משפחה בצמיחה: מסכמים הדרכה כלכלית

משפחת ביטון / באר־שבע

משפחת ביטון גרה עד לפני כחודשיים בבאר־שבע, ביחידת דיור של הוריה של אבישג, ואז עזבה לדימונה, שם גרים הוריו של גיא. לא, לא בגלל המלחמה והאזעקות – מדובר במהלך שהיה מתוכנן מראש.

בני הזוג, שרצו לקנות דירה בבאר־שבע או בדימונה, השתתפו בהגרלה לבניית בית בשכונת בנה ביתך בדימונה, אך לא זכו בה. לאחר חקיקת חוק מע"מ אפס, הם הגישו הצעת מחיר לרכישת דירת ארבעה חדרים בבניין חדש שעומד להיבנות בדימונה, וחיכו שהחוק ייכנס לתוקף כדי לממש את העסקה. הם שכרו דירה בעיר, אבל אז התחילה המלחמה, חוק מע"מ אפס נעצר, וכרגע הם ממתינים לראות מה יהיה.

(צילום: ישראל יוסף)

"בשבועיים הראשונים אחרי שעברנו לדימונה גרנו אצל ההורים שלי, כי בדירה ששכרנו גר איש קבע שגויס בההפתעה בצו 8, ולכן לא הספיק לפנות אותה. עכשיו אנחנו שם. המעבר לדימונה כבר הוזיל לנו עלויות, גם כי בדימונה יש החזרי מס הכנסה", אומר גיא. בתם נועה (4 וחצי) כבר רשומה לגן בעיר, ועכשיו הם מקווים ששנת הלימודים תיפתח בזמן.

כשגרו בבאר־שבע עבדה אבישג כמטפלת בגן ילדים פרטי. בדימונה היא עדיין לא עובדת, אבל ככל הנראה תתקבל כממלאת מקום בבית ספר יסודי בעיר. גיא הוא מנהל עבודה ראשי במפעל עוף הנגב שליד נתיבות. בדימונה היה כמובן הרבה פחות מלחיץ בזמן המלחמה מאשר בבאר־שבע.

לאבישג (33) וגיא (36) זה כבר מבצע שלישי בשבע השנים האחרונות, כך שהם מורגלים. העבודה במפעל של גיא נמשכה, אפילו בקצב יותר מוגבר מאשר בשגרה, וגיא המשיך להגיע מדי יום, אף שגם שם היו אזעקות ונפלו רקטות מסביב. "העבודה התנהלה כרגיל", הוא מספר. מי שהייתה יותר בלחץ היא אבישג, שדאגה שיקרה לו משהו במפעל או בדרך.

מה למדתם על עצמכם בפרויקט?

"למדנו איך לחסוך ואיך להימנע מבזבוזים מיותרים. זה הביא אותנו להתנהלות כלכלית נבונה שהובילה אותנו לרכישת דירה".

מה העצה הכי טובה שקיבלתם?

"לא לחכות יותר ולקבל החלטה עניינית לרכישת בית משלנו".

איזו עצה לא הסכמתם לקבל?

"אין עצה כזו. זרמנו עם כל העצות שקיבלנו".

ממה היה הכי קשה להיגמל?

"מהרגע שהחלטנו להצטרף לפרויקט היה ברור לנו שאנחנו עומדים להיגמל מהרגלים צרכניים לא בריאים, כך שבאנו בהשלמה מלאה להיגמל ולרפא את ההתנהלות הכלכלית שלנו".

ממה היה הכי קל להיגמל?

"מעבר הדירה לדימונה היה די חלק, להפתעת כולנו".

על איזו טעות לא תחזרו?

"לחיות בשכר דירה במקום לרכוש דירה משלנו".

מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?

"לגשת לייעוץ פנסיוני מקצועי. אני פשוט בהלם מהשינוי הקיצוני שזה עשה לי".

תענוג שלא תוותרו עליו?

"אנחנו מתים על מסעדות, כך שאין סיכוי שנוותר על התענוג הזה".

איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?

"למעשה לא הפסקנו לקנות, אלא רק צימצמנו כמויות".

