יוזמה אנושית

לא קל למצוא אנשים המעוניינים לעזור בקידום עסקים אך ורק כדי לסייע. למה שמישהו ישקיע מאמצים, זמן, קשרים ומשאבים מבלי לראות תמורה כספית? ואיך גורמים לבעלי עסקים ויזמים לא לחשוד בכשרות הכוונות? הרי, כידוע, חוץ מבבתי תמחוי אין ארוחות צהריים בחינם, וגם שם תקבלו הרצאה רוחנית או מנה נאה של רגשות אשם קולינריים ואחרים.

לינדה רוטנברג, 45, היא בדיוק הדוגמה הנדירה לאלו שבאים לעזור במטרה לעזור. נקודה. עורכת דין ואשת עסקים, רוטנברג זכתה לתואר "אחת ממאה החדשנים של המאה ה-21" על ידי טיים מגזין וסוקרה על ידי "ניו-יורק טיימס", "וול סטריט ג'ורנל", "פורצ'ן", "אקונומיסט", סי.אן.אן ובלומברג ואף הוזכרה בספרו האחרון של העיתונאי המוביל תומאס פרידמן. מה שזיכה אותה בתשומת הלב הזו היא החברה אותה הקימה, Endeavor, שמתמקדת בתמיכה עסקית ליזמים מתחילים ברחבי העולם מתוך מטרה מוצהרת לתמוך בפיתוחן של כלכלות מקומיות ודרכן בכלכלה העולמית.

רוטנברג גדלה בניוטון, מסצ'וסטס, אחת משלושה ילדים שנולדו לעקרת בית ועורך דין. "יזמות לא הייתה חלק מהדי.אן.איי בבית", היא אומרת. "ההורים שלי לא מבינים מאיפה באתי. הרי הייתי אמורה להפוך לעורכת דין, או לכל הפחות ליועצת, משהו שהם יוכלו להבין. אז לקח להם קצת להבין אבל הם מקבלים אותי", היא מסבירה. "תמיד הייתי טיפוס מפוקס, אבל ידעתי שאין סיכוי שארצה לצאת מבית הספר למשפטים ולהישאר באותו משרד עשרים או שלושים שנה. להתחיל משהו מאפס לא היה כזה נפוץ בזמנו. קשה לי לשים את האצבע, אבל תמיד רציתי להיות הבוס של עצמי ולא לשבת ליד שולחן כל יום".

"החיים במסצ'וסטס היו מאוד רגילים, צווארון כחול, בתי ספר ציבוריים, בית ספר לעברית. היום יש יותר גיוון תרבותי, אבל אז לא היה הרבה עושר וחינוך היה חשוב מאוד להתקדם במעלה הסולם, טיפוס חברתי שהתבסס על החלום האמריקאי, שהניע משפחות רבות לעבור לאיזור כדי לתת לילדיהם הזדמנויות טובות יותר".

"אני חושבת שמה שהשתנה לרעה הוא מספר האנשים שיכולים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ולכן לא בוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים. אחי שולח את ילדיו לבתי ספר ציבוריים וזה נהדר. היום, אנשים רבים לא חושבים שזו מערכת טובה להכנה לעתיד וזה לא טוב. אני עדיין מאמינה במערכת החינוך הציבורית וביכולתה לייצר הרבה תלמידים שחושבים בצורה יצירתית ומחוץ לקופסה".

פילנתרופיה אסטרטגית

רוטנברג מחזיקה בתואר במשפטים מאוניברסיטת ייל ותואר במדעי החברה מהרווארד, שילוב מכובד לכל הדיעות. אך ישר אחרי סיום לימודיה, היא מספרת, היא ברחה לדרום אמריקה. "מייד טסתי לארגנטינה. לא רציתי להיות עורכת דין. הורי כמובן הזכירו לי שהם לא בזבזו את כספי הפנסיה שלהם כדי לממן את פרישתי המוקדמת, אבל שכנעתי אותם שאני לוקחת שנה הפסקה בשביל להבין מה אני רוצה לעשות. התחלתי לעזור ליזמים חברתיים ובאמת קיבלתי השראה לגבי היכולת לשנות את מסלול חייהם של אנשים. זה היה באמצע שנות התשעים ובארצות הברית הייתה התרגשות גדולה וחברות חדשות כמו נטסקייפ ויאהו ודיבורים על סטיב ג'ובס ומייקל דל וביל גייטס".

למה ארגנטינה?

