שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא קטן, לא חכם
    במקום לחסל את ראשי חמאס, הורסים להם את הבתים. במקום להפתיע, שולחים כרוזים. צה"ל איבד את היצירתיות ואין פלא שחמאס חושב שניצח

    אחד מגדולי הלוחמים והמפקדים של צה"ל אמר פעם כי הוא רוצה להפוך את צה"ל ל"צבא קטן וחכם". מה שקרה הוא שצה"ל הפך ל"צבא גדול וכבד". במהלך השנים נוסף לו כוח רב. אך הוא איבד, כך נראה, את היצירתיות.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet

    לא זזה מהנגב / מירי ארביב

    חזרתי לכיכר מלכי ישראל / ענת אבישר

     

    במשך שנים רבות הפתיע צה"ל את ישראל והעולם במבצעיו המקוריים והחכמים, שהעידו על חשיבה מחוץ לקופסה הצבאית הרגילה. החל בהצנחת רפאל איתן ("רפול") ולוחמיו במתלה בפתיחת מבצע סיני ב-1956, ודרך מבצע "מוקד" בששת הימים, חטיפת הרדאר המצרי ב-1969, מבצע "אביב נעורים" בביירות ב-1973, צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, מבצע אנטבה ב-1976 ועוד רבים אחרים. בכל פעם הצליח צה"ל להפתיע ולנחול הצלחה בגלל התחכום שלו וגם בגלל תעוזתו. 

    היצירתיות דהתה, ההברקות נעלמו. הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ  (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
    היצירתיות דהתה, ההברקות נעלמו. הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ (צילום: דובר צה"ל)
     

    אבל אותה יצירתיות הלכה ודהתה אי-שם בין מלחמת לבנון הראשונה לבין ימינו אלה. כיום אנו רואים יצירתיות וחשיבה מקורית במיזמים טכנולוגיים - כיפת ברזל, החץ, שרביט קסמים, מעיל רוח, תוכנית גילוי המנהרות שתניב פירות בקרוב וגם הסיכולים הממוקדים בעזרת אמצעים אלקטרוניים, כגון חיסול אחמד ג'עברי שפתח את "עמוד ענן". אך המבצעים הצבאיים מתנהלים בדרך שגרתית למדי וההברקות נעלמו.

     

    מלחמת לבנון השנייה נפתחה בהנחה שאפשר לנצח אותה רק מהאוויר, ורק באיחור התברר למפקדים שיש לבצע גם פעולה קרקעית. חזרנו על טעות זו גם ב"צוק איתן". חיל האוויר הפציץ אלפי מטרות על פי דיווחיו - ולמרות כל זאת לא הצליח לחסל את מאגר הטילים של חמאס. בסופו של דבר, בנפרד ממבצע המנהרות, נכנס צה"ל לפעולה קרקעית ושם נתקל במחבלי חמאס שכבר חיכו לו בעקבות הכרוזים והאזהרות שהופצו לפני כניסתו. גם הכניסה עצמה נעשתה במהלכים שגרתיים ופרשת סג'עייה אכן תוכיח זאת.

     

    האם מתחייבת פעולה צבאית שבה נתעמת עם אלפי מחבלי חמאס? כאשר ניצבה ישראל בפני הסכנה של ארגון הטרור "ספטמבר השחור" ב-1972, באו יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור אהרן יריב וראש המוסד דאז צבי זמיר לגולדה מאיר, ואמרו לה: לא נוכל לחסל את מאות המחבלים הפועלים בארגון זה, אך אנחנו מציעים "למלוק את ראש הנחש". כלומר, לחסל את מנהיגיו - ואז יתמוטט הארגון. וכך היה. לאחר שחוסלו מנהיגי הארגון בכמה מבצעים מתוחכמים, קרס "ספטמבר השחור" ולא קם עוד.