הסוף לרדיפה אחרי הזנב

 ניסים אוזן, מנהל סניף בנק הפועלים בבאר־שבע: אבישג וגיא, זוג צעיר שעובד מעל עשר שנים ועד לאחרונה התגורר אצל ההורים, הגיעו אלינו עם חלום לקנות דירה בבאר־שבע או בדימונה, אבל עם תחושה שהגיעו לשוקת שבורה, עד כדי התלבטות אם להביא לעולם אח או אחות לילדה שלהם, לאור ההוצאות הצפויות.

כאשר בדקתי את תדפיסי חשבון הבנק שלהם, גיליתי תופעה שמאפיינת זוגות צעירים רבים: התנהלות לא מבוקרת, ללא הכוונה ויעד. מעדיפים "לחיות את הרגע". לשמחתי, הם הסכימו שנדרשת התנהלות פיננסית הרבה יותר קפדנית, ואכן כיום כל הוצאה שלהם מבוקרת.

בני הזוג עברו לדימונה וכבר החלו במו"מ לרכישת בית שם – לאחר פגישה ואישור משכנתה בסניף, ותוך בחינת ההון העצמי וצורכי המימון שלהם. ההחלטה על סגירת העסקה ממתינה להתבהרות החוק על מע"מ בשיעור אפס.

אני מאמין שההתנהלות המבוקרת והמעבר למגורים עצמאיים יוציאו אותם מתחושה של "רדיפה אחר הזנב", כפי שתיארו את מצבם כאשר נפגשנו. למצוקות ה"שגרתיות" נוספה בשבועות האחרונים גם המלחמה. המעבר לדימונה צימצם רק חלקית את החשיפה שלהם לירי רקטות, מאחר שהמפעל שבו גיא עובד סבל - כמו אתרים רבים באזור - משיבוש החיים. נותר רק לקוות לשיפור במצב הביטחוני ולאחל לאבישג וגיא שיצליחו להגשים את כל חלומותיהם. אני מאמין בהם.

משפחת ברהום / נתניה

"הבטחנו לעצמנו יציאה לקפה פעם בשבוע"

"למזלנו, העסק של זלמן עובד כרגיל, למרות שיש לא מעט עסקים שנפגעו ממבצע צוק איתן. אצלנו בנתניה, ברוך השם, הכל מתנהל בשגרה", כך מספרת רויטל ברהום, שעובדת כחשבת שכר בגן אירועים ולבעלה, זלמן, יש חנות ירקות בעיר.

אחרי שנגמרה סוף־סוף המלחמה, בשבוע האחרון הם התארגנו לקראת החזרה לבית הספר. לרויטל (39) ולזלמן (47) שלושה ילדים: שלי (16) וגל (14) לומדות בבית הספר ריגלר, ועידו (9) לומד בבית הספר אלומות. את כל הציוד לבית הספר הם קנו השנה באמצעות קבוצת רכישה בפייסבוק, שהוזילה להם את ההוצאה ב־25%־30% לעומת השנים הקודמות.

עידו אובחן לפני כשנה כאוטיסט בתפקוד גבוה. בשנה שעברה הוא למד בבית הספר תחכמוני. "התרוצצנו בלי סוף כדי למצוא את המסגרת הכי מתאימה והכי מקדמת עבור ילד עם צרכים מיוחדים, והשנה הוא התקבל לכיתה תקשורתית באלומות. אנחנו מקווים שהוא אכן נכנס למסלול שהכי מתאים לו", אומרת רויטל. בין ההוצאות שיש להם מדי חודש עבור עידו: תרופה (ויואנס) בעלות של 400 שקל בחודש (אחרי סבסוד של 50% מקופת החולים), עד שלושה מפגשים בשבוע עם מורה להוראה מתקנת בעלות של 120 שקל למפגש, שחייה טיפולית בעלות של 49 שקל לחצי שעה בשבוע (אחרי השתתפות הקופה), השתתפות של פעם בשבוע בקבוצת מיומנות חברתית בעלות של 50 שקל למפגש (סך הכל 3,450 שקל לסדרה של 23 מפגשים), "ונותר לנו עוד למצוא עבור עידו קלינאית תקשורת שעברה הכשרה מיוחדת".

בנוסף יש הוצאות על שיעורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית לשלי ולגל, "שלי כבר חולמת על שיעורי נהיגה, וגל הגשימה את החלום שלה והשבוע החלה קורס גלישה", מוסיפה רויטל. כל זה עולה כמובן כסף, ולא מעט. ובכל זאת, בני הזוג מרגישים שיהיה בסדר.

