ראש המועצה שבה נהרג הילד: זה קיץ של הכרעה, לא למלחמת התשה

בעקבות הפגיעה הקטלנית של פצצת המרגמה שממנה נהרג ילד קטן בן ארבע ביישוב בשער הנגב אמר אמש (יום ו') ראש המועצה אלון שוסטר כי "קיץ 2014 הוא קיץ של הכרעה. אין סיכוי שישראל תיגרר למלחמת התשה. או שנכנסים להסדר מדיני או שמכריעים".

הוא סיפר שהמשפחה שהתה כמה שבועות מחוץ ליישוב ושבה בימים האחרונים: "אנחנו נמצאים במציאות לא פשוטה של התקפת טרור על יישוב אזרחי, התקפה שנמשכת 13 שנה והתגברה בשעות האחרונות". שוסטר סיפר על מציאות איומה שבה תושבים חיים תחת איום מתמיד של פצצות: "במקרה הזה היו כמה שניות של התרעה. הזמן היה קצר מאוד. לא תמיד כולם מצליחים להגיע למרחב המוגן ורסיסים פגעו בילד הקטן. זה אירוע טרגי וקשה. הילד היה בבית ולצערנו לא הספיק להגיע למרחב המוגן. ההורים היו בבית".

הוא סיפר שהמשפחה מעורה בחיי הקהילה, "וכולנו מחבקים אותם באהבה גדולה. הייתי ביישוב בזמן האירוע. ייקח עוד זמן לעכל. בכינו יחד איתם. המיגון הלך והתעצם וכרגע הוא במצב הטוב ביותר אבל מסתבר שתקלות קשות וטרגיות כאלה יכולות לקרות, ואין ספק שאנחנו צריכים לקוות שזהו הנפגע הקשה האחרון".

באשר לשאלת השאלות על קיום לימודים במציאות הקשה הזו, אמר: "נעשה הכול כדי לפתוח את שנת הלימודים, אבל בשלב הזה חשוב להיות עם המשפחה ולעבור את הרגע הקשה. נקבל את ההחלטות הנכונות עם משרד החינוך והמדינה בלי לקבל החלטות חפוזות".

הוריו ושני אחיו הקטנים של הילד היו בביתם, אך הילד לא הספיק להגיע לממ"ד - ופגיעת הרסיס הייתה קטלנית. תושבת היישוב שבו נהרג הילד סיפרה על הלם מוחלט בקרב התושבים. "בימים האחרונים רוב תושבי הקיבוץ חזרו הביתה אבל יש גם לא מעט שיצאו בימים האחרונים. כרגע אנחנו סגורים בתוך הבית כי כל כמה דקות יש אזעקה, אז אנחנו לא מבינים מה בדיוק קרה ואת הסיטואציה שאליה נקלעה המשפחה. אסון גדול נפל עלינו".

עשרות מתושבי הנגב המערבי הגיעו אתמול אחר הצהריים לבית ראש הממשלה בירושלים וקיימו במקום קבלת שבת במחאה על המצב הביטחוני. בזמן שהותם באוהל הגיעו הידיעות על מותו של ילד בן ארבע שנפגע מפצמ"ר במועצה האזורית שער הנגב, והתושבים המוחים - שמורגלים

במציאות הפצמ"רים והרקטות מקרוב - קיבלו את הבשורה בהלם.

"אנשים פרצו כאן בבכי", סיפרה ענת חפץ, אם לשני ילדים בני 6 ו-3 המתגוררת בקיבוץ נירים, ששמעה בעודה מול בית ראש הממשלה על הפגיעה הקטלנית בילד בן ארבע בדרום. "זה נורא. כל אחד מסתכל על הילד שלו וחושב מה היה יכול להיות. עכשיו כולם מרגישים שאנחנו עם תושבי היישוב שבו נהרג הילד, כי יש שותפות גורל. כל אחד יכול לדמיין את זה קורה לילד שלו או לילד של החבר שלו".