הגם אתה, ברוטוס? כשהחבר מאכזב אותנו
אנחנו רגילים שהחברים שלנו שם, מחבקים, תומכים וזמינים לנו, מתי שרק נצטרך. אבל מה קורה כשהחבר מאכזב או פוגע בנו? האם עלינו להפסיק לצפות ממנו לדברים?
ביתי בת ה-11 שיתפה אותי לפני מספר ימים בתחושות שעולות בה כשהיא רואה מישהו בודד ועצוב. "אני מיד רוצה להיות חברה שלו", אמרה. "ישר בא לי לשמח אותו". חברות, כשהיא אמיתית, היא נחמה בעולמנו, אי מבטחים אליו נוכל לשחות כשהחיים מורידים, מאכזבים או מאתגרים אותנו. "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", אמרו חז"ל ובצדק. אנו בוחרים את חברנו כי אנו מזהים בהם תכונות שאנו אוהבים בעצמנו.
חברות, בניגוד להתאהבות שמקורה בעיוורון, מסתמכת על ידע, אמון ותלויה במבחן הזמן. אני למשל, נמנית על סוג האנשים הטוטאליים האלה, שמתמסרים עד הסוף לחברים שלהם. כן, חברות היא ערך מקודש בעיני, אבל מה קורה כשחבר טוב שלנו מאכזב או פוגע בנו?
"כשבאים לבחון את המושג חברות הדדית", מסביר אורון שרון, מאמן בכיר ומומחה למערכות יחסים והתפתחות אישית, "חשוב להבחין בין מערכת יחסים הדדית למערכת יחסים שוויונית. ביחסים שוויוניים, כל אחד נותן פחות או יותר אותו דבר כמו האחר לטובת הקשר. לדוגמה: שני הצדדים יוזמים יציאות במידה שווה, מתקשרים במידה שווה, ועוד.
"במערכת יחסים הדדית, כל אחד מהצדדים נותן מעצמו במידה ובאופן שנכונים לו, ולאו דווקא בדיוק כמו האחר. לדוגמה: יכול להיות שאחד יגיע בד"כ עם הרכב לאסוף את האחר, שמצידו יהיה אחראי למצוא מקומות שווים לצאת אליהם. כלומר, לא מתקיים שוויון, אבל מתקיימת הדדיות בתרומה לקשר".
על איזה סוג של מערכת יחסים בין חברים היית ממליץ?
"מניסיוני האישי ומניסיוני כמאמן, מה שעובד הכי טוב בפועל הם יחסים הדדיים, בהם כל אחד נותן מעצמו לטובת הקשר, במקומות ובדרכים שנכונות ומתאימות לו".
האם זה נכון לבוא לקשר עם מערכת ציפיות?
"ברגע שאנו באים עם ציפיות לכל מערכת יחסים ובוודאי למערכת יחסים חברית, אנחנו מיד יוצרים הזדמנות לאכזבות. במיוחד כשאנחנו מצפים מהאחר להתנהג כמונו - כלומר, בצורה שוויוניות. חשוב לזכור שבפועל, אנחנו אנשים שונים וכל אחד מביא את עצמו לקשר ולא השתקפות זהה לאחר. יחד עם זאת, לא הגיוני לחשוב שאנשים יכולים להגיע לקשר ללא ציפיות, זה הרי חלק מהטבע האנושי שלנו. לכן עלינו לקחת אחריות בסיטואציה כזו על ידי כך שנתקשר עם האחר את הציפיות שלנו ונתעניין בציפיות שלו מהקשר ומאתנו".
וכשאנחנו נפגעים?
"כאשר מתרחשת סיטואציה במציאות השונה מהציפיות שלנו, האחריות שלנו היא להבין מה מפריע לנו, לתקשר זאת עם האחר ולהבין מה יעבוד לנו להבא. במקרה כזה, או שהחבר ישתנה לפי מה שתקשרנו וביקשנו או שהוא יחליט להישאר כפי שהוא".
לדברי אורון, במקרה בו חבר שלנו מחליט שהוא אינו משתנה וממשיך לנהוג איך שנהג עד כה, עלינו לבצע את הבחירה שמתאימה לנו מתוך כמה אופציות: "אופציה אחת והיא הגרועה מכולן בעיניי", מפרט אורון, "היא שנחליט להישאר בקשר הקיים וכל הזמן נקטר, ניפגע, נתעצבן ונכעס. האופציה השניה היא לעזוב ולהיפרד מתוך הבנה שהקשר הזה לא מתאים לנו יותר, והאופציה השלישית היא שנקבל את האחר בקבלה מלאה כפי שהוא, ונבחר להתמקד במעלותיו על אף הדברים שמפריעים לנו ו/או פחות מתאימים לנו, ולא ננסה לשנות אותו במקומות בהם הוא בוחר לא להשתנות בעצמו".
אם נעמיד את הקשר למבחן - האם נוכל למנוע או למזער פגיעה עתידית?
"אין צורך להעמיד חברות למבחן שכן החיים עצמם ומימד הזמן יעשו זאת במקומנו ויעמידו את הקשר למבחן באופן טבעי. וחוץ מזה, אם נעשה זאת בכוונה תחילה נהפוך את הקשר למשחק תפקידים של בוחן ונבחן ולא זאת מהות היחסים הרצויה בחברות, שכן אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא כל הזמן נמצא תחת עדשה מקרוסקופית או תחת ביקורת, ולכן העמדת הקשר במבחן - סופה שתפגע בקשר".
כשאני שואלת את אורון על ההבדלים בין מערכת יחסים זוגית ובין חברות, אני מגלה שההבדל קטן משנדמה. "בכל סוג של מערכת יחסים נתקשר את הציפיות והרגשות שלנו", הוא אומר ומוסיף: "בכל סוג קשר נבקש בקשות מפורשות ונבחר האם מתאים לנו להישאר או לא, בהתאם למצב.
"אנו מנהיגים את עצמנו אל מול ועל אף הנסיבות. אנחנו לא משתנים בגלל שהנסיבות משתנות. אנו בוחרים בדרך תקשורת ויחסים שאנחנו מאמינים בה, ומקיימים אותה רוחבית בכל מערכות היחסים בחיינו, לרבות מערכת היחסים הזוגית".
כל הכתבות נמצאות גם בפייסבוק שלנו. תעשו לייק?
לפנייה לכתב/ת 