מה למדתם על עצמכם בפרויקט?

רויטל: "שאנחנו בסך הכל לא ממש בזבזנים, וברגע שרק הגישו לנו קצה חוט של הנחיה לחשיבה כלכלית נכונה יותר, נשאבנו לזה מיד, ושיננו התנהגות צרכנית".

מה העצה הכי טובה שקיבלתם?

"קיבלנו הרבה עצות טובות, אבל אם לבחור אחת, זו העצה לחיות לפי תקציב וללמוד לשים כסף בצד להוצאה בלתי־צפויה".

איזו עצה לא הסכמתם לקבל?

"להפסיק לקנות בסופר בצורה 'אימפולסיבית'. אני ממשיכה לקנות בהנאה את החטיפים והקורנפלקס שהילדים מבקשים".

ממה היה הכי קשה להיגמל?

"לי, כאמור, מהקניות הלא מתוכננות בסופר. לזלמן – מחבילת ערוצי הספורט בהוט ומכמה כרטיסי מינוי ללוטו שביטלנו".

ממה היה הכי קל להיגמל?

"מהחבילות המורחבות בסלולר, שסתם עלו לנו הרבה כסף".

על איזו טעות לא תחזרו?

"לעבור ברפרוף על ההוצאות. היום כל הוצאה שלנו מבוקרת בפינצטה. אנחנו עוקבים וכל הזמן עם היד על הדופק".

מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?

"לנהל מעקב ותקציב משפחה לפרטי פרטים".

תענוג שלא תוותרו עליו?

"הבת שלי לא ויתרה ורכשנו לה עדשות מגע. גל התעקשה על קורס גלישה. ועל הנייר, זלמן ואני קבענו בתקציב המשפחתי שלא נוותר על בילוי בבית קפה אחת לשבוע. עדיין לא מימשנו את זה בגלל המלחמה".

איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?

"חבילת ערוצי הספורט וכרטיסי המינוי ללוטו שהזכרתי, וקניות של אוכל מוכן הביתה כמו פיצה, המבורגר וסושי".

אנשים מקסימים שפתוחים לרעיונות

מיכל פינקלשטיין, מנהלת סניף בנק הפועלים בנתניה: רויטל וזלמן הגיעו לפרויקט עם דירת ארבעה חדרים בנתניה, משכנתה לא גדולה, חלום לרכוש דירת חמישה חדרים, ורצון להתנהל נכון יותר מבחינה כלכלית. רויטל שאפה לקבל תוצאות מהירות, ואילו זלמן היה מוכן לתהליך ארוך יותר, אבל שניהם שיתפו פעולה, למדו להתנהל נכון יותר, ויישמו טיפים לניהול הוצאות משק הבית האישיות, כמו למשל לחסוך מעט בהזמנות אוכל מוכן הביתה בתמורה לארוחה חד־פעמית במסעדה.

(צילום: יונתן בלום)

הם גם למדו לשתף את הילדים בתהליך השינוי: לתת דמי כיס לכל ילד על פי צרכיו, וללמד את הילדים להתנהל במסגרת תקציבית. את החלום לרכוש דירה גדולה יותר הם החלו לממש כאשר נפגשו עם יועצת משכנתאות, כדי לקבל אישור עקרוני למשכנתה.

בפן העסקי סייענו לזלמן, שמנהל את חנות הירקות עם אחיו, לנתח את ההכנסות וההוצאות של העסק, ולקבל טיפים להבנת תזרים המזומנים של החנות, נקודות האיזון והאפשרויות לקפיצה עסקית. הם התחילו תהליך של ליווי עסקי, כולל קבלת הלוואה באמצעות בנק הפועלים מכספי הקרן לעידוד עסקים בערבות המדינה.

בעבודה עם המשפחה הכרתי אנשים מקסימים שהיו פתוחים להערות ולרעיונות חדשים, וגילו מחויבות לתהליך השינוי. התהליך שיפר מאוד את התנהלותם הפיננסית, וקיים אצלם פוטנציאל לשיפור נוסף. אני בטוחה שהם יכולים להגיע להישגים.

