לקראת יום הדין: עדות "מבתר הגופות" מר"ג

שתי גופות מבותרות במרחק עשרות קילומטרים זו מזו, ונאשם אחד בעל גרסה מפוקפקת: אחת מפרשות הרצח המזעזעות ביותר של השנים האחרונות עומדת בפני סיום מחר (יום ג'), עם הגעת רגע הכרעת הדין במשפט של אלי פחימה, שמואשם ברצח המחריד של בת זוגו ביאטריס רודוב ובתה דניס. חמש שנים הוא יושב במעצר אך מתעקש שהוא חף מפשע. "אני רוצה צדק", הוא אמר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "אני לא מבקש רחמים מבית המשפט. רק חפשו את הרוצחים".

תיק פחימה שנדון במשך זמן כה רב כולל מסכת ראיות נסיבתיות ללא מניע, אבל השופטים לא הצליחו – וכנראה לא ניסו – להסתיר את חוסר האמון שתלו בנאשם ואפילו את הסלידה האישית ממנו. האם הראיות הנסיבתיות ועדותו יובילו להרשעתו?

אלי פחימה בבית המשפט(צילום: ירון ברנר)

הקורבנות ביאטריס ודניס רודוב(צילום רפרודוקציה)

אלה העובדות בפרשה: ב-12 באוגוסט 2009, ב-00:30 אחר חצות, נמצאה גופת אישה מבותרת בפינת הרחובות רש"י ועמל ברמת גן. יממה וחצי לאחר מכן נמצאו בנחל אלכסנדר חלקי גופה של אישה נוספת, אך באותו שלב למשטרה לא היה מושג

שהן קשורות זו לזו.

רק ארבעה ימים לאחר מכן, בבוקר 16 באוגוסט, דווח למשטרה לראשונה על היעדרותה של ביאטריס רודוב ממקום עבודתה. בן הזוג פחימה נעצר באותו יום אחר הצהריים בחיפה בשל ראיות שהצטברו במשטרה שקשרו אותו לרודוב ולבתה.

פחימה ורודוב ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך כמה שנים, והוא נהג ללון בדירתה בעיקר בסופי שבוע. על פי גרסתו, ב-10 בחודש יצאו רודוב ובתה מהדירה לאחר ויכוח שפרץ ביניהן. לדבריו, מאז הוא לא שמע מהן, לא ניסה ליצור עמן קשר (הטלפון של ביאטריס נשכח בבית) ולא דיווח על היעדרותן למשטרה. לטענתו הוא שהה בדירתה של ביאטריס לסירוגין החל מ-10 באוגוסט עד 13 בחודש, ומאז עד שנעצר נמצא רוב הזמן בדירתה של בת זוג אחרת, ברחוב כ"ט בנובמבר בבת ים.

בספטמבר 2009 הוגש נגדו כתב אישום בגין רצח כפול. התובעת מפרקליטות מחוז תל אביב, עו"ד דפנה וכניש, טענה שפחימה תכנן לרצוח את השתיים ולאחר שעשה זאת באותו ערב של 10 באוגוסט ביתר את גופותיהן והשליך אותן. נטען שהוא העלים את הראיות לרצח באופן שיטתי, קרצף ומירק את הדירה שבה התבצע הרצח, צבע חלק מהקירות וניקה באופן יסודי את המכונית ששימשה אותו להעברת גופתה של דניס לנחל אלכסנדר. בנוסף הוא מואשם כי זייף המחאה של רודוב ופדה אותה. למרות עדותו על מערכת יחסים רומנטית בינו לבין ביאטריס, המשטרה לא מצאה מברשת שיניים או בגד שלו בביתה.

במהלך המשפט הציגה הפרקליטות ראיות המחולקות לשלוש קבוצות עיקריות. הראשונה מנתה אזרחים שהעידו על הקשר של פחימה עם רודוב, על הימצאותו בדירה לאחר 10 באוגוסט ועל כך שנראה מבצע עבודות ניקיון בדירה ובמכונית. העדויות קשרו את פחימה לדירה בכל אחד מהימים, וחלקן סתרו את גרסתו שלפיה לא שב לדירה אחרי 13 באוגוסט.

