מטחי הקסאמים לא עצרו את ייצור הביסלי
עובדי מפעל אסם בשדרות בילו את החודש האחרון במרוץ בין הבית והילדים, העבודה ו-10 שניות ריצה למרחב המוגן. אך למרות 85% נוכחות ובזכות עובדים שחיפו על חבריהם - הצליחו לשמור על קצב הייצור. מפעלי מזון מספרים על ההתמודדות בימי "צוק איתן" - כתבה רביעית בסדרה
המפעל: אסם בשדרות.
צבע אדום: רוב העובדים בילו את החודש האחרון במרוץ בין הבית, העבודה והמרחב המוגן. "לא ישנו בלילות בגלל האזעקות והפצצות, שמענו הכל", מספרת מזל חממי, עובדת המפעל כבר 18 שנה, תושבת שדרות ואמא לשלושה ילדים. "אנשים הגיעו לעבודה עייפים ומתוחים, אבל העבודה היא סוג של תרפיה", סיכמה.
מחויבות: "אנחנו יודעים שאסם הוא מפעל חיוני, ומתגייסים לעשות את העבודה", אומרת חממי. גם אירית באומן, מבקרת טיב במחלקת רטבים ותושבת אשקלון, הקפידה להגיע לעבודה בכל ימי המבצע. "אין מה לעשות, צריך להמשיך לבוא למרות המצב. כולם התייצבו, אולי חוץ ממי שקיבל צו 8. אם מישהו צריך עזרה, יש לנו לאן לפנות".
מנכ"ל: יעקב דגן.
מה מייצרים: מגוון גדול ממוצרי המזון של אסם - ממרקים ומנות חמות, דרך קמח תופח ופתיתים ועד חטיפים כמו אפרופו וביסלי.
כמה עובדים: 530, מתוכם כ-50% תושבי שדרות. רוב מוחלט של העובדים מתגורר בקו אשקלון דרומה.
צו 8: יותר מ-10 עובדים גויסו מייד מרגע תחילת המבצע.
מפעל אסם בשדרות
"אין ספק שלעובדים היה קשה", מספר המנכ"ל דגן, "אנשים הרגישו בטוח בתוך המפעל - ברוב המקומות שלו הוא מוגן -אבל סבלו מחרדות ממש לגבי ילדים שהשאירו בבית, אם הספיקו להגיע לממ"ד או לא. כל זה, יחד עם חוסר שעות שינה וידיעות על הרוגים לכוחותינו, יצרו אווירה כללית לא קלה בכלל".
נוכחות בעבודה: בתחילת המלחמה נרשמה נוכחות מרשימה של 95%, אבל לאט לאט אנשים החלו להחסיר ימים. "מוסדות לימוד נסגרו, החלו לצוץ בעיות של סידור לילדים", מספר דגן, "היה לנו סדר גודל של 85% נוכחות. עם זאת, העובדים שהגיעו לעבודה חיפו על החברים שנעדרו. זה היה מרגש: אנשים עשו מעל ומעבר למה שאנחנו מצפים, עבדו שעות נוספות, הפעילו ציוד, לפעמים אדם אחד הפעיל שתי מכונות אריזה".
צבע אדום במפעל
תמיכה: אסם פתחה קו סיוע טלפוני לעובדים, ועודדה אותם להיעזר בבעלי מקצוע. מעבר לכך, כל ערב הגיע נציג מההנהלה הבכירה והסתובב בין פסי הייצור. "ההנהלה תומכת בנו המון, וזה נותן חשק להגיע לעבודה", מספרת חממי.
שדרות: "בואו נשים דברים בפרופורציה", מחייך דגן. "לפני המבצע הנוכחי ואחריו - שדרות היא לא שוויץ. אנחנו חיים במצב הזה כבר עוד מעט 13 שנה", הוא מזכיר, "וזה לא נגמר עכשיו. יותר מכך, במבצע האחרון הסתבר שהאיום הזה היה ממש על סף ביתם של העובדים שלנו. המנהרה בניר-עם הייתה 400 מטר מהבתים האחרונים של שדרות". למרות זאת, מעולם לא עלתה השאלה של לסגור את העסק, גם לא לתקופה קצרה. המפעל הוא מפעל חיוני, ולכן ממשיך לפעול גם בתנאים הקשים ביותר.
נזק: בסך הכל, המפעל שרד היטב את החודש הקשה. היעדרות של 15% מהעובדים אינה קלה, אך העובדים הנותרים חיפו על חבריהם.
מה הלאה: "אני לא מתלונן ולא מבקש שום דבר", מפתיע דגן, "אנחנו מאושרים להיות כאן בשדרות, והחלום היחיד שלנו הוא שמפעלים נוספים וחברות גדולות אחרות יגיעו לכאן. ביחד אנחנו יכולים לממש את חזונו של בן גוריון ולפתח את הנגב. זה כל מה שאני מבקש".
צילום: גדי קבלו
מומלצים
