שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "הקשר המשפחתי להימלר היה עול על כתפיי"

    קטרין הימלר גדלה בידיעה שהאח של סבה היה היינריך הימלר - ראש האס-אס והאחראי לחיסולם השיטתי של יהודי אירופה. זה לא מנע ממנה מלכתוב על ההיסטוריה המשפחתית, ולהתחתן דווקא עם בנם של ניצולי שואה. "הבנתי שאני לא פסולה", היא אומרת בראיון, ומספרת על קרוב המשפחה שהיא חוקרת כבר שנים: "הוא חינך את החיילים שלו בדיוק כפי שחינך את ילדיו"

    לכל אחד יש שלדים בארון. כאלה שקשה להיפטר מהם, שסוחבים זמן רב. אבל כשמדובר במשפחת הימלר, השלדים הללו מטילים צל כבד תמידי. ככה זה כשאחד מבני המשפחה היה ראש האס־אס, האיש הקרוב ביותר להיטלר וזה שפיקד על יישום "הפתרון הסופי".

     

    כשקטרין הימלר - נכדתו של אחיו של היינריך הימלר - חקרה את העבר האפל של משפחתה, היא הכירה בחור ישראלי. בן לניצולי שואה. רצה הגורל והקשר בין השניים התפתח: הם נישאו הביאו ילד לעולם, ולבסוף התגרשו. מאז ביקרה הימלר בת ה־47 כמה פעמים בישראל. בהתחלה עוד פחדה כשנחתה במדינת היהודים, אבל עם הזמן הבינה שהכל, או לפחות הרוב, בראש. 

                                                                                                                                                                                                                      

    את הביקור הראשון שלה הימלר זוכרת עד היום. היא קרבה לדלפק ביקורת הדרכונים בחשש שיקראו בדרכון את שם משפחתה ויקשרו אותה עם הצורר הנאצי, אבל "השוטרת שבדקה את הדרכון שלי לא קישרה בין הדברים". היום, כשהיא מגיעה לבקר את המשפחה של בעלה לשעבר, היא כבר הרבה יותר רגועה. "אנשים מסתכלים על הדרכון שלי ועל השם הימלר, וזה לא מרשים אף אחד", היא אומרת. "אף אחד אפילו לא מסתכל עליי. זה רחוק מדי לאנשים והם לא רואים את הדמיון ביני לבין היינריך הימלר".

     

    קטרין הימלר נוסעת בעקבות היומנים    (רילוורקס. עורכת תוכן: שרה שטרבלו)

    קטרין הימלר נוסעת בעקבות היומנים    (רילוורקס. עורכת תוכן: שרה שטרבלו)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הסיפור של קטרין נשמע כמו מותחן של רומן פולנסקי, אך כנראה זו דרכו של הגורל לנצח את זוועות ההיסטוריה. מי שגדלה בצל הידיעה שאח סבה היה אחראי לחיסולם השיטתי של שישה מיליון מיהודי אירופה ושל מאות אלפי צוענים, הומוסקסואלים, מוגבלים ומתנגדי משטר - בחרה לחלוק את חייה עם ישראלי.

     

    "אף פעם לא חייתי בישראל", היא מסבירה, "אבל תמיד אהבתי לבקר בישראל. אני עדיין בקשר טוב עם המשפחה של בעלי לשעבר והם תמיד קיבלו אותי באהבה".

     

    כשנפגשתם לראשונה, דיברתם על העבר הטעון?

     

    "בהתחלה היה לנו הרושם שאנחנו לא צריכים לדבר על זה כי ידענו כבר הרבה, כל אחד מהמקום שלו. אבל זה צץ פה ושם בכל מיני מקומות. ברגע שראינו שלמשפחות שלנו זה לא באמת הפריע שאנחנו בקשר, ושהן קיבלו את זה באהבה - הבנו שאין שום בעיה עם הקשר שלנו. הכל נראה כל כך נורמלי, שזה פשוט הקל עלינו להמשיך. אבל אני לא חושבת שזה היה מתאפשר בתקופה אחרת, לפני שנפתחתי להיסטוריה של המשפחה שלי".

     

    קטרין הימלר עם פרופ' מיכאל וילדט, שחיבר עמה את ספרה השני (צילום: NINA LUETH) (צילום: NINA LUETH)
    קטרין הימלר עם פרופ' מיכאל וילדט, שחיבר עמה את ספרה השני(צילום: NINA LUETH)
     

    הימלר נרתעת מלדבר על על ישראל ומסבירה כי הנושא רגיש מדי. גם העיסוק בבעלה לשעבר ובילדם המשותף מסובך. לטענתה בנה בן ה־15 לא יהיה מוטרד מכך שמסתירים ממנו את עבר המשפחה, שכן היא כבר עשתה "את העבודה המלוכלכת בשבילו" והכל חשוף בפניו. "האחים הימלר", ספר שכתבה על האחים לבית הימלר ויצא לפני תשע שנים, היה בין היתר תולדה של ייסורי ילדות שעברה בצל הענן הכבד של משפחת הימלר ושרצתה לחסוך מצאצאיה.