משפחת רון גל

"זו הייתה חוויה זוגית עבורנו"

הדס ואיתי רון גל הכירו באתר שידוכים באינטרנט, התחתנו ביולי האחרון, והחליטו לקחת את עצמם בידיים. לפחות בכל הקשור לכסף שלהם. הדס (31), בת להורים אקדמאים מרעננה, שירתה בצבא כמש"קית נפגעים, ועוסקת כיום בתחום הטיפולי. איתי (34) סיים את הסטאז' ברפואה בבית החולים איכילוב ומתכנן התמחות באורתופדיה.

בתחילת הפרויקט הם עוד גרו במודיעין עם ניק, הכלב המשפחתי, אבל מאז הם כבר הספיקו לעבור לדירה ברעננה. "זה הוזיל לנו את ההוצאות וגם יותר קרוב לעבודה שלי בינתיים", מספר איתי.

מה למדתם על עצמכם מהפרויקט?

הדס: "התחזקה התובנה שכשיש לנו מטרות משותפות, אנחנו יודעים לשים אותן מול העיניים ולעבוד בצורה טובה ובשיתוף פעולה".

איתי: "זו הייתה חוויה זוגית עבורנו, בסופו של דבר. תהליך שלם שעברנו ביחד, עם כל הקשיים והדברים הטובים שהיו בדרך".

מה העצה הכי טובה שקיבלתם?

הדס: "אני חושבת שהעניין של איחוד החשבונות".

איתי: "ללא ספק, זה הדבר הכי טוב שקרה לנו כאן".

הדס: "היו לנו כל מיני סיבות שבגללן נמנענו מזה, אבל אחרי לא מעט שיחות השתכנענו שזה הדבר הנכון, וזה נתן לנו את הדחיפה. מפרספקטיבה של זמן, זה בפירוש היה הדבר הנכון".

איתי: "זה מאפשר לעקוב אחרי כל פעולה בחשבון ומגביר את היעילות של הפיקוח על ההוצאות".

הדס: "וזה גם משפר את הזוגיות, נותן לנו ראייה משותפת של הדברים ושל החשבונות המשותפים, וגם מאפשר לנו מעקב טוב יותר אחרי הכול".

איזו עצה לא הסכמתם לקבל?

הדס: "לא משהו שעולה לי לראש בינתיים. באמת השתדלנו ללמוד מכל אחד מהשלבים בדרך".

איתי: "היה מפגש עם יועץ המשכנאות שלא היה כל כך רלוונטי לנו בתקופה הנוכחית. אבל גם שם קיבלנו כמה טיפים נכונים לעתיד".

ממה היה הכי קשה להיגמל?

הדס: "אני עדיין משתמשת הרבה באשראי ולא במזומן".

ממה היה הכי קל להיגמל?

"איתי הצליח לעבור יותר ויותר לשימוש במזומן".

על איזו טעות לא תחזרו?

הדס: "לא בדיוק טעות, אבל קיבלנו כמה עצות חשובות בנושאי פנסיה וחיסכון. הבנו שלא תמיד מה ששמים בצד במקומות העבודה מספיק, ושצריך להקפיד תמיד לחשוב גם על העתיד, ומה יהיה כשנהיה מבוגרים יותר. וגם לפתוח הוראת קבע לטווח הארוך, כשנדע מה ההכנסה הקבועה שלנו".

מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?

איתי: "חשוב מאוד שתהיה מודעות להוצאות. לנו יש יותר מודעות כזאת היום, זה בטוח".

תענוג שלא תוותרו עליו?

"אין לנו בעיה לוותר אם צריך".

איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?

"אין כזה, בינתיים".

בדרך לדירה ולקליניקה חדשה

ליאורה אלחנטי, מנהלת סניף בנק הפועלים הפארק ברעננה: הדס ואיתי הגיעו לסניף שלנו לאחר שהחליטו על מעבר ממודיעין לרעננה. פגשתי זוג ללא בעיות של חריגות בחשבון, שכמו זוגות צעירים רבים בתחילת דרכם רוצה לקבל כלים להתנהלות פיננסית נכונה כדי לממש את החלום לקנות דירה, ובשלב מאוחר יותר גם קליניקה לאיתי, שלומד רפואה ומתמחה באורתופדיה.

העצה הראשונה הייתה לאחד חשבונות בנק. הדס ניהלה חשבון בסניף בנק אחר, "כי מכירים את אבא שלה", ולאיתי היה חשבון בנק באזור ירושלים. התברר להם כי רמת הריביות לא הייתה כפי שחשבו, והלקח הוא לבדוק תמיד את התנאים בחשבון ולא להסתמך רק על היכרויות.

