שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מונדיאל 2014
    אלחנדרו, אלחנדרו, אל-אל-אלחנדרו
    הוא כונה "עצלן" כשחקן, הגיע לשפילד יונייטד כתחליף למראדונה והחל לאמן רק בגיל 55. אז למה דווקא אלחנדרו סאבלה הצעיד את ארגנטינה לחצי הגמר הראשון מזה 24 שנים? מר עולם - הבלוג של נדב יעקבי חוזר. והפעם: על מאמן האלביסלסטה

    קרלוס סלבדור בילארדו היה המאמן האחרון שהוליך את ארגנטינה לחצי גמר המונדיאל. זה היה ב-1990 באיטליה. ארבע שנים אחרי שבילארדו היה המאמן שהצעיד את ארגנטינה לזכייה האחרונה שלה בגביע.

     

     

    24 שנים עברו מאז שארגנטינה של מראדונה וקאניג'ה ניצחה את המארחת איטליה בדו קרב פנדלים דרמטי בנאפולי, בדרך לגמר (בו הפסידה למערב גרמניה). 24 שנים וחמישה מונדיאלים מלאי אכזבות עברו מאז על אוהדי ה"אלבילסלטה". עד שהגיע אלחנדרו סאבלה.

     

    ואז הגיע סאבלה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    ואז הגיע סאבלה(צילום: EPA)

     

    בניגוד למאמנים שהדריכו את ארגנטינה ב-24 השנים שחלפו, מאמנים עם היסטוריה של הצלחות בקבוצות (אלפיו באסילה, מרסלו ביאלסה), או

     שמות גדולים (דניאל פסארלה, דייגו מראדונה), אלחנדרו סאבלה הוא מאמן שונה. הוא לא היה שחקן גדול וקריירת האימון שלו כמאמן ראשי היא עניין של קצת יותר מחמש שנים. זה הכל.

     

    נבחרת ארגנטינה אומנם זכתה בעבר פעמיים בגביע העולם, ותמיד היו לה בסגל שחקנים מהטובים בעולם, גם לפני עלייתו של לאו מסי, אבל בשני העשורים האחרונים הנבחרת חוותה אך ורק כשלונות. ולא רק במונדיאל.

     

    התואר האחרון בו זכתה הנבחרת הלאומית היה הקופה אמריקה ב-1993. גבריאל באטיסטוטה היה אז הכוכב הגדול ומלך השערים, כשבמרכז המגרש קשר אנרגטי צעיר מפרק כל מה שזז: דייגו סימאונה, היום מאמן אתלטיקו מדריד, שאז היה רק בן 23.

     

    באטיסטוטה עם התואר האחרון של ארגנטינה. קופה אמריקה 1993 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    באטיסטוטה עם התואר האחרון של ארגנטינה. קופה אמריקה 1993(צילום: gettyimages)

     

    ב-21 השנים שעברו מאז אותה זכייה בקופה אמריקה באקוודור, נכשלה ארגנטינה ב-12 טורנירים ברציפות: 7 פעמים בקופה אמריקה ו-5 פעמים במונדיאל. זהו רצף הכשלונות הארוך ביותר בתולדותיה.

     

    עוד ב-ynet ספורט:

     

    לאורך השנים הללו היו לארגנטינה הצלחות עם הנבחרות הצעירות. ב-2005 זכתה הנבחרת של מסי ואגוארו בגביע העולם עד גיל 20. ב-2004 וב-2008 זכתה ארגנטינה במדליית הזהב האולימפית (עם נבחרת צעירה "מחוזקת"). אבל כשזה הגיע לרמה הגבוהה ביותר, לנבחרת הלאומית, זה תמיד הסתיים בכישלון ובאכזבה.

     

    לפחות באולימפיאדות הם הצליחו. נבחרת ארגנטינה בבייג'ינג 2008 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    לפחות באולימפיאדות הם הצליחו. נבחרת ארגנטינה בבייג'ינג 2008(צילום: gettyimages)

     

    אם סאבלה יהיה האיש שיצעיד את ארגנטינה לזכייה בגביע העולם השלישי שלה, זה יהיה ללא ספק סיפור מהאגדות. סיפור על איש שתמיד נחשב ל"סגן של בר כוכבא".