"היה לי חבר-עט מאורוגוואי במשך תקופה ארוכה, ולבית הספר למשפטים של ייל היו קשרים בארגנטינה וצ'ילה ותוכניות להקמה של בית הספר הרב תחומי הראשון. אהבתי ותמיד אוהב את ארגנטינה. לא הייתי מוכנה לחזור לאמריקה במשך תקופה ארוכה אבל בסוף חזרתי ונכנסתי יותר לתחום בו אני מעורבת כיום".

מטרת האירגון Endeavor, אותו הקימה ביחד עם פטר קלנר ב-1997 כגוף ללא כוונות רווח, היא "להוביל את התנועה העולמית ששמה למטרה ליצור צמיחה כלכלית ארוכת טווח על ידי בחירה, הדרכה והאצת דרכם של היזמים המשפיעים בעולם". האירגון תמך עד כה במלמעלה מ-800 יזמים (או כ-500 חברות) ב-20 מדינות בהן צמיחה כלכלית היא הכרח של ממש, כולל מצרים, יוון, ברזיל, מרוקו, ירדן, דרום אפריקה ואינדונזיה. לפי הנתונים שמפרסם האירגון, היזמים איתם שיתפו פעולה יצרו קרוב לרבע מיליון מקומות עבודה ומעל 6 מיליארד דולר ברווחים, כולל 35 אקזיטים מוצלחים, איתם הגיע כיסוי תקשורתי מכל העולם.

"בזמנו, אני ופיטר תמיד תהינו למה שתי הגישות הרווחות אז הגבילו את עצמן להתמקדות במיקרו-הלוואות, שנותנות סכומי כסף קטנים לאנשים פרטיים כדי שיקימו עסקים, או בהלוואות ענק של למעלה ממאה מיליון דולר שהלכו אולי לעשר משפחות. הבנו שיש כאן פער באמצע, שאין שם כלום. עכשיו הריהוט שלי במשרד מגיע מחברה שתמכנו בה בלבנון".

אז מה אתם עושים בעצם?

"אנחנו עוזרים לחברות האלו בכל דרך אפשרית. מבנייה של חבר נאמנים ועד גיוס כספים, הכשרה בעסקים ובמנהיגות והשמה. בשנה האחרונה עזרנו ליצור הרבה מקומות עבודה והרבה דולרים. מה שאני אוהבת זה הגרף, שמראה ששני שלישים ממקומות העבודה ושני שלישים מהרווחים נוצרו לאחר שהיזמים עברו דרכנו".

מה היו הקשיים שאת ושותפך חוויתם בתחילת הדרך?

"עקבנו אחרי אנשים כל הדרך הביתה רק כדי לדבר איתם... וברצינות, אנשים חשבו שאנחנו מטורפים לחלוטין, והאמרה החביבה עלי היא שטירוף זה מצוין. אף פעם זה לא הטריד אותי, אבל אנשים ממש לא קלטו אותנו, לא היו דוגמאות לדברים כמו אלו שאנחנו עשינו בעבר. אבל היינו חייבים סיוע, אז מלבד משפחת קלנר, המגבה הראשון שלנו, היה אייל מלט שווייצרי. התחלתי לעבוד מהדירה שלי בפיג'מה והוא איתגר אותי למצוא מישהו נוסף. אז סידרו לי בארגנטינה פגישה עם אדוארדו אלשטיין (שזכה לכותרות רבות בעיתונות בישראל עם השתלטתו הצפויה על תאגיד איי.די.בי. א.ק.). זו הייתה פגישה של עשר דקות ממש לפני שבת, אז ידעתי שבאמת יש לי רק עשר דקות. נכנסתי פנימה, ואדוארדו אמר לי: 'אני יודע למה את פה. את רוצה להיפגש עם ג'ורג' סורוס'. באותה התקופה, סורוס הפך לבעל האדמות הגדול בארגנטינה ומי שגיבה את אדוארדו בתחילת דרכו. אז עניתי: 'לא, לא, לא. אני יזמית בתחילת דרכי, אתה יזם בעצמך. אני רוצה את הזמן שלך, הלהט שלך, ומאתיים אלף דולר'. אלשטיין פנה לעוזר שלו שישב לימינו ואמר לו בספרדית: 'האם הבחורה הזו מטורפת על כל הראש?' אז אמרתי לו בספרדית שאני מאוכזבת לשמוע תגובה כזו ממישהו שנכנס למשרד של סורוס יום אחד ויצא משם עם צ'ק של מאה מיליון דולר. הלסת שלו נפלה! אחרי שהוא התאושש, הוא שלף פנקס צ'קים מהמגירה, כתב לי צ'ק במקום והפך ליו"ר של 'אנדבור ארגנטינה'. אני בטוחה שהוא שמח, כי אחרי שנפגשתי איתו הלכתי לחברה בברזיל, שקנתה עכשיו את ברגר קינג והיינץ, וקיבלתי מהם שני מיליון דולר".

