נפצע מפצמ"ר כשגונן על בנו וזוגתו: "תהיתי אם מבטו יהיה הדבר האחרון שאראה בחיי"
ז'אן ברמן, תושב עוטף עזה שעלה מבלגיה, נפצע מרסיס כשפצמ"ר התפוצץ מחוץ לבית ילדים בזמן מסיבת יום ההולדת של בנו. "ראיתי שהם בסדר ואמרתי 'אוקיי, כל השאר לא חשוב'", סיפר. למרות הכול, הוא לא מוכן לעזוב: "לא אכנע לטרור"
"אשתי בכתה, והתיישבה מול הקיר וחיבקה את הבן שלי. הבנתי שהיא לא יכולה לזוז, אז באתי לעשות 'מגן אנושי' עליהם. ופתאום חטפתי את הרסיס". כך תיאר היום (ו') ז'אן ברמן את פציעתו אתמול מפצמ"ר
שפגע ליד בית ילדים ביישוב באשכול. לפני שנפגע, הספיק ברמן לדחוף ילד וגננת
למרחב מוגן. "זה היה אינסטינקט", הוא הדגיש.
ברמן סיפר כי רבים מהילדים בכו, כמו גם המטפלות, ובמקום הורגש רגע של בלבול. "ראיתי שהם לא זזים והם כולם בשוק אז דחפתי אותם פנימה. זה היה אינסטינקט. ואז ראיתי שאשתי התיישבה מול הקיר וחיבקה את הבן שלי. חשבתי, 'טוב, היא בשוק, היא לא יכולה לשמוע שצריך לזוז', אז באתי לעשות מגן אנושי עליהם. לא חשבתי על משהו אחר. באתי להגן עליהם ופתאום חטפתי את הרסיס".
"הבנתי שחטפתי, והדבר הראשון שחשבתי עליו זה מה קורה עם הבן שלי ועם אשתי. ראיתי שהיא קמה ולא היה עליהם דם ולא כלום והכול בסדר. אני זוכר את הבן שלי ואת המבט שלו לעברי ברגע שנשמע הפיצוץ, ואמרתי 'אוקיי, כל השאר לא חשוב'. כשראיתי שאני מדמם, קיוויתי שיבואו לעצור את זה מהר כי אחרת זה יהיה המבט האחרון שאני אראה".
"אם לומר את האמת", המשיך ברמן, "די התביישתי שאני שורד והוא לא. לכן הדחקתי את זה כמה שיכולתי עד שזה התפוצץ ארבע שנים אחר כך - הייתי במקלחת ופתאום נפל קסאם בתוך הקיבוץ, והבום הזה פשוט החזיר אותי לפיגוע".
"הגענו ליישוב לחגוג את יום ההולדת של הבן שלי ובדיוק כשהגענו לגן היה צבע אדום", הוא שחזר, "הילדים היו בחצר אז הכנסנו את כולם לממ"ד. ברגע שנכנסנו היו גם פצמ"רים וגם קסאמים, ואלו היו בומים חזקים. הילדים החלו לבכות ואני ראיתי שהחלונות בממ"ד היו פתוחים, אז התחלנו להוציא את הילדים מהממ"ד אל המרכז, רחוק מהחלונות".
ז'אן ברמן וזוגתו ליאורה בן חורין(צילום: הרצל יוסף)
"הרגשתי את הרסיס נכנס, זה שרף, זה כאבי תופת. ברגע שאני חטפתי את הרסיס אשתי והבן ישר קמו ונכנסו עם כל הילדים, ואני פשוט זחלתי עד הפתח כי גם אני רציתי לצאת מהאזור", הוא נזכר. "ניסיתי להישאר רגוע כדי לא להוסיף לחץ ודי מהר אנשים באו לעזור, לחסום לי את הדימום ופינו אותי באמבולנס".
(צילום: הרצל יוסף)
כוחות הביטחון מחוץ לבית הילדים, אתמול(צילום: מוטי קמחי)
את חייו של ברמן הציל אחד מתושבי המקום, שהגיש לו טיפול ראשוני עד הגעת כוחות החירום שפינו אותו לבית החולים סורוקה. "בלי העזרה של אוהד, שבא וחסם את הפצע, אז פשוט לא הייתי פה, ככה אמרו לי".
"הסברנו לבן שאבא קיבל מכה"
ברמן, שעלה ארצה מבלגיה, נפגע בעבר בפיגוע המשולש שאירע בירושלים כמה חודשים אחרי הגעתו לישראל. "נפצעתי אז פגיעות שטחיות מאוד. לא ידעתי אז טוב עברית בכלל ואני פשוט הדחקתי את הכול. היה שם בן אדם שעמד במרחק שני מטר ממני והוא לא קם בזמן שאני קמתי, אז הוא חטף בשבילי כנראה".
מחוץ לבית הילדים, זמן קצר אחרי הפגיעה(צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)
זוגתו של ברמן, ליאורה, סיפרה שגם חייו של בנם בן ה-3 אשד היו רצופים באירועים ביטחוניים. "כשהוא נולד ושמו לי אותו על הבטן הייתה אזעקה", גילתה. על אירועי אתמול אמרה: "אני כל הזמן משחזרת את האירוע, חיה אותו מחדש שוב ושוב. העיקר שז'אן יהיה בסדר, אשד בסדר. הוא לא ראה את אבא שלו נפצע, אז הוא מדבר בעיקר על הבומים. הוא 'אימא, למה בכית?' ואמרתי שגם מבוגרים יכולים לבכות. הסברנו לו גם שאבא קיבל מכה והלך לראות רופא".
על השאלה אם בני הזוג ימשיכו להתגורר בעוטף עזה, ליאורה התקשתה לענות: "זו שאלת השאלות. אין לי תשובה לזה". במבצע האחרון היא שהתה עם בנה במשך חודש במרכז הארץ, ואילו ברמן נסע כל הזמן הלוך וחזור ליישוב שלהם באשכול, שם הוא משמש יו"ר צוות חירום. ברמן, מצדו, לא מוכן לעזוב את הבית.
"מבחינתי אין מחשבות לעזוב, כי ראינו שגם במבצע הזה גם תל אביב חטפה וכולנו חטפנו, אז אמנם אצלנו חוטפים יותר חזק כי יש גם איומים אחרים - אבל אני לא מוכן להיכנע לטרור הזה. מבחינתי יש לי רק ארץ אחת, אין לי ארץ אחרת ואני לא מוכן לעזוב את הבית שלי. זה הבית שלי וזה יישאר הבית שלי, אין אפס".
לפנייה לכתב/ת 
ברמן בבית החולים. "זה כאבי תופת"
צילום: הרצל יוסף
מומלצים