     

    באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?

     

    אלחנדרו סאבלה נולד ב-5 בנובמבר 1954 בבואנוס איירס והחל לשחק בקבוצת הפאר ריבר פלייט. בתחילת שנות ה-70 לריבר היה כוכב אחד גדול, אליל האוהדים נורברטו אלונסו. סאבלה, ששיחק כמו אלונסו כקשר התקפי, היה המחליף שלו.

    שניהם היו בעלי טכניקה נפלאה ומסירה חכמה. ההבדל היה שאלונסו היה מהיר, חד וקטלני, בעוד שסאבלה היה מתנהל לאיטו. אוהדי ריבר זיכו אותו בכינוי "העצלן". 

     

    אוהדי ריבר פלייט. כינו את סאבלה "העצלן" (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    אוהדי ריבר פלייט. כינו את סאבלה "העצלן"(צילום: gettyimages)

     

    "בטו" אלונסו היה גיבור הזכייה של ריבר באליפות ב-1975, האליפות הראשונה של "המיליונרים" אחרי 18 שנה, וסאבלה, למרות שהיה שותף

    , נחשב לשחקן שולי יחסית.

     

    שנה לאחר מכן נמכר אלונסו למארסיי, וסאבלה קיבל את ההזדמנות הגדולה שלו. הוא לקח אותה בשתי הידיים וכיכב בזכייה של ריבר באליפות ה"מטרופוליטנו" של 1977.

     

    אלא שהניסיון של אלונסו בצרפת לא עלה יפה ואחרי שנה הוא חזר הביתה, לריבר. סאבלה מצא את עצמו שוב על הספסל.

    בקיץ 1978, מייד אחרי שנבחרת ארגנטינה זכתה בגביע העולם, יצא הארי האסלם, מנג'ר שפילד יונייטד מהליגה השנייה באנגליה, לארגנטינה במטרה למצוא שחקן חדש לקבוצתו.

     

    סאבלה. הוביל את ריבר לאליפות ב-1977 (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    סאבלה. הוביל את ריבר לאליפות ב-1977(צילום: gettyimages)

     

    האסלם נחת בבואנוס איירס, והגיע בהמלצתו של אנטוניו ראטין, קפטן הנבחרת במונדיאל 1966, למשחק ליגה של ארגנטינוס ג'וניורס. ראטין אמר לו שלארחנטינוס יש שחקן בן 17 עם יכולות מדהימות.

     

    הארי האסלם הגיע לאיצטדיון - והוכה בהלם. הוא לא שמע מימיו לפני כן על מראדונה, אבל היה ברור לו שהבחור הגוץ שעל המגרש הוא תופעת טבע. לא היה לו ספק שזה השחקן שהוא רוצה להביא לשפילד יונייטד, כתחליף לכוכב הגדול טוני קארי,

    שעבר ללידס יונייטד.

     

    הגוץ שהדהים את מנג'ר שפילד יונייטד (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    הגוץ שהדהים את מנג'ר שפילד יונייטד(צילום: gettyimages)

     

    צריך לזכור: אלו היו שנות ה-70. באנגליה לאף אחד לא היה מושג מה קורה בכדורגל הארגנטיני. אנגליה חיה בעולם משל עצמה.

     

    באנגליה גם כמעט ולא היו אז שחקנים זרים, שלא לדבר על דרום אמריקנים. שחקנים שאינם בריטים נחשבו אז לכאלו שאין להם סיכוי להצליח בכדורגל האנגלי הקשוח והנוקשה. אף אחד גם לא ניסה להביא אותם.

     

    ולכן כשטוטנהאם החתימה בקיץ 1978 את אוסבלדו ארדילס ואת ריקרדו ויז'ה רעדו אמות הסיפים. זה היה מהלך חתרני וחסר תקדים, שהתקבל ע"י הציבור והתקשורת בתדהמה.