לאחר העברה ואיחוד החשבונות, ביצענו בדיקה של מצבם הפיננסי והגענו יחד למסקנה כי רכב אחד יספיק לשניהם, והשני יוצע למכירה. החשבון מתנהל כיום ללא חריגות, עם חיסכון חודשי.

המלצנו להם גם להתחיל בתכנון פיננסי, והם החלו לחסוך להוצאות עתידיות.

הסיכום עד כה נראה חיובי. ההשתתפות בפרויקט הביאה אותם לחשיבה על עתידם ולתכנון נכון שלו. הם קיבלו כלים בנושא שוק ההון ומשכנתאות, ולמדו מושגים וכללי התנהלות שיסייעו להם לממש את חלום הדירה והקליניקה.

משפחת היזמי / ראשון־לציון

לנתב את המשאית למסלול הנכון

לפני שבועיים עברו בני הזוג לונה ויוחאי היזמי דירה – מיחידת דיור שבה גרו בראשון־לציון לדירה בתל־אביב, בסמוך להורים של יוחאי. זהו צעד ראשון בדרך אל החלום הגדול לרכוש דירה משלהם, שיכול, אם יתנהלו נכון, להתממש בעוד מספר לא רב של שנים.

המעבר לתל־אביב יחסוך להם הוצאות דלק על הנסיעה כל יום לעבודה. לונה (24) ויוחאי (33) עובדים יחד כנהגי משאית זבל במחלקת התברואה בעיריית תל־אביב. היא נושאת בתואר נהגת האשפה הראשונה והיחידה במדינת ישראל. בימים אלה חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה. היא מנתבת היטב את המשאית הגדולה ברחובותיה הצרים של תל־אביב, אבל לא התקשתה להודות שהיא נזקקת לסיוע כדי לנתב את דרכם הכלכלית של בני הזוג, וכך הם עשו. המוטו שלה, עוד לפני שהגיעה לפרויקט: "מאוד מפחיד אותי להיות במינוס". מעבר הדירה גם יאפשר לאמא של יוחאי לסייע בשמירה על התינוק יהונתן (בן חצי שנה). בינתיים, החלום הקטנטן והיותר קרוב הוא ל"איזו חופשה מרעננת עם הבעל והילד".

מה למדתם על עצמכם בפרויקט?

לונה: "אני הבנתי שאני בכיוון נכון מבחינה כלכלית: אנחנו עובדים בעבודה מסודרת ויכולים לתכנן את העתיד ללא חשש. למדתי לחשוב על העתיד הרחוק, על הפנסיה, לתכנן הוצאות, אפילו בדברים פעוטים שחוסכים כמה שקלים, שהופכים לעשרות ואחר כך למאות ולאלפים. למדתי לא להתקרב לסופר־פארם – את נכנסת לקנות מוצר ויוצאת עם מיליון דברים שלא רצית. יוחאי נפרד בחודשים האלה סופית מהמינוס ושומר על הכללים, מה שנקרא".

מה העצה הכי טובה שקיבלתם?

"לא לחלק הוצאות לתשלומים. קונים ומשלמים במזומן, או בכרטיס אשראי בתשלום אחד. זה עזר מאוד ליוחאי".

איזו עצה לא הסכמתם לקבל?

"עוד לא התחלנו לחסוך, בעיקר בגלל הוצאות גדולות עקב מעבר הדירה מראשון־לציון לתל־אביב. הקפאנו את החיסכון".

ממה היה הכי קשה להיגמל?

"מהקניות בסופר־פארם. הלב משך אותי לשם, אבל הראש אמר תתרחקי".

ממה היה הכי קל להיגמל?

"בסופו של דבר מתברר שקל לחיות בלי קניות בתשלומים".

על איזו טעות לא תחזרו?

"קניית רכב במזומן, כשהייתי צריכה את הכסף. אני אקנה חלק במזומן והשאר בתשלומים".

מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?

"שהיד לא תהיה קלה על הדק האשראי. לפקוח עיניים על ההוצאות, ומתברר שאפשר לחסוך הרבה כסף רק מלעקוב אחרי כל הוצאה ולרשום אותה".