למה הם נותנים כסף דווקא לכם?

"יש הרבה מטרות ראויות. לנו פשוט יש קבוצה של תומכים שמאמינים שיזמות, חדשנות, יצירתיות ויצירת מקומות עבודה הן הדרכים לעודד כלכלות. בארצות בהן אנו פועלים הבעיה היא לא רק מחסור בכסף אלא גם מחסור באמון, מחסור בחניכה וצריך לבנות אקו-סיסטם שלם. אנחנו בנינו מערכת כזו. יש לנו דו"ח מחקר שמראה כמה סטארטאפים קמו בזכות יוזמות של אנדבור. עבורי, אישית, השראה מגיעה מאנשים שיוצרים מקומות עבודה ויוצרים רווחה כלכלית. אין בזה כל דבר רע. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שעוד משקיעים יכנסו ושיזמים שלנו יהפכו למשקיעי הון סיכון. יש לנו זרוע חדשה בשם 'קטליסט' שמשקיעה כסף ביזמים שלנו וזו דרך בשביל אנדבור להשיג ביסוס כלכלי".

כלומר, זרוע פנימית למטרות רווח על בסיס התשתית הקיימת.

"הזרוע משמשת כקרן השקעה של חלק מהכספים שגייסנו ואנחנו מחזירים למשקיעים שלנו עשרים אחוזים תשואה. אני חושבת שזו דרך לגרום לאנשים להרגיש שהם מצליחים אגב עשיית משהו טוב. הם מקבלים את כספם בחזרה על ידי עזרה לצמיחתו של האירגון. יש תזוזה כלכלית לפילנתרופיה אסטרטגית מתמשכת".

הם באים אלינו!

רוטנברג היא אם לתאומות ובעלה הוא ברוס פיילר, מחבר ספרי עיון מצליחים, בעל טור ב'ניו-יורק טיימס', שגם זכה להצלחה מרשימה עם סדרות טלוויזיה בערוץ הציבורי (PBS) על התנ"ך ואתרים קדושים. השניים מתגוררים בברוקלין הייטס.

בין חברי הדירקטוריון של אנדבור ניתן למצוא שמות מתחומי העסקים, הכלכלה והפילנתרופיה, דוגמת אדגר ברונפמן ג'וניור, מייסד 'לינקדאין' ריד הופמן, נשיא קבוצת הבנק העולמי לשעבר ג'יימס וולפנזון, ואחרים. רשימת התאגידים התומכים באירגון נאה אף היא, וכוללת את ג'יי.פי מורגן, דל, ארנסט אנד יאנג, וחברת הייעוץ ביין.

מי סירב כשביקשת ממנו להצטרף?

"מעניין, אבל האמת היא שאנשים בכלל פונים אלינו. כן, אמרתי למייקל דל שבגלל שלהרבה מחברי הוועד שלנו יש ילדים תאומים הוא מתאים לתפקיד, אם הוא אי פעם יחשוב להצטרף. אני עדיין מחכה לטלפון ממנו... אבל ריד הופמן הציע את עצמו ועוד מול אשתו! תמיד האמנו שלא כדאי לדחוף את עצמנו. אנחנו סבורים שעדיף שאנשים יבואו אלינו. אני תמיד הכי שמחה כשיזמים מצטרפים ליוזמות ולמטרות שלנו ולוועדים. אם יש יזמים שרוצים לעזור לעתיד הכלכלה העולמית – אנא התקשרו אלי!"

אז לא הקמת את האירגון רק כתירוץ מוצלח לטיולים ברחבי העולם...

"ברור! אנחנו בוחרים את הארצות לפי מזג האוויר. אני אסתבך עכשיו, אבל בגלל זה אנחנו לא באירופה...".