     

    "בגרמניה עניין השואה מסוקר ממש בהרחבה", היא מסבירה. "בכל מקום יש אזכור למה שהיה, בתים שבהם גרו יהודים מסומנים (שטולפרשטיינה, א"ז) ובעיתונות יש תמיד כתבה על השואה. אבל זה רק מה שקורה באופן פורמלי. אני חושבת שבתוך המשפחות עדיין לא מדברים על מה שקרה - ההורים והסבים לא מזכירים את זה. הדור הקודם האשים את ההורים, תקף אותם בלי לדעת מה בדיוק קרה שם, מה ההורים שלהם עשו, ולכן אף אחד לא היה מוכן לדבר על זה. עכשיו זה הפך יותר טוב. זה תהליך מאוד איטי".

     

    מכתבי הימלר  

    אחרי הספר שכתבה על סבא שלה, ארנסט, ואחיו היינריך, המשיכה קטרין לחקור את מה שהשאירה משפחתה מאחור. בשנת 2010 - אחרי שכבר חשבה כי ראתה הכל - טלפן אליה ד"ר מיכאל הולמן, ראש הארכיון הפדרלי הגרמני, וביקש להיפגש איתה בטירת וולסבורג שבצפון מזרח מדינת נורדריין־וסטפאליה שבגרמניה.

     

    השניים הגיעו לטירה ששוכנת בין מרחבים ירוקים ופסטורליים, המקום שהיינריך הימלר תכנן להפוך לבית הספר למנהיגות של האס־אס. שם הציג בפניה הולמן את צילומי המסמכים והיומנים של היינריך ואשתו מרגה, שהוחזקו בתל־אביב במשך שנים. קטרין נסעה לבית שבו גרו היינריך ומרגה הימלר בגמונד אם טגרנזה, הלכה לבית הקברות של המשפחה במינכן, וכשסיימה את המסע שעברה, כינסה את הכל לספר יחד עם פרופ' מיכאל וילדט - היסטוריון מאוניברסיטת ברלין.

     

    המפגש בטירה    (רילוורקס)

    המפגש בטירה    (רילוורקס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "תרגמתי את המסמכים מגרמנית עתיקה לגרמנית בת זמננו", מסבירה הימלר. "המפגש עם המסמכים החדשים היה הרבה יותר קל עבורי מהעבודה על הספר הראשון שלי. אחרי שכתבתי את הספר, קיבלתי תשובות על הרבה שאלות שהיו לי בחיי. כמו כן, העובדה שסבא וסבתא שלי לא מוזכרים ביומנים, הקלה עליי מאוד. עבדתי על היומנים והמכתבים בתור חוקרת ופחות כבת משפחה המעורבת רגשית".

     

    הדברים שעולים מן המכתבים הפתיעו אותך?

     

    "הגעתי למכתבים האלה כמו שאר האנשים, בידיעה שאין בהם חדש. ואכן, לכאורה, המכתבים לא מסרו מידע מפתיע. אבל אז קראתי אותם שוב ושוב, ופתאום עלו פרטים שהשלימו את התמונה השלמה של היינריך הימלר.

     

    "למשל, עד היום היסטוריונים ראו בהימלר בשנות ה-20 מישהו מאוד אנונימי ולא משפיע. אבל מהמכתבים עולה דמות שונה לגמרי. כבר אז הוא היה מאוד מעורב במפלגה, הוא היה קרוב מאוד להיטלר ובעל השפעה חשובה".

     

    המכתבים מציגים את הימלר כאיש משפחה אוהב ומסור.

     

    "הימלר לא היה מפוצל - זה לא היה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. כל מה שהוא עשה בחייו, היה שייך לאותה אידיאולוגיה. הוא היה כל כולו מסור לאידיאולוגיה שלו. היינריך חינך את החיילים שלו בדיוק כפי שחינך את ילדיו. הוא תמיד הרגיש כמו האב הטוב שמחנך את כולם, אבל גם היתה לו את הסמכות להעניש את כל מי שמתחתיו בדרך קרה וקשה מאוד. כך היה גם עם הילדים שלו. הוא היה מכה את הבן שלו מגיל קטן. ומרגה אשתו היתה שותפה מלאה, היא דיווחה לו הכל. היא היתה גם מאוד אנטישמית. היינריך הימלר כותב לה שהוא נוסע לאושוויץ, אבל הוא לא דיווח לה על מה שבאמת קורה".

     

    למה?

     

    "כי היא ידעה הכל. לא היה צריך לעדכן אותה בכלום. מרגה היתה כל כך מעורבת וכל כך אנטישמית, שהדיווח על הטבח ביהודים לא היה רלוונטי במקרה שלה. כשמרגה נתפסה בסוף המלחמה, היא אמרה שהיא לא ידעה כלום, אבל זה ברור שהיא ידעה. היא היתה מאוד פעילה. היא טיילה במדינות שנכבשו על ידי הנאצים באירופה וראתה מה הנאצים עשו שם. היא כתבה על היהודים שהם מלוכלכים ושאי אפשר לנקות אחריהם. זה היה די ברור".