תענוג שלא תוותרו עליו?

"מסעדות, כמובן. זה קשה".

איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?

"הפסקנו לפחד להתנתק מספק מסוים ולעבור לאחר, אם הוא זול יותר. אנחנו עושים את זה בקלות ובמהירות".

זוג אחראי שמציב מטרות ומשיג אותן

דוד קנטי, מנהל סניף בנק הפועלים ברחוב כצנלסון בראשון־לציון: לונה ויוחאי הם זוג אחראי ומחושב, שהגיע לפרויקט עם תחושה שהם אינם מצליחים לחסוך מספיק כדי לקנות דירה. נקודת המוצא שלהם טובה יחסית ומתבססת על הכנסה גבוהה מהממוצע. בעוד האתגר של זוגות רבים הוא איך להתמודד עם המינוס ועם הפערים בין ההוצאות להכנסות, לונה ויוחאי יודעים לעמוד בתקציב שקבעו לעצמם ומתנהלים בצורה מחושבת ואחראית. זה איפשר להתפנות לאתגר המרכזי שלהם כבר בתחילת תהליך הליווי: איך לחסוך.

העובדה שמדובר בזוג "מוכוון מטרה" סייעה מאוד בתהליך. אם מציבים מטרה, כמו רכישת דירה, מכונית, מימון לימודים וכו', קל יותר לבנות תוכנית פיננסית שתקרב אותנו להשגתה. במקרה שלהם, הם הבינו את המשמעות של הגדלת ההון העצמי שיעמוד לרשותם לרכישת דירה באמצעות חיסכון חודשי מוגדר.

עם זאת, הניסיון שלהם במסגרת הפרויקט מלמד כי חשוב שגם זוגות שאינם סובלים מאוברדרפט כרוני ילמדו להתנהל פיננסית וצרכנית טוב יותר. לונה ויוחאי גילו כי כאשר ביצעו קניות בחוכמה, יכלו לצמצם את ההוצאות בתחומים שלא חשבו עליהם קודם. זה מסייע להם להפנות את הסכומים הנדרשים לחיסכון.

לונה ויוחאי הם זוג מקסים, בעלי משמעת עצמית, שאינם מתפתים לבזבוזים מיותרים, ואני מאמין שיוכלו לעמוד בכל האתגרים שיציבו לעצמם.

משפחת רוזנבלט־ניר | תל־אביב

חלום הקליניקה התגשם

רועי בן ה־38 ורונן בן ה־35 הגיעו לפרויקט בלי מינוס, בלי הלוואות ועם חלום אחד – לפתוח עסק. הם הכירו ב־2006 באתר היכרויות, שקעו בשיחה ארוכה וגילו שיש ביניהם קליק שאי־אפשר להסביר. "אהבה ממבט ראשון", לדבריהם. הם התחתנו ב־2010 בנישואים אזרחיים בקנדה, ומגדלים יחד את סהר ואת רותם בני ה־3, שנולדו בתהליך פונדקאות. רועי, בוגר מינהל עסקים ומדעי המדינה באוניברסיטת תל־אביב, עבד במשרד הכלכלה והיה כמה שנים נספח כלכלי בברזיל. רונן, מומחה ברפואה סינית, חלם שנים להקים קליניקה, ובחודשים האחרונים הצליח סוף־סוף להגשים את החלום בלי הפחד מכישלון כלכלי. "זה השינוי הגדול ביותר", הוא מספר. "לפני שיצאנו לדרך לא ידענו לתכנן נכון כלכלית. עכשיו אנחנו מנהלים מעקב על ההוצאות וההכנסות ושומרים על איזון, ויש לנו תוכנית רב־חודשית לטווח הארוך".

מה למדתם על עצמכם בפרויקט?

רועי: "שיש דרך לגשר על הפערים בתפיסות הכלכליות שלנו, למצוא את שביל הזהב בין ניהול נבון של משק הבית לבין היסחפות לקיצוניות, לא לחסוך איפה שלא צריך, לאזן בין קנייה נבונה מצד אחד לקנייה שתספק את כל הצרכים שלנו מצד שני, ולשקול עלות מול תועלת".

מה העצה הכי טובה שקיבלתם?