הקבוצה השנייה מנתה מומחים שהעידו על ממצאים בדירה, לרבות כאלה המצביעים על ניקיון יסודי שבוצע, צביעת הקירות, דם של הנרצחות במקומות נוספים וכן דמו של פחימה.

הקבוצה השלישית מנתה שוטרים שהעידו על פעולות חקירה שונות שבוצעו בפרשה, לרבות איתור מצלמות אבטחה, איכוני טלפון סלולרי, איתור מסמכים, צ'קים ועוד.

ביישן עם שתי נשים

במהלך העדות שלו סתר את עצמו פחימה שוב ושוב ועל כך העירו לו השופטים פעם אחר פעם. הוא בחר לפתוח את עדותו בתיאור רצח אחותו וילדיה על ידי מחבלים בקריית שמונה ב-1972. "כשהייתי צעיר לא הרגתי, שמרתי על החוק ולא התנקמתי בגויים. אני אלך להרוג יהודי? בחיים לא", אמר. "בשביל שום הון שבעולם. לא הרגתי אף אחד. אני בוכה כל לילה עם הכרית, על מה אני יושב פה בכלל?"

הרכב השופטים הגיע לסיור בזירה ברמת גן(צילום: מוטי קמחי)

על פי גרסתו, הוא ניהל עם ביאטריס רודוב מערכת יחסים מאז התאלמנה ב-1986. לדבריו היא נתנה לו את המכונית שלה והוא דאג לקחת אותה ולהחזיר אותה כשצריך. גם את בתה הכיר, ולדבריו היא לא הייתה בקו הבריאות מבחינה נפשית.

לטענתו הם נפרדו בחלוף כמה שנים והוא הכיר אישה אחרת. לאחר מכן חזר אליה וניהל במקביל שתי מערכות יחסים שונות.

על עצמו הוא העיד: "אני גבר גרוש. אהבו אותי נשים. יצאתי עם מיליונריות ובחיים לא לקחתי מהן שקל. אהבתי נשים בחיים שלי. אחת לא ידעה מהשנייה".

באחד הדיונים טענה התובעת שהשטיחים במושב האחורי במכונית היו חדשים אבל פחימה הכחיש. תשובותיו לא סיפקו את השופטים והשופטת שרה דותן התעמתה איתו.

השופטת דותן: "אז תשתדל לענות לעניין. תשתדל לענות איזושהי תשובה שתסתדר עם התשובה הקודמת ושיהיה לה איזה היגיון. לא יזיק לך אם תענה תשובות אמיתיות".

באחת הפעמים נשאל על הנעליים שאיתן נתפס. בחקירה במשטרה הוא הכחיש שקנה נעליים, ובדיון הסביר שעשה זאת כי התבייש לספר לשוטרים שבת זוגו מבת ים שילמה עליו. אחר כך טען בדיון שהוא לא זכר מי שילם עליהן. השופטת דותן: "לפני שעה אמרת שהכחשת שקנית נעליים כי התביישת בגלל שהיא שילמה, אבל אתה לא זוכר ולא זכרת מי שילם. אז מה יש להתבייש?"

פחימה: "אני מתבייש, זה האופי שלי".

השופטת דותן: "מרוב שאתה ביישן אתה גר עם שתי נשים, מציע להן נישואים ויש לך חברה בכל עיר. זו הביישנות שלך?"

השופט שאול שוחט: "אתה אומר פה 20 תשובות שונות. אתה רוצה רגע זמן לחשוב לנסות ולהיזכר?"

לאילת דרך חיפה

בעדותו בבית המשפט טען פחימה שב-10 באוגוסט 2009, כיומיים לפני הרצח, הוא לקח את רודוב מהעבודה ב-15:30. אחר הצהריים הם יצאו לטיול לכיוון נתניה, וכשחזרו הביתה לרמת גן החל ריב בין האם לבתה: "הן התחילו ביניהן ויכוחים. 'את הבטחת תיקחי אותי לאילת כמה פעמים ואת לא לוקחת אותי'. התחיל להיות ביניהן ריב וצעקות ואז הבת לקחה את הארנק והלכה. האימא לקחה את התיק בלי להסתכל אם הטלפון שמה והלכה אחריה. היא ידעה שיש לה בת לא שפויה".