     

    ארדילס ו-ויז'ה במדי טוטנהאם. החתמה חתרנית וחסרת תקדים (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    ארדילס ו-ויז'ה במדי טוטנהאם. החתמה חתרנית וחסרת תקדים(צילום: gettyimages)

     

    ובכל זאת, טוטנהאם הייתה קבוצה בכירה בליגה הראשונה, וארדילס וויז'ה היו שני אלופי עולם טריים, כך שזה עוד היה דבר שניתן היה להבין אותו, למרות שהיה כה סנסציוני. אבל שקבוצה מהליגה השנייה כמו שפילד יונייטד תביא שחקן ארגנטיני בן 17?! באותם ימים רחוקים היה יותר הגיוני לשתף בהרכב חייזר.

     

    אחרי כמה שיחות טלפון טרנס-אטלנטיות הצליח הארי האסלם לשכנע את ראשי שפילד יונייטד שהמראדונה הזה הוא באמת שחקן עם פוטנציאל. הוא גם קיבל מהם אישור לשלם עבורו 160 אלף ליש"ט. ראשי ארחנטינוס דרשו 200 אלף, אבל זה היה יותר מדי עבור שפילד יונייטד.

     

    שפילד יונייטד. אולי אם לא הייתה מתקמצנת על 40 אלף פאונד, מצבה היה שונה היום (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    שפילד יונייטד. אולי אם לא הייתה מתקמצנת על 40 אלף פאונד, מצבה היה שונה היום(צילום: gettyimages)

     

    כן, בגלל 40 אלף ליש"ט, כך לפחות טען האסלם עד יום מותו, פיספס הכדורגל האנגלי את דייגו ארמנדו מראדונה! הארי האסלם לא ויתר, הוא היה נחוש לחזור לאנגליה עם קשר ארגנטיני מצויין. הוא ביקש שיביאו לו שחקן אחר ב-160 אלף ליש"ט. האיש שנבחר היה אלחנדרו סאבלה.

     

    ב-19 ביולי 1978 נחתמה העיסקה וסאבלה הפך

    לאחד משלושת הארגנטינים הראשונים בכדורגל האנגלי. שנתיים שיחק סאבלה בשפילד יונייטד, והפך לשחקן האהוב ביותר על אוהדי הקבוצה הצנועה. הם קראו לו כמובן "אלכס", כי "אלחנדרו" זה מסובך מדי, והוא סיפק בתמורה לא מעט רגעי קסם לאיצטדיון "ברמול ליין".

     

    בתחילה היו לו כמובן בעיות תקשורת, כי הוא לא ידע מילה באנגלית, אבל שלוש השנים שבילה באנגליה הפכו את סאבלה לדובר אנגלית שוטפת: עניין די נדיר בקרב אנשי הכדורגל בארגנטינה.

     

    סאבלה. דובר אנגלית שוטפת וזה לא עניין של מה בכך (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    סאבלה. דובר אנגלית שוטפת וזה לא עניין של מה בכך(צילום: EPA)

     

    טוני קנוורת'י, ששיחק אז בקבוצה סיפר לא מכבר ל-BBC: "אלכס היה בחור מאוד איטליגנטי ומהר מאוד למד את השפה. על המגרש זה היה הרבה יותר פשוט, כי הוא היה שחקן מבריק. לא היו אז כמוהו, בטח לא בליגה השנייה. הטכניקה האישית שלו הייתה מדהימה והוא עבר שחקנים בכדרור בלי מאמץ. והייתה לו גם אישיות. למרות שאהב להיות עם החבר'ה, הוא לא היה שותה. כשכולם לגמו גלונים של בירות, הוא הסתפק בכוס אחת של יין אדום".

     

    קנוורת'י מוסיף: "הוא היה עקשן ובעל עקרונות. למשל, הוא סירב להתאמן ביום שישי. איני יודע למה, אולי הוא פחד להיפצע, אבל אם אלכס החליט שהוא לא עושה משהו, אז הוא לא עושה".

     

    בסיום העונה השנייה שלו בשפילד יונייטד הקבוצה ירדה לליגה השלישית. האוהדים רצו שיישאר אבל הוא רצה כמובן לשחק בליגה הראשונה. בקיץ 1980 אלכס סאבלה נמכר ללידס יונייטד הגדולה ב-400 אלף ליש"ט, סכום נכבד למדי באותם ימים.

    אבל העונה בלידס לא הייתה מוצלחת. הוא כבש רק שני שערים ב-23 משחקים, אשתו החלה להתגעגע לבואנוס איירס והוא ביקש לעזוב. את השנה בלידס אף אחד כמעט לא זוכר, אבל את השנתיים בשפילד אין אוהד מאותה תקופה שיכול לשכוח.

     

    סטיב קואנס, אחד האוהדים המושבעים של שפילד יונייטד, אף הקים בעיר להקת רוק שנקראת, איך לא – "סאבלה".

    קואנס: "כל חברי הלהקה הם אוהדים של ה"בליידס" וכשב-2012 הם חיפשו שם ללהקה עלה הרעיון לקרוא לה "סאבלה". הרעיון התקבל בשמחה רבה. בארגנטינה שמעו עלינו ויש הרבה התעניינות. אנחנו מקווים לצאת בהמשך השנה לסיבוב הופעות שם".

     

    להקת סאבלה בפעולה

     

    אחרי שלוש שנים באנגליה, אלחנדרו סאבלה חזר לארגנטינה והצטרף לאסטודיאנטס, אותה אימן אז לא אחר מאשר קרלוס בילארדו, שמהווה עד היום את ההשראה הכי גדולה שלו.

     

    השנה הייתה 1982 וסאבלה היה בן 28. יחד איתו הקבוצה זכתה בשתי אליפויות. חמש שנים שיחק סאבלה באסטודיאנטס, ובמהלך התקופה הזו, הטובה בקריירה שלו, הוא גם הגיע לנבחרת.

     

    בילארדו, שמונה אז למאמן הנבחרת, האמין בו וזימן אותו לסגל ששיחק בקופה אמריקה של 1983. הוא נתן לו את תפקיד עושה המשחק בשל היעדרותו של מראדונה, שהיה עסוק בקריירה שלו בברצלונה. אבל הנבחרת נכשלה וסאבלה כבר לא היה בסגל למונדיאל ב-1986.

     

    בילארדו. האמין בסאבלה (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    בילארדו. האמין בסאבלה(צילום: gettyimages)

     

    אחרי שתלה את הנעליים עבר סאבלה לתחום האימון, אבל לא כמאמן ראשי. במשך 20 שנה סבאלה נהנה להיות בצל ולתפקד כעוזרו הנאמן של דניאל פסארלה.

     

    זה התחיל ב-1989 בריבר פלייט, ונמשך עם נבחרת ארגנטינה, נבחרת אורוגוואי, פארמה בליגה האיטלקית, מונטריי בליגה במכסיקו, קורינתיאנס בברזיל ושוב ריבר פלייט, עד 1989.

     

    ב-20 השנים הללו אי אפשר היה לפספס אותו יושב על הספסל לצידו של פסארלה, קופץ יחד איתו בשערים. כמו למשל כשארגנטינה ניצחה את אנגליה בפנדלים ברבע הגמר במונדיאל 1998.

     

    פסארלה. סאבלה היה זכור כאיש שלצידו (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    פסארלה. סאבלה היה זכור כאיש שלצידו(צילום: gettyimages)

     

    במשך 20 השנה הללו נראה היה שלסאבלה אין את האופי המתאים להיות מאמן ראשי. שמתאים לו יותר לתפקד כעוזר. בלי הלחץ העצום שמופעל על מי שנמצא בראש המערכת.

     

    אבל הכל השתנה במארס 2009, כשסאבלה הסכים להיות מאמן ראשי בפעם הראשונה בקריירה שלו. וזה קרה לו בגיל 55!

    אסטודיאנטס, הקבוצה בה שיחק, מינתה אותה וההצלחה הייתה מיידית: זכייה סנסציונית בגביע הליברדטדורס אחרי פחות מחצי שנה בתפקיד.

     

    בדצמבר 2009 התמודדה אסטודיאנטס של סאבלה מול ברצלונה של גווארדיולה בגמר גביע העולם לקבוצות. עד לדקה ה-89 הארגנטינים הוליכו 0:1. סאבלה היה קרוב דקה להיות אלוף העולם. אבל אז פדרו הישווה ובהארכה היה זה לאו מסי שהבקיע את שער הניצחון לבארסה. מי היה יכול להאמין אז שלא הרבה זמן יחלוף ומסי וסאבלה ישתפו פעולה באופן מדהים שכזה...

     

    סאבלה עוד הספיק להוליך את אסטודיאנטס לאליפות בארגנטינה ב-2010 ושנה לאחר מכן אל ג'זירה מהאמירויות שיכנעה אותו לחתום על חוזה ענק, של כמה מיליוני דולרים. החוזה כבר היה סגור, אלא שאז נבחרת ארגנטינה כשלה בקופה אמריקה של 2011, בטורניר שהיא אירחה. המאמן סרחיו באטיסטה פוטר וההתאחדות הציעה לסאבלה את תפקיד המאמן הלאומי.

     

    סאבלה. הפך למאמן ראשי רק בגיל 55 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    סאבלה. הפך למאמן ראשי רק בגיל 55(צילום: AFP)

     

    השכר אומנם היה פחות מחצי ממה שהוא אמור היה לקבל באל ג'זירה, אבל על הזדמנות כזו לא מוותרים. סאבלה ויתר על הכסף הגדול ונשאר בבית.

     

    הצעד הראשון שעשה היה למנות את לאו מסי לקפטן הנבחרת. מעבר לעניין ההצהרתי, סאבלה החליט גם לבסס את המשחק של הנבחרת סביב מסי, למרות הרבה התנגדויות מסביב. זה הצליח מעבר למצופה.

     

    בשלוש השנים האחרונות, מאז שסאבלה הוא המאמן ומסי הוא הקפטן, "הפרעוש" כבש 23 שערים ב-24 משחקיו בנבחרת. לפני כן המאזן שלו היה 19 שערים ב-67 משחקים. ההבדל הוא תהומי.

     

    מסי. שיפור עצום בתפוקתו בנבחרת תחת סאבלה (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    מסי. שיפור עצום בתפוקתו בנבחרת תחת סאבלה(צילום: gettyimages)

     

    בניגוד לשני המאמנים הקודמים של הנבחרת, דייגו מראדונה וסרחיו באטיסטה, דמויות גדולות מהחיים שפעלו בעיקר מהלב, סאבלה מתקבל בציבור הארגנטיני כאדם נוח, פרגמטי, כזה שמוכן להודות בטעויות ולא מחפש להיות במרכז תשומת הלב.

     

    חואן ורון, הקשר ששיחק אצלו גם בנבחרת וגם באסטודיאנטס, אומר עליו: "הוא מאמן שמעביר רוגע לקבוצה. הוא מקפיד מאוד על הפרטים הקטנים, ומתכונן לכל משחק באופן מפורט, כשהוא עובר על כל מה שיכול לקרות על המגרש ב-90 הדקות. מבחינה אסטרטגית, הוא מתנהג בהמון חוכמה במהלך המשחקים. ומעבר לכל זה, הוא יודע ליצור אווירה טובה בקבוצה. הוא המאמן הראשון בנבחרת שהצליח להוציא ממסי את מלוא הפוטנציאל שלו, וכל זאת מבלי שזה יבוא על חשבון הקבוצתיות".

     

    חואן ורון. "סאבלה מעביר רוגע לקבוצה" (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    חואן ורון. "סאבלה מעביר רוגע לקבוצה"(צילום: gettyimages)

     

    בינתיים בשפילד הרחוקה שבאנגליה חבריו לשעבר של "אלכס" צופים בשידורי המונדיאל בטלווייזיה, רואים את הנבחרת של מסי מגיעה לחצי-הגמר, ומתמוגגים. הם לא מפסיקים להעלות מהאוב סיפורי נוסטלגיה, על הימים שבהם מאמן נבחרת ארגנטינה, אז עם מחלפות של שיער שחור וחלק, שיחק אצלם בקבוצה.

     

    "לא הייתי מעלה אז על דעתי שאלכס יהיה בעמדה בה הוא נמצא היום", אומר טוני קנוורת'י בחיוך. "אבל כבר אז אפשר היה לראות שיש בו משהו מיוחד, והאמת שזה מגיע לו כי הוא פשוט בחור נפלא. הוא מאותם אנשים שגורמים לך לומר: "מה שיקרה לך בחיים, אני מקווה שתהנה מכך, כי זה מגיע לך".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים