"אתה לא חושב שזה מדאיג שאני ואתה יושבים כאן בטבורו של העולם, בעיר המדהימה הזאת, נהנים ממה שיש לעיר הזאת להציע לנו, בעוד שבחלקים אחרים של העולם יש מציאות אחרת וכל כך מדכאת? זה פשוט מזעזע!", היא פתחה ואמרה. "אני תוהה ביני לביני, מה קורה כאן? למה זה קורה? כמות הסטרס שאני חווה בכל רגע נתון פשוט בלתי נסבלת. אני מתה לעשן סיגריה ומבינה שזה לא אפשרי במהלך השיחה. אני חייבת למצוא דרך להוריד את רמת הסטרס! אתה מתאר לעצמך בוודאי שכל השבוע הזה, ובכלל מאז מקרה החטיפה בישראל, לא תיפקדתי! לא הצלחתי להתרכז. חוץ מזה, כרגע עושים שינויים אירגוניים במקום העבודה שלי ויש לי תחושה חזקה שיקדמו את ג'ודי, הבחורה שעובדת איתי. היא יותר חכמה ויפה ממני וגם אמריקאית. בנוסף, אני מאוד כעוסה על הבן זוג שלי, שלא תומך בי ולא מפסיק להאשים אותי שאני דרמטית! אנחנו מתווכחים בלי סוף. מעבר לזה, אין לי חברים ישראלים, כי אני לא סובלת את המנטליות הישראלית המסתחבקת, ויחד עם זה אני לא מתחברת לנחמדות האמריקאית. בקיצור, אני בסטרס, אני מודאגת ואני רוצה שקט נפשי! איך אפשר לעזור לי?"

(צילום: shutterstock)

וואוו!! כל כך הרבה...

"זה רק חלק מהדברים! יש לי עוד המון נושאים שאני מתחרטת עליהם, כמו העובדה שבחרתי ללכת לתחום המשפטים ולא לתחום האופנה, שאני כל אוהבת. אני כועסת על עצמי על ההחלטה הזאת ואני גם פוחדת ממה שיהיה. אני לא יודעת מה יהיה וזה מפחיד אותי".

שירה, אני מנסה לעמוד בפרץ, אנחנו מכירים מעט והשאלה שלי אליך היא, האם את מזהה את הסיפור שלך?

"למה אתה מתכוון?"

מה שאני מזהה כאן קשור לסיפור שלך, לכל אחד יש סיפור שהוא מספר לעצמו. יש כאלו שיספרו לעצמם את הסיפור שקשור בשפע שהם מביאים לעולם, ויתמקדו באיך הם מביאים יותר מעצמם לעולם. אחרים יכולים להתמקד בסיפור של המצוקה והקושי שהם חווים, ואז המיקוד יהיה במה העולם מונע מהם. אלו רק דוגמאות. אם תסתכלי טוב, תוכלי לראות וגם להרגיש איך הסיפור שלך, שבחרת לעצמך, הופך להיות חלק ממך. איך הוא משפיע עליך וגורם לך להתנהג ולפעול.

"אני רוצה שקט נפשי ועכשיו, איך אתה יכול לעזור לי בזה?"

לקבלת שקט נפשי יש כמה דברים שצריך להיפטר מהם, האם את מוכנה?

"אני מוכנה לנסות", היא משיבה בחיוך.

אני שמח שאת מחייכת. ככה את הרבה יותר יפה.

צעד ראשון לקבלת שקט נפשי קשור בהרגל להשוות את עצמנו למישהו אחר, אותו אנחנו רואים כ"יותר ממני". לדוגמה: הוא יותר חכם, יותר מוצלח, יותר גבוה, יותר יפה, יותר מאושר, יותר הכל ממני. במקום להתמקד במישהו שהוא "יותר ממך", כי תמיד יהיה מישהו שהוא יותר, רצוי להתמקד בהשוואה למה שעשיתי אתמול: האם מה שעשיתי היום הוא יותר טוב ממה שעשיתי אתמול? זה לא צריך להיות הטוב ביותר, אבל לכל הפחות, ואולי לכל היותר, אנחנו יכולים לדרוש מעצמנו להשתפר ממה שעשינו בעבר ולהיות שלמים עם כך שעשינו את מה שהוא הטוב ביותר מבחינתנו ולפי יכולתנו, לא לפי היכולת של אחרים.

הצעד שני החשוב הוא שיחרור השיפוטיות, זו שגורמת לי לשפוט את ההישגים של האחר ולקחת על עצמי את העניין שלו או שלה.

הצעד השלישי הוא לקדם ולהביע את מה שאת אוהבת. הרבה יותר קל לבטא את האהבה ומומלץ להתמקד בחיובי.

הצעד הרביעי דורש השתחררות מהכעס. כאשר כועסים על מישהו התהליך הוא כמות שתיית רעל תוך ציפייה שדווקא זה שאת כועסת עליו ימות מזה. הרי הכעס נמצא בתוכך, את זו שסובלת, לא האדם שאת כועסת עליו. האדם הרי מסוגל לבצע בחירה רגשית, ואנחנו יכולים לבחור את הרגשות שלנו תוך בדיקה של המשמעות שאני נותן לדברים.

הצעד החמישי מתבטא בהיפטרות מחרטות. החרטות קשורות בעבר וזהו בזבוז אנרגיה רגשית על העבר, אותו לא ניתן לשנות. העבר לא גר כאן יותר, אלא אם אני מאפשר לו זאת. חופש הוא התנאי היחיד לאושר, כל עוד את מחזיקה בליבך כעס אשמה או טינה או חוסר יכולת לסלוח לעצמך על אירועים מהעבר, לא תהיי משוחררת.

הצעד השישי הוא להימנע מדאגות בתחומים שאין לך השפעה עליהם, כמו מצב כלכלי, ביטחוני או מזג האוויר. הרי זה לא ממש משנה שאני דואג כי הדאגה שלי לא תשנה את המצב. דאגה היא לא יותר מאשר תחושת ביטחון מוחלטת לגבי משהו שטרם קרה ואולי גם לא יקרה. כדאי להתמקד במה שאני יכול לעשות ולא לבחור להאשים את עצמי או אחרים. האשמה מבריחה אותנו מאחריות.

הצעד השביעי, ואת זה לא המצאנו, הוא להבין שהעיקר זה לא לפחד כלל. פחד הוא לא יותר מאשר סיפור דימיוני על משהו שטרם קרה, פחד קשור בלקיחת חוויה מהעבר והשלכתה לעבר העתיד בעוד אנחנו חווים אותה בהווה כפחד מפני הבאות.

"נשמע פשוט", היא צוחקת, "במה מתחילים?"

פשוט מאוד: בבחירה.