ספר על הסרט.

״הסרט יצא בישראל כבר בשנת 2011 וזכה לביקורות מצויינות ולהצלחה בקופות. זה סרט מאד מיוחד. נדב לפיד בחר לביים דרמה כשני סיפורים, שבלי לתת יותר מדי ספוילרים, מצטלבים לקראת הסוף. אני מופיע בחלק השני בדמותו של עודד. במרכז העלילה ארבעה פעילי שמאל קיצוני שמחליטים לחטוף מיליונר כבד ממשפחה מאד מוכרת ששולטת במשק הישראלי, סוג של 'דנקנר' כזה, כדי להשמיע את קולם. נשאלת השאלה למה הם עשו את זה, האם באמת מדובר באקט מטעמים אידאולוגיים, או אולי מתוך שיעמום? הסרט חוקר אם יש בכלל מעורבות רגשית במעשה קיצוני שכזה. השוטר, שאותו מגלם השחקן יפתח קליין, נשלח לעצור אותנו ולסכל את התכנית ובמקביל מתרחשת הלידה הצפויה של בתו הבכורה״.

צילום: דוד עדיקא

אתה חושב שהסרט מתאים לקהל המקומי?

״לקח אמנם שלוש שנים עד שהסרט הגיע לכאן, אבל אני מאד שמח שיש מפיץ מקומי שקנה את הזכויות. הוא יוקרן בהמשך גם בלוס אנג׳לס. אני חושב שזה סרט קוסמופוליטי, הוא מספק הצצה לחברה הישראלית שמעבר לסכסוך ולקונפליקט. מוצגת בסרט ביקורת חברתית נוקבת ומצוקה פנימית ויש הרבה רבדים שלא מוכרים לצופה זר. זה סרט שמציג זווית שונה על החיים בישראל. כחלק מההכנות לתפקיד ביקרנו בשייח ג׳ראח ונחשפנו לפעילות פוליטית. צילמנו את הסרט שנה לפני שפרצה המחאה החברתית. לא חשבנו בכלל על אופציה כזו שכשהסרט יצא לאקרנים, יתרחש משהו דומה במציאות. השילוב בין התסריט לבין מה שקרה עם האוהלים בשדירות רוטשילד וההפגנות נגד הטייקונים היה כמעט מיסטי. אנשים בארץ מאד אהבו את הסרט וטיילנו איתו לא מעט בעולם. בין השאר הוא זכה בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל לוקארנו שבשוויץ״.

מושונוב, 28, נולד וגדל בתל אביב. כבר בגיל צעיר הוא למד את מקצועות הבמה לפני ואחרי הקלעים, כשליווה את הוריו לעבודה בתיאטרון וכשהשתתף כילד בקלטת ״כמו גדולים״, עם אריק איינשטיין ומושונוב האב, ובסרט ״כבלים״ שביים צבי שיסל. לצד הרקע המקצועי שספג בבית, מושונוב המשיך את הכשרתו בלימודים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שיחק בתפקידים ראשיים בסרטים ובתאטרון הקאמרי וזכה בשני פרסי ״אופיר״, האוסקר הישראלי. בנוסף לתחום המשחק, מושונוב מטפח בשנים האחרונות גם קריירה כמוזיקאי וחבר בהרכב ההיפ-הופ ״כהן@מושון״, יחד עם מיכאל כהן. לפני כשנתיים הוא בחר לעזוב את ת״א לטובת ניו-יורק בעקבות הלימודים של בת זוגו. גם אחותו, אלמה, התגוררה בניו-יורק במשך עשר שנים עד שהיגרה לברלין שם היא מופיעה כזמרת בבית האופרה.

״האהבה הביאה אותי לניו-יורק. מעיין טולדנו, החברה שלי, למדה עיצוב אופנה בעיר והשבוע היא סיימה את התואר״, מספר מושונוב, שעדיין לא ממהר לארוז מזוודות ולחזור לארץ. ״אנחנו כאן בינתיים, גרים בברוקלין, עסוקים. בחודש הבא יוצא הסרט 'ערבים רוקדים', על פי ספרו של סייד קשוע, בו אני משחק. הסרט יוקרן בבריכת הסולטן במסגרת פסטיבל ירושלים וכמובן שנגיע לפתיחה. אני גם מביים וידאו קליפים יחד עם השותף שלי, לאל אוטניק, ובשבוע הבא אנחנו טסים ללוס אנג׳לס יחד עם מעיין, שגם היא שותפה ליצירה, כדי להשתתף בפסטיבל הקולנוע שם. ביימנו קליפ ללהקה הישראלית 'גארדן סיטי מובמנט', שעושה מוזיקה אלקטרונית, ואנחנו מועמדים בקטגוריה מכובדת יחד עם ביונסה, פרנץ פרדיננד ולהקת הקילרז. בקיצור, השמיים הם הגבול״.

איפה מתאים לך יותר ליצור, בארה״ב או בישראל?

״אני מאמין שהעולם הופך להיות יותר ויותר קטן. אני גם מאמין ביצירה ישראלית וחושב שהיצירה של כל אמן צריכה להיות קשורה למקום ממנו הוא בא. הקולנוע הוא מדיום חשוב למדינת ישראל והוא לפעמים משמש כשגריר. בשנים האחרונות, אין כמעט טקס חשוב שבו אין לקולנוע הישראלי ייצוג. זה לא הישג מובן מאליו. הפנים שנשקפות מהמסך הן של מדינה מתקדמת וזה בהחלט כבוד״.

עם אבא מוני (צילום: רפי דלויה)

״זה די מדהים איך בשנים האחרונות הוא הופיע בכמה סרטים הוליוודיים עתירי תקציב. מעניין מה גרם למלהקים לבחור דוקא בו. אני לא יודע איפה היתה הקריירה שלו, אבל אני די בטוח שחשבון הבנק שלו היה גדול יותר. שחקן פה מרוויח סכומים הרבה יותר גדולים מאשר בארץ וזו עובדה. בכל אופן הוא מאד עסוק בישראל גם בטלוויזיה, גם בקולנוע וגם כמובן בתיאטרון״.

״המייג׳ור שלי זה משחק, שם אני מרגיש בבית. כבן להורים שחקנים, זה מה שאני מכיר כדרך חיים וזה מאד טבעי לי. יש לי משיכה לקולנוע ואני מנסה להתפתח לכיוונים נוספים. החלום הגדול שלי זה להיות במאי קולנוע ויוצר עצמאי. העולם מתקדם לכיוון שבו אנשים יוצרים בלי תלות במערכת, מעבר לפלטפורמות כמו יו טיוב אני עדיין מאמין שקולנוע כן נולד למסך הגדול. העיסוק שלי בתאטרון קצת יותר מורכב. יצירה צריכה להיות מקורית כדי להיות מעניינת וכשזה עובד זה כיף גדול. יחד עם זאת צריך גם להיות נאמן למחזאות הקלאסית ולמצוא את האיזון. הלוואי ויום אחד אוכל לשתף את כל המשפחה שלי על במה אחת״.