צפריר היה "קצין אגדי", גלעד ביקש "לא לדאוג". סיפורי ההרוגים

הותרו לפרסום אמש (א') שמותיהם של חמישה מ-13 לוחמי גולני, שנהרגו ביממה האחרונה בפעילות צה"ל ברצועת עזה: רב-סרן צפריר בר אור בן 32 מחולון, סרן צבי קפלן בן 28 מקיבוץ מירב, סמ"ר גלעד יעקבי בן 21 מקריית אונו, סמ"ר עוז מנדלוביץ' בן 21 מאבטליון, וסמ"ר ניסים שון כרמלי בן 21 מרעננה.

רב-סרן צפריר בר אור

רב-סרן צפריר בר אור, בן 32, מעכו במקור, התגורר לאחרונה בחולון יחד עם אשתו סיוון, שנמצאת בהריון מתקדם, ובתו בת השנה. לפני 14 שנים התגייס לחטיבת גולני, ועם הזמן התקדם בדרג הפיקודי ולחם בין היתר בלבנון, ביהודה ושומרון ובעזה - שם נהרג שלשום. "תמיד אמרנו על צפריר שזה בחור שקורץ מחומר של רמטכ"ל", סיפר עליו חברו עמיחי בן יהודה. הוא תיאר את צפריר כ"משענת ביטחון". לדבריו, "אפשר היה להתקשר אליו באמצע הלילה והוא היה מגיע עם חללית לעזור".

צפריר בר אור

עם אשתו סיוון, שנמצאת בהריון מתקדם

חבריו לנשק מגדוד 12 בגולני, שם שימש בעבר סגן מפקד פלוגה, פרסמו את ההודעה הבאה עם היוודע דבר מותו: "קשה לעכל את הבשורות הנוראות, קשה להאמין שזה קרה. הלכנו אחריך בעיניים עצומות כי ידענו שיש על מי לסמוך. מרכינים ראש לזכרך, לעולם לא נשכח את צפריר בר אור, הסמ"פ האגדי מהסדיר. אוהבים וכואבים".

חבר אחר, בן אלוף, ספד לו: "הוא היה בן אדם פשוט מצחיק, תמיד עם חוש הומור, תמיד חיובי". קרוביו תיארו אותו כקצין שאפתן ש"רצה להגיע הכי גבוה שאפשר בשתי ידיים - לא רצה שיקצרו לו תהליכים". חברו בן הגדיר אותו "פשוט אלוף העולם", והביע תקווה "שהוא לא הלך לשווא, שייצא מזה משהו". בקול חנוק ביקש להוסיף: "הוא השאיר אותנו עם חלל שאני לא יודע איך ומתי נוכל למלא אותו". הלווייתו תיערך היום בשעה 13:00 בחלקה הצבאית של בית העלמין בחולון.

סרן צביקה קפלן

בקיבוץ מירב שבגלבוע קיבלו בהלם ובאבל את הידיעה על מותו של סרן צביקה קפלן, בן 28, קצין האג"ם של גדוד הסיור בחטיבת גולני. צביקה התגורר שנתיים ביישוב עם אשתו עדי וילדיהם אלקנה (5) ונדב (3). הוא גדל ונולד בשכונת נווה שאנן בחיפה, למד בישיבה התיכונית יבנה בחיפה ובמכינה הקדם צבאית בעלי. הוא התגייס לפלס"ר גולני, טיפס בסולם הדרגות, עבר קורס קצינים ובתפקידו האחרון היה מ"פ הכשרות בגדוד הסיור. הוא עמד להתמנות בעוד שלושה חודשים לתפקיד מ"פ הפלוגה המסייעת, ובתקופת הביניים שימש כקצין האג"ם.

צביקה קפלן(צילום: באדיבות דובר הקיבוץ ניצן אבירן )

חברו של קפלן, ניצן אלירן, סיפר כי אף ששהה רק זמנים קצרים ביישוב בשל תפקידו הצבאי התובעני, השתלב צביקה בסביבת הקיבוץ והיה אישיות מרכזית. "חותמו הוטבע פה. האיש היה טוב לב ושמח, בעל חן, תמיד עם חיוך. אדם שורשי מאוד שהגיע לכאן עם משפחתו כדי להתחבר לקהילה". הוא הוסיף כי התכונה המרכזית באישיותו של קפלן הייתה מאור פנים. "הוא פשוט האיר על סביבתו והרגשת שיש לו אנרגיות טובות שהאירו ממנו. הוא היה אדם פטריוט גם בהקשר הצבאי וגם במגוריו פה על הגלבוע, בקהילה שלוקחת על עצמה משימות ואתגרים".

אודי קורמן, שמשפחתו ליוותה את בני משפחת קפלן בשנתם הראשונה ביישוב, סיפר כי בנוסף לכול, היה צביקה איש צנוע אך איתן בדעותיו. "הוא התווכח על דעותיו והיה נאמן לעקרונותיו", סיפר קורמן. הוא הוסיף כי בשל תפקידו הצבאי התובעני לא זכה לראות את הילדים הרבה, "אבל בזמן האחרון בין התפקידים הצליח להיות קצת יותר בבית". בנו הצעיר של קפלן חוגג השבוע את יום הולדתו השלישי. "עם ישראל איבד קצין פטריוט, איש עקרונות אוהב הארץ ואדם מיוחד", אמר קורמן. "אנחנו במירב כואבים את לכתה של הבטחה גדולה". הלווייתו תיערך היום בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה.