"אין תעשיות ספציפיות שרק בהן אנחנו מתמקדים. ארבעים אחוזים מאלו שאנחנו עוזרים להם מגיעים מהיי טק. בנוסף אנחנו עוזרים ליזמים בתחומים של מוצרי צריכה, רפואה ומכשור רפואי, חברות משפחתיות עם דור המשך ועוד. הבחירה נעשית דרך שילוב של היזם עם העסק עצמו ועם גודל השוק. אם יזם אומר לנו שיש לו נתח של שמונה אחוזים מהשוק אבל הוא מרוויח ארבעה מיליון דולר, כנראה שהוא לא בשוק הנכון. הצוות הנכון חשוב. אנחנו צריכים גם אנשים שיעוררו השראה ובנוסף לחברות מצוינות גם יהוו סיפורים מצוינים. בנוסף, חשוב מאוד ליצור רשת של תמיכה באנשים, בדרך שלהם. שנית, היזמים שלנו מחזירים כסף והשקעות וזמן ונותנים מעצמם לדור הבא".

ספרי לי על מקרה שהפתיע אותך

"יש סיפור על שתי יזמיות, לילה וגיסתה זיקה, שגדלו בפאבלות (פחונים) בשכונות העוני של ריו. לילה עבדה כקופאית במקדונלדס וזיקה עבדה במספרה. לילה תמיד חשבה שנשים ראויות להרגיש יפות גם אם הן עניות ושהיא הולכת ליישם את מודל הפרנצ'ייזינג שהיא למדה במקדונלדס. היא שכנעה את זיקה להיכנס למטבח ולרקוח תחליב שיעזור לתלתלים אפרו-ברזילאים להישאר מעוצבים. הם ניסו את התחליב הראשון על השיער של בעליהן והשיער של הבעלים נשר! אז הן חזרו למטבח לנסות שוב. פגשנו אותן בסלון היופי, שעוצב באופן מוזר בהשראת סירק דה סוליי. ותאמין או לא, היום הן חברה של שמונים מיליון דולר שמעסיקה כ-1,500 עובדים, בעיקר עובדות. הן בדיוק קיבלו השקעה של שלושים מיליון דולר. זהו סיפור מטורף ובחמש השנים הקרובות הן הולכות להיות במאה לוקיישנים שונים ומקוות להגיע לכל ארצות הברית. אז סיפורים כאלו מראים לי שאנשים יכולים לחשוב בגדול ואם רק תיתן להם מעט תמיכה ועידוד זה יכול להביא אותם רחוק. הרבה מהיזמים פשוט מחכים שמישהו יגיד להם: 'אני מאמין בך'. זה עוזר להם לחשוב בגדול. אסור לזלזל בזה".

מה זה אומר לך על אנשים?

"פעם היה לנו כינוס גדול ואנשים דיברו שם בשלל שפות: טורקית, ערבית, פורטוגזית, אנגלית וכו'. מישהו שאל אותי באיזו שפה הם מדברים, כי נראה שהם מהנהנים ומבינים האחד את השני, ואני עניתי שהם מדברים יזמית. זו שפה משותפת. האש, הלהט, עוברים היטב בכל תרבות".

למה, למשל, לא ייעדת את אנדבור ליזמים בתחומים שאינם מכווני רווח? ליזמי פילנתרופיה?

"כי זה לא מה שמניע יזמים בתחילת דרכם. אולי עשר שנים לאחר מכן, בהחלט – אבל לא בתחילת הדרך. הם רוצים לשנות את המדינה, את החברה בהן הם חיים. לעשות משהו גדול, להיות הבוס של עצמם. להפוך תעשיות על פיהן, לשדרג את העסק המשפחתי. עשיית כסף זה תוצר לוואי שהם גאים בו, ואין בזה בושה, אבל אלו הדברים שמניעים אותם. בכלל, אני מרגישה עצמי כיזמת חברתית, בת כלאיים. אני די שערורייתית בהלך המחשבה הזה, אבל אני חושבת שאין דבר כזה תאגידים חברתיים למטרות רווח. אני לא מאמינה בכך וזוהי גישה די פרובוקטיבית מצידי. או שאתה מתחיל כמונו כאירגון ללא מטרות רווח שממלא חלל מסוים בשוק או במדינה כלשהי, או מספק מחקר ופיתוח או תובנות על סקטור מסוים כמו 'חינוך לאמריקה', או שלא. עשינו מחקר ומצאנו שאירגונים שרק מדברים על ההשפעה החברתית מפסידים במידה מסוימת ומתייחסים למילה רווח כאילו היא מלוכלכת ולא צומחים לגודל הראוי להם. הרי את רוצה לצמוח ואת רוצה להרוויח ואז להשיג את ההשפעה החברתית שלך".