     

    כמובן שכיום התנאים שונים וצה"ל אינו שולח סוכנים עם אקדחים ופצצות בעקבות ראשי "ספטמבר השחור" בבירות אירופה. אך המחשבה הייתה נכונה והיא נכונה גם כעת. מדוע מכריזים הבכירים שלנו השכם והערב שאין לנו כוונה לפגוע בראשי חמאס? מדוע אנחנו מעניקים להם דווקא חסינות? והאם פגיעה בהם לא תביא למבוכה, ייאוש ואובדן עצות בקרב המחבלים? האם פגיעה או לכידה של כמה מבכירי החמאס לא יסייעו יותר לשבירת חמאס מאשר קרבות שיחסלו עוד מאה או מאתיים מחבלים במחיר יקר?

    מחבל "ספטמבר השחור" בטבח הספורטאים במינכן, 1972. הראשים חוסלו (צילום: AP) (צילום: AP)
    מחבל "ספטמבר השחור" בטבח הספורטאים במינכן, 1972. הראשים חוסלו(צילום: AP)

    אם באמת המודיעין שלנו יודע - כפי שהוא אומר - היכן מסתתרים ראשי המחבלים, מדוע צה"ל לא משגר לשם כוחות מיוחדים במסוקים, או מן הים, או בתחפושת, או בכל דרך מתוחכמת אחרת? מבצע כזה ודאי חשוב יותר ויעיל יותר מהריסת הבתים, אחד המהלכים התמוהים ביותר במלחמה הזו. מדי יום מודיע חיל האוויר את ביתו של מי הרס. מה נותנת הריסת הבתים של ראשי חמאס? אנחנו יודעים שהם לא נמצאים שם, אז מה חשבנו - שכאשר הם ישמעו שביתם נהרס הם יתמוטטו ויגיחו מחוריהם עם ידיים מורמות? מי שתכנן את הריסת הבתים חושב אולי שהוא פסיכולוג גדול, אך עלול להשיג תוצאה הפוכה, מה גם שבחלק מהבתים הללו יושבת אוכלוסייה אזרחית שנפגעת.

     

    בתכנון המלחמה חשוב להבין ולהכיר את האויב. רוב הפרשנים והגנרלים שהשתתפו במצעד המומחים המוזר בערוצי הטלוויזיה הסבירו לנו פעם אחר פעם שחמאס כבר נשבר או עומד להישבר ממש תוך יום-יומיים, והתקשו לראות את הדברים בעיני חמאס, ובעיני חמאס - הוא מנצח. הוא נלחם בנו כמעט חודש ימים, יש לו עוד לוחמים רבים, נשק ורקטות, והוא הצליח לעמוד מול הצבא החזק ביותר במזרח התיכון בעוד מיליוני ישראלים הוברחו למקלטים. ובנוסף לזה, הציבור העזתי תומך בו לאורך כל הדרך למרות שהמומחים שלנו מסבירים לנו השכם והערב שתושבי עזה מנוצלים על ידי ארגון הטרור והם כועסים עליו מאוד.

     

    כדי "לשבור" את חמאס - הפעם, או בפעם הבאה שוודאי תבוא - עלינו להפנות את מרב מאמצינו אל ראשיו, ובכך גם נכה אותו מכה ניצחת וגם נגן על חיילינו שנמצאים שם. יש בכוחנו, כמובן, לנצח את חמאס גם בדרך השגרתית. צה"ל הוא באמת צבא חזק, ואם רק ניתן לו - הוא ינצח. אך באיזה מחיר?

     

    מיכאל בר-זהר, היסטוריון וח"כ לשעבר, ממחברי הספר "המוסד - המבצעים הגדולים" ו"צה"ל - המבצעים הגדולים", הוצאת ידיעות ספרים.

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דובר צה"ל
    הרמטכ"ל בימי מבצע צוק איתן
    צילום: דובר צה"ל
    מיכאל בר-זהר
    מומלצים