התובעת עו"ד וכניש טענה שהגרסה סותרת את הדברים שאמר בחקירת המשטרה. שם סיפר פחימה שאסף את רודוב ב-15:00 והם נסעו הביתה. הבת הייתה שם - הוא לא זכר את שמה - ואיש לא עזב את הדירה עד הריב שבסופו יצאה הבת ואחריה האם, בסביבות 1:30 לפנות בוקר.

כשהתובעת ציטטה את עדותו במשטרה ענה לה פחימה "את מנסה להטעות את השופטים", אולם זכה לתגובה מצד ראש ההרכב השופטת דותן, שאמרה לו: "את השטויות האלה אתה אמרת. היא מצטטת מהקלטה. הקליטו אותך כדי שכשיבוא הרגע אנחנו נשמע את זה באוזניים שלנו".

על דניס אמר פחימה ש"היא כמו בת שלי", אבל כשנשאל על אורחות חייה ענה: "אני אף פעם לא שאלתי את הדברים האלה, לא התעניינתי". השופט שוחט אמר על כך: "הוא לא התעניין למרות שהיא הייתה כמו בת שלו. למרות שהיא לא בסדר. איך היא נוסעת לאילת לבד או איך היא חוזרת? אוי ואבוי".

השופטת דותן: "הוא אוהב את הילדים שלו כמו את כל עם ישראל".

פחימה סיפר שרצה לנסוע לאילת אבל בסוף לא עשה זאת, וביום ראשון נסע לחיפה. השופטת דותן: "זה בכיוון של אילת? לא, כי אולי טעיתי בגיאוגרפיה".

התובעת וכניש: "אבל ב-21:00 בערב קבעת עם ידידה שלך בחיפה כדי להתחיל בילוי".

מימין: הסנגורים ארז אבוהב ומנחם רובינשטיין, והתובעת דפנה וכניש

בהמשך פנה השופט שוחט לפחימה וניסה לברר מדוע לא דיווח על היעדרותן: "אדוני, כל יום היית בא בערב לדירה מרוב דאגה ומחכה להן כל הלילה, או עד שהיית נרדם. אחרי שראית יום שני לא מגיעות, יום רביעי לא מגיעות, קח את עצמך וסע לאילת אם אתה כל כך דואג".

פחימה: "סליחה, יש לי התחייבות לאישה אחרת".

השופטת דותן: "איך בדיוק אתה מממלא את ההתחייבויות שלך כשאתה יושב בבית של ביאטריס חמישה ימים? אני מוכרחה להבין זאת".

פחימה: "אני גם באמצע היום קופץ אליה כשהיא באה מהעבודה".

השופט שוחט: "רק ביום החמישי הלכת אליה. ההסבר שלך לא מתקבל. הייתה סיבה אחרת. אולי כי לא אכפת לך".

פחימה: "שלא תחשוב לשנייה. אני חשבתי לנסוע לאילת לחפש אותן".

השופט שוחט: "אתה לא".

התובעת וכניש: "עברנו על כל החקירות שלך, האזנו, צפינו, נחקרת שעות, אפילו פעם אחת לא ראינו שהבעת איזשהו זעזוע או איזשהו צער על מה שקרה שם. שום דבר".

פחימה: "מה אני יכול לעשות? אתם חושבים שלא כואב לי?"

קיבלתי על הראש ביאחב"ל

השופטת דותן: "אולי תעשה טובה מר פחימה לעצמך ולנו ותפסיק עם סיפורי המעשיות האלה?"

התובעת וכניש: "יצאת למרפסת כדי לוודא שאף אחד לא מסתכל, אף אחד לא שומע מה קורה מכיוון הבית שלך. רצית להרגיש בטוח לחזור לדירה ולהתחיל לבתר את הגופות".

פחימה: "על מה את מדברת בכלל? תחפשי את הרוצחים, את המאפיונרים. את משקרת. אני מתבייש שאת אומרת לי את הדברים האלה".