סמ"ר גלעד יעקבי-רוזנטל

לוחם גולני סמל ראשון גלעד יעקבי-רוזנטל בן 21 מקריית אונו שוחח לאחרונה עם בני משפחתו בסוף השבוע האחרון. "ביום חמישי או שישי בבוקר הוא התקשר ואמר שהוא בסדר ושלא נדאג", סיפר אתמול אביו אבי, "הבוקר קיבלנו את הבשורה וחרב עליי עולמי".

גלעד יעקבי-רוזנטל

האב סיפר על בנו: "הוא היה ילד חכם, אהב מוזיקה, הוא ניגן ושר הרבה ורצה להשתלב בתחום. הוא גם אהב ספורט, אהד את קבוצת הפועל תל אביב". הוא הוסיף כי גלעד "מאוד רצה גולני, רצה את פלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה)". גלעד יעקובי-רוזנטל הותיר אחריו הורים: אבי ומיכל, ושתי אחיות. הלווייתו תיערך היום בשעה 10:00 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

סמ"ר עוז מנדלוביץ'

ביום ראשון בשבוע שעבר הייתה לעופר, אביו של סמל ראשון עוז (עוזי) מנדלוביץ' בן 21 מעצמון, הרגשה לא טובה - תחושה של דאגה לבן. "עליתי על הרכבת לאשקלון ושם ירדתי בטרמפ לנתיבות. התחלתי לסרוק את השטח עד שמצאתי את הפלוגה של עוזי. הוא חייך חיוך נבוך והתחבקנו", סיפר האבא. "היינו שעה ביחד. לפני שהלכתי אמרתי לו 'בוא נצלם אותך עם החבר'ה שלך', ואז התחרטתי. אמרתי לו שזה יביא נאחס. הוא ענה לי, 'אבל כבר צילמת אותי'. בחיבוק האחרון אמרתי לו שלום, כמה שניות אחר כך תפסתי את עצמי וחיבקתי אותו שוב ואמרתי לו להתראות. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו", סיפר עופר.

עוז מנדלוביץ' ואביו מתראיינים לתוכנית "קולה של אמא" בגלי צה"ל:

עוז מנדלוביץ'

האב, בעברו מ"פ בגולני, קיבל אתמול את הידיעה המרה על נפילתו של הבן בקרב בעזה. האם אסנת התקשתה להסתיר את כאבה. "עוזי היה ילד מקסים, מדהים וחזק. דיברתי איתו בפעם האחרונה ביום רביעי. אני עדיין לא מעכלת שזאת הייתה השיחה האחרונה".

עשרות חברים ומכרים הגיעו לבית המשפחה ביישוב עצמון. בהם שיר מלכינסון, חברו של עוז. "התאמנו יחד בריצה ודרבנו זה את זה להיכנס לכושר לקראת הגיוס. עוז היה הלב של החבורה שלנו. בצבא הוא לא הראה שום פחד והיה חייל למופת. כשהוא ירד לעזה שינינו את שם קבוצת הווטסאפ שלנו ביישוב ל'עוזי תחזור הביתה בשלום'. הייתה לי צביטה קטנה בלב כששיניתי את השם, אבל קיוויתי שיהיה בסדר ושהשאיפה הקטנה הזאת שהוא יחזור הביתה בשלום תתממש. קשה לעכל שמישהו קרוב כל כך הלך ממך". הלווייתו תיערך היום בשעה 18:00 בבית העלמין במשגב.

סמ"ר ניסים שון כרמלי

הלוחם הצעיר סמל ראשון ניסים שון כרמלי בן 21 נע על הציר בין טקסס לביתו ברעננה, שם למד בכיתת עולים בתיכון אוסטרובסקי. בני המשפחה מתגוררים רוב השנה בישראל פרט לחודשי האביב והקיץ, שבהם יוצאים ההורים לארצות הברית לקדם את עסקיהם. "שון היה ילד טוב ונעים הליכות", סיפר עליו רב חב"ד אשר הכט באזור מגוריו בטקסס. "מאוד עצוב לנו. איבדנו ילד יקר", אמר הכט.

שון כרמלי

ההורים קיבלו את הבשורה בטקסס, שון כרמלי

מנהלת תיכון אוסטרובסקי, יפה להבי, סיפרה כי שון סיים את לימודיו במוסד לפני שלוש שנים.

"הוריו גרים בארצות הברית והוא יכול היה לבחור לגור איתם אבל בחר להתגייס לשירות קרבי", סיפרה, "ההורים בדרכם לארץ. אני לא רוצה לדמיין את הטיסה שלהם. האחיות (שגרות בישראל) שבורות לגמרי". המנהלת ציינה כי למרות אתגרי העלייה סיים שון בהצלחה את התיכון. "מדי פעם ההורים שלו נסעו לחו"ל וביקשו מאיתנו לשמור עליו", סיפרה להבי.

המשפחה התבססה לפני שלושים שנה עם קבוצת ישראלים בדרום טקסס, בסאות' פדרה איילנד, ולאחרונה עלתה חזרה לישראל. שון הותיר אחריו הורים, טליה ואלון, ושתי אחיות גל ואור.