רונן: "היו שני מפגשים שעזרו לנו יותר מאחרים. הראשון היה עם היועץ העסקי, שעזר לי מאוד עם כל מה שקשור לפתיחת העסק. הוא נתן לי עצות איך לפתוח נכון, לשווק ולשמור על המאזנים. אני חושב שזה נתן לי תמריץ גדול ליציאה לדרך ודברים שיישמתי בפועל".

רועי: "עוד פגישה הייתה עם היועץ הפנסיוני, שדיבר איתנו על ניהול נכון של כל החיסכון שלנו. גילינו דברים שלא ידענו. הצלחנו לחסוך הרבה כסף ולבנות תוכנית נכונה לשנים הקרובות".

איזו עצה לא הסכמתם לקבל?

רועי: "אני חושב שלא היו עצות כאלה. יכול להיות שהיו עצות שהיו פחות נכונות או רלוונטיות מבחינתנו, אבל לא משהו שממש התנגדנו לו. בעניין המשכנתה, כמה שלא הסבירו לנו – הגענו למסקנה שמבחינתנו זה לא השלב שבו צריך לקחת משכנתה".

ממה היה הכי קשה להיגמל?

רונן: "לא היה משהו כזה".

רועי: "מבחינתי זה ההרגל לקנות בסופר בלי להסתכל על המחיר".

ממה היה הכי קל להיגמל?

רועי: "היה לנו קל לעשות את ההפרדה בין החשבונות של העסק והבית, כי בסופו של דבר זה היה הדבר הנכון לעשות. אני שמח שנתנו לנו את העצה הזאת".

על איזו טעות לא תחזרו?

רועי: "תשלום במזומן. עברנו להשתמש הרבה יותר בכרטיסי אשראי, וזה מוכיח את עצמו".

מה אתם מייעצים למשפחות במצבכם?

רונן: "להתחיל לעקוב אחרי החסכונות. במשך שנים הצטברו לנו כל מיני קרנות פנסיה והשתלמות בכל מיני מקומות ולא ידענו עליהן, וגילינו שהפסדנו הרבה כסף בגלל זה".

תענוג שלא תוותרו עליו?

שניהם: "נסיעות לחו"ל, על זה לא נוותר אף פעם".

איזה מוצר/שירות הפסקתם לצרוך בעקבות הפרויקט?

רועי: "אני לא חושב שיש משהו כזה".

החשיפה עזרה לעסק

חגית ברק, מנהלת סניף בנק הפועלים ברחוב איינשטיין בתל־אביב: רועי ורונן הגיעו לפרויקט לאחר ששבו ארצה משליחות בברזיל. רועי ממשיך בעבודתו במשרד החוץ, ורונן, שעסק ברפואה סינית, צריך לבנות את העסק מחדש, כי העסק נקטע עם המעבר לברזיל. יש להם שני ילדים וחשוב להם מאוד לבנות משק בית בהתאם להכנסותיהם כיום, תוך התאמה ליוקר המחיה בארץ. הם שכרו דירה בתל־אביב והקפידו על הכנסת הילדים למוסדות לימוד המקובלים עליהם.

רועי ורונן יישמו את תהליך שיפור ההתנהלות הפיננסית בשקדנות, רשמו הוצאות קבועות ומשתנות כדי להגיע לאיזון, וממשיכים להקפיד לאזן את ההוצאות מול ההכנסות. הם מאוד חדורי מטרה ומוטיבציה, ולאור התכנון המדויק והמעמיק, אני מצפה שיגיעו להגשמת חלומותיהם.

במקביל להמשך ניהול תקציב משפחתי מאוזן, מצפה לרונן עבודה קשה בבנייה מחדש של העסק: הכנת תוכנית עסקית ושיווקית וכל הכרוך בהקמת עסק חדש. שמחתי לגלות שהחשיפה בפרויקט "משפחה בצמיחה" סייעה לו גם בכך. הוא קיבל הצעה להקים מתחם טיפולים בתוך חדר כושר הדוגל בבריאות וברפואה אלטרנטיבית. מתחם כזה מאפשר לו חשיפה לקהל גדול יותר מאשר במקום פרטי, וגם חוסך בהוצאות.

אני מאמינה שאם השקדנות והיסודיות שאיפיינו את רועי ורונן לאורך ההתנהלות הפיננסית המשפחתית, תאפיין את רונן בבניית העסק שלו – הוא מסוגל להגיע להישגים מרשימים גם בתחום העסקי.