היכן היו הכשלונות שלכם?

"מבחינת חברות שתמכנו בהן, ברור שכשלון הוא חלק מהתהליך. הייתי יותר מודאגת אם כלל לא היינו נכשלים או מדברים על זה, שכן זו הייתה בעיה גדולה יותר. אתן לך דוגמה בה הגענו להודו, ובמקום להתחבר לרוח ולגישה המקומית פשוט נחתנו עליהם והכרזנו: 'הנה אנחנו! בואו לכאן! אנחנו יזמים, יש לנו מודל נהדר'. ואמרנו להם לעשות ככה וככה, אבל הם הסבירו לנו שהם לא עובדים בצורה הזו. קיבלנו 'לא' גם כשהבטחנו לתמוך בהם. אז בסוף עזבנו אחרי שבחרנו שני יזמים. אחד מהם הצליח מאוד והחברה השניה, בתחום החקלאות, הצליחה גם בלעדינו, ולכן לא ממש קנינו דריסת רגל שם".

למה לא פתחתם סניף בישראל?

"ישראל היא כמו הודו מבחינתנו. דיברנו עם אנשים מתל אביב, חיפה וירושלים וזה כבר הפך לבדיחה. יש שם יזמים, יש קרנות הון סיכון, יש את יוסי ורדי ודומיו שמטיפים ליזמות. אני מאוד אוהבת את היזמים שאנחנו מוצאים בכל המזרח התיכון. אני מקווה שנראה יותר שיתופי פעולה עם יזמים בעולם הערבי וכמובן שישראל ידועה כאומת הסטארט אפ. אני חוזה יותר שיתופי פעולה בין גבוליים בעתיד. זה חשוב גם מפני שבעיני פתרונות פוליטיים כשלו לחלוטין".

"לא! יש יזמים בני חמישים ומעלה מכל מקום. לגבי ניו-יורק או יזמים שמגיעים ממשפחות עשירות: אנחנו מנסים להביא כמה שיותר צעירים ממשפחות עשירות ומבוססות שיהיו תומכים ומנטורים בתוכניות שלנו. הרי יש להם גישה לקשרים ולכסף, אז למה שלא יעשו משהו אחר עם היכולות האלו ועם זמנם? זה פנטנסטי. הם הופכים למשקיעים בעצמם לפעמים.

"מעניין ששאלת. במחקר מצאנו שהרבה מהיזמים לא חשים בנוח עם נטוורקינג. זו לפעמים מילה מלוכלכת אבל אני לא קוראת לזה 'קידום עצמי' אלא דחיפה של אנשים לכיוון הלהט שלך. אם יש משהו שחשוב לך, את רוצה שאנשים אחרים יהפכו לאנרגטיים בגללו. זה לא אגואיסטי, זו אמונה במוצר שלך ובעובדה שהעולם ישוכנע בצדקתך. להרבה יזמים יש בעיה ברישות חברתי וצריך להחזיק להם את היד".

את באה לבקש תרומות מאנשים. איך את מונעת מהם להיסגר בפניך בשניה שאת מתחילה לדבר על כסף?

"מממ... ברור שלא אצליח לשכנע את כולם ושייסגרו דלתות בפניי. אנדבור היא לא בשביל כולם. החברות שלנו לא בשביל כולם וזה בסדר. יש לי הרבה חברים שאומרים לי, 'אנחנו אוהבים אותך, אבל...'. אני עובדת על ספר שמסביר איך אנשים כיום צריכים להתחבר יותר האחד לשני כיזמים. עבדתי בכאוס ובאי ודאות ואני יודעת מהי מנהיגות ואיך מתמודדים עם מצבים מסוימים ואיך הקהילה תרוויח מכך. כמובן שאני אספר בספר גם על כשלונותיי ועל הטעויות שאני עשיתי והיזמים שלנו עשו".

להוציא ספר בדפוס בימינו לא נשמע לי יזמי במיוחד...

"אתה יודע, אני לא מנסה להתחכם, ובעלי הוא הרי סופר! אז בוא לא נתחיל לדבר על ספרים דיגיטליים. אני רק רוצה לחלוק את מה שלמדתי עם אנשים החוששים למקום עבודתם, למשל, או עם אנשים שרוצים לחזור למעגל העבודה. ועם כל זה, עוד יש לי שתי תאומות בבית! אני די משוגעת...".