     

    היינריך הימלר עם בתו גודרון. "הרגיש כמו האב הטוב שמחנך את כולם" (צילום: רילוורקס) (צילום: רילוורקס)
    היינריך הימלר עם בתו גודרון. "הרגיש כמו האב הטוב שמחנך את כולם"(צילום: רילוורקס)
     

    אוסף המכתבים של היינריך הימלר לאשתו מרגה, כולל גם בין היתר יומן שכתבה בתו גודרון. הבת, שהיום כבר בת 85, מעולם לא ויתרה על האידאולוגיה הנאצית, וביקשה באירועים שונים להצדיק את מעשי אביה. היא ניתקה קשר עם משפחתה ועם כל מי שביקש להכפיש את זכר אביה ואף עמדה בראש ארגון "עזרה שקטה", שהעניק תמיכה לפושעי מלחמה נאצים וחברי אס־אס נמלטים.

     

    "גודרון מעולם לא רצתה לדבר איתי, ובכלל עם המשפחה שלי", אומרת קטרין. "אני זוכרת מפגש אחד עם כל הדודים וכל המשפחה המורחבת וגודרון היתה שם גם. הייתי קטנה מדי אבל ההורים שלי סיפרו לי מאוחר יותר שהמפגש המשפחתי הזה התפוצץ בצעקות ומאז לא חודש הקשר בגלל דעותיה הימניות־קיצוניות של גודרון".

     

    היא לא רוצה את היומן שכתבה בחזרה?

     

    "גם כשעבדתי על  'האחים הימלר', היא מעולם לא רצתה לקחת חלק, וגם עכשיו אני יודעת שהיא לא רוצה כל קשר ליומנים. מההתחלה המשפחה שלי הבינה את ההיסטוריה הנוראית וגודרון סירבה לקבל את העובדה שאבא שלה היה רוצח המונים. זה לא הסתדר לה עם התמונה המשפחתית שהיינריך יצר. לעומת זאת, אני והאחים שלי ידענו על ההיסטוריה ועל מעורבות המשפחה שלנו בשואה כל הזמן. זה לא שאבא שלי סיפר לנו יום אחד על השואה. זה תמיד היה משהו שריחף באוויר ונחשפתי אליו בהדרגה".

     

    ללמוד מהעבר

    קשה שלא להתעצב נוכח הטראגיות שאליה נולדה קטרין הימלר. מבטה עדין ומפויס ובקולה ניכרת הבנה כי נגזר עליה לשאת על כתפיה את פשעי העבר. "אין יום שאני לא סוחבת איתי את העבר של המשפחה שלי. בעבר כל מה שרציתי היה

    להיפטר משם המשפחה שלי. אבל זאת לא באמת היתה בעיה לאנשים מבחוץ, אלא משהו יותר פנימי. בדור שלי השם הימלר כבר היה מקובל בגרמניה, אבל אני סבלתי תמיד בגלל העול שנשאתי על כתפיי. זה היה סבל עצמי מתמשך. ככל שנחשפתי יותר לעבר ולמדתי יותר על האידיאולוגיה הנאצית - הבנתי שזה לא משנה. הבנתי שאני לא יכולה לחשוב שאני "פסולה" רק בגלל שאני שייכת למשפחת הימלר. אם הייתי נותנת לעובדה הזו חשיבות, אז בעצם הייתי מאשרת את התורה הנאצית הדטרמניסטית, של הבדלי גזע ודם טהור".

     

    איך המשפחה שלך קיבלה את ההתעניינות שלך בעבר?

     

    "גם אבא שלי היה מאוד אובססיבי ללימוד ההיסטוריה, ואני ירשתי ממנו כנראה את הסקרנות. יש לי עוד אח ואחות שלא פנו לתחום והעדיפו להשאיר את זה בצד. אני לעומתם תמיד התעניינתי בהיסטוריה ובשואה בפרט, וזה היה די טבעי שאפנה לחקור גם את העבר של המשפחה שלי. זה מה שקורה במשפחות - יש תמיד את האחד שמתעסק בזה. האחרים שמחים שהוא עוסק בזה כי הם לא צריכים. זו מעין נחמה מרגיעה".

     

    בישראל יש שמגנים את ההתעסקות האובססיבית בנושא השואה. את מסכימה איתם?

     

    "אני מאמינה שאנחנו חייבים להתעסק עם העבר ועם השואה, אבל ממקום של למידה והסקת מסקנות. חשוב להתעסק בשואה אבל לא רק בהסתכלות לאחור, אלא צריך להבין למה אנחנו חוזרים אחורה, ולראות מה אנחנו יכולים ללמוד מהעבר".

     

    הסרט "אדם הגון" בבימויה של ונסה לאפא, על חייו של הימלר דרך מכתבים שהשאיר אחריו - הופק עבור yes דוקו בשיתוף עם ORF, MDR, WDR ובתמיכת קרן מקור ועדת התמיכות. הסרט מוקרן בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ החל מהיום ה-4 בספטמבר 2014.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: NINA LUETH
    קטרין הימלר. חששה משם המשפחה
    צילום: NINA LUETH
    לאתר ההטבות
    מומלצים