שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    בני דודים לנשק
    זה הסיפור הלא יאומן על החברות בין גונן בן יצחק, איש שב"כ, ומסעב חסן יוסוף, בנו של בכיר בחמאס שהפך לאחד המשת"פים החשובים ביותר שהיו לישראל. זה כבר הפך לספר וסרט, ואנחנו מביאים לכם גם ראיון משותף. הוליווד לא היתה ממציאה סיפור יותר מדהים

     

    סיפורו של מסעב חסן יוסוף, בנו של מנהיג החמאס שהפך למודיע של השב"כ, הוא בדיוק מסוג הסיפורים הבלתי אפשריים שהוליווד אוהבת להפיק. אלא שכמו תמיד, המציאות עולה על כל דימיון ולפני שאיזה מפיק להוט ואולפן סרטים ענק ירכשו את הזכויות על הסיפור המדהים הזה, הוא כבר הופק וצולם כסרט תעודה על ידי הבימאי נדב שירמן.

     

    "הנסיך הירוק" מבוסס על רב המכר האוטוביוגרפי "בן החמאס" שכתב מסעב חסן יוסוף, בנו של חסן יוסוף, אחד מראשי הארגון. מסעב חשף את עצמו כמשת"פ של השב"כ במשך למעלה מעשר שנים, מאז היה בן 18. קשה לחשוב על בגידה גדולה יותר של איש באביו, במיוחד במקום ממנו הוא מגיע ובהתחשב במעמדו הבכיר של האב בחמאס. העובדה שהסרט, בדיוק כמו הספר, מעביר את הסיפור בגוף ראשון, בשילוב נקודת ראותