קבוצת הכדורסל היפה בהיסטוריה

הדבר הראשון שעבר בראש למראה טים דאנקן מחבק את שני ילדיו הקטנים בעיניים אדומות, היה: לעולם לא נראה קבוצה כזו שוב. לא נראה חבורה של מיליונרים שאין לה אפילו גרם אחד של אגו ויש לה טונות של אהבה. לא נראה שושלת כזו שהתחילה לפני 15 שנה וסירבה להתפרק גם כשכולם אמרו לה לפני שלוש-ארבע שנים שהגיע הזמן לתלות את הנעליים של מאנו ג'ינובילי, אותן נעליים שעלו השבוע לדאנק שלא יישכח לעולם. הסיכוי שמישהו יבנה עכשיו עוד סן אנטוניו ספרס, שווה לסיכוי שלמיאמי היט תהיה בקרוב קבוצה שלאוהדים שלה יהיה אכפת ממנה והיא לא תיראה כמו רובוטריק שהורכב במפעל של פט ריילי, וכדאי לנצור את היופי הזה כמה שרק אפשר.

נקמת היורמים

ביום האימונים הראשון של הספרס בתחילת העונה, גרג פופוביץ' לא נתן לשחקנים שלו להזיע. לפחות לא בדרך הרגילה. הוא הכריח אותם לראות את הסיום של משחק מספר 6 מהגמר של השנה שעברה. הם הובילו 2-3 בסדרה ו-5 הפרש, 28 שניות לסיום. מחוץ לקווים כבר התחילו להכין את טקס הענקת הגביע. חצי דקה מאוחר יותר, הטקס בוטל, הקבוצות הלכו להארכה, שאחריה הסדרה היתה בשוויון 3-3 והאליפות החמישית של טים דאנקן נגנזה.

(צילום: EPA)

זו היתה אחת ההיחנקויות הגדולות בהיסטוריה של הספורט האמריקאי, והיא כמעט הרגה את הספרס. פופוביץ' סיפר כי הוא משחזר כל יום את שלשת השוויון שקלע ריי אלן 5.2 שניות לסיום, וכל מה שהוא רוצה זה להגיע למצב בו ישחזר אותה רק פעם בשבוע. אבל באותו יום ראשון של מחנה אימונים, התחיל פופוביץ' לעשות את מה שהוא עושה יותר טוב מכל מאמן אי פעם: הוא נכנס לראש של השחקנים שלו והיפנט אותם.

(צילום: AP)

צ'ארלס בארקלי, פרשן הכדורסל הכי מרתק משני צידי האוקיאנוס, אמר בתחילת הפלייאוף כי אין שום סיכוי שהספרס יקחו אליפות, הם אפילו לא יגיעו לגמר, כי הרגליים שלהם זקנות מדי. היה לו גם מה להגיד על איך נראות הנשים בסן אנטוניו, אבל נעזוב את זה. מה שאפילו בארקלי, פצצת מוטיבציה שכמותו, לא הבין זה עד כמה הספרס כועסים. כעס אלגנטי ועצור ומנומס, אבל כעס כל כך גדול, שטים דאנקן בן ה-38 ומאנו גי'נובילי בן ה-36 וטוני פארקר בן ה-32 עפו עליו עונה שלמה.

גרג פופוביץ'

קצת לפני תחילת סדרת הגמר, הקדיש מאמן הספרס כמה דקות באסיפת הקבוצה לנושא שאין לו שום קשר לכדורסל. זה היה היום בו ציינו באוסטרליה את הענקת שוויון הזכויות לאבוריג'ינים, ופופוביץ' הסביר לחבורה הבינלאומית שלו עד כמה היום הזה חשוב עבור הגארד האוסטרלי פטי מילס. הם ישבו ושתקו ולמדו. אין עוד מאמן ב- NBA שהיה עושה דבר כזה. לא בטוח שיש עוד מאמן ב- NBA שהיה בכלל מודע לקיומו של היום הזה. אבל פופוביץ', שיכול למרר לשחקנים שלו את החיים כמו מפרד מארינס, גם אוהב אותם כמו אבא שלהם. את כולם, מדאנקן ועד ארון ביינאס, ומתייחס אליהם בדיוק אותו דבר. כשאתה אוסף חבורה שהיא גם מוכשרת, גם אינטליגנטית וגם יודעת שאתה אוהב אותה עד מוות, היא מחזירה לך בכדורסל הכי יפה שנראה מהצד הזה של יוגופלסטיקה ספליט.

(צילום: EPA)

לברון ג'יימס

לא קל לדעת איך לאכול את לברון ג'יימס. מצד אחד שחקן ענק באמת, מצד שני מוצר, פרודקט, משחק מחשב. מצד אחד איש עם שתי טבעות אליפות, שתי הופעות בגמר ובאמת הרבה אופי וקלאס, ומצד שני, נו שוב, מוצר, פרודקט, משחק מחשב. בחודשים האחרונים התעסקו בארה"ב בהשוואות בין לברון למייקל ג'ורדן והן בוודאי יימשכו עמוק לתוך הקריירה של ג'יימס. אבל הרבה לפני שאפשר יהיה לקחת את ההשוואות האלה ברצינות, לברון יצטרך למצוא את שושנת קהיר הסגולה שלו – לצאת מהמסך של משחק המחשב ולעבור למקום בו נמצאים לא רק ג'ורדן או מג'יק או לארי בירד, אלא גם קובי בראיינט – מקום שבו אתה לא רק יכול לקלוע 35 נקודות במשחק, אלא גם לגרום לכך שלאנשים יהיה אכפת ממך והלב יישבר להם בשבילך.

(צילום: MCT)

אדם סילבר

עזבו קוואי לנארד או אפילו קווין דוראנט, הקומישינר הרוקי של הליגה הוא ה-MVP של העונה הזו, ובסוף המשחק השבוע אי אפשר היה למחוק לו את החיוך מהפנים. הכל נפל העונה לסילבר במקום. דונלד סטרלינג נתן לו את הצ'אנס גם להטביע חותם של ממש וגם להיפטר מהצרה שהליגה פחדה להתעסק איתה 30 שנה. הפלייאוף היה מוצלח - גם אם ההתחלה שלו היתה טובה הרבה יותר מהסיום - ולגמר הגיעה קבוצה אחת משוק כלכלי גדול עם שמות מפמפמי רייטינג, ומולה קבוצה שמשחקת את הכדורסל שכולם מתגעגעים אליו, ומתנהגת כמו בחלומות הרטובים של כל קומישינר.

טים דאנקן

16 שנה, קרש-סל, קרש-סל, קרש-סל, חמש אליפויות, הפורווארד הגדול בהיסטוריה, קרש-סל, קרש-סל, קרש-סל. טים דאנקן בכה בערך משלוש דקות לסיום המשחק וכנראה עד הבוקר, ואולי גם הרשה לעצמו לדפוק את הראש עם יותר מכוס חלב ועוגיה. דאנקן מעולם לא חשב לעזוב את הספרס, מעולם לא התלונן שלא מוסרים לו, והיה הראשון לוותר על הרבה כסף כדי שלספרס יהיה אוויר תחת תקרת השכר להביא אנשים כמו קוואי לנארד ובוריס דיאו - בלעדיהם הוא לא היה זוכה באליפות החמישית שלו.

מכל השטויות שנאמרו לאורך השנים על סן אנטוניו ספרס, השטות גדולה מכולן היתה שהכדורסל שלהם משעמם, בין היתר כי האיש שסביבו נבנה כל הפרנצ'ייז הזה משעמם. היום אף אחד כבר לא מבלבל יותר בין כדורסל קבוצתי מושלם לשעמום, ומי שלא היתה לו טיפת אבק בעיניים למראה טים דאנקן מחבק את הילדים שלו, לא מגיע לו לזכות לראות את סן אנטוניו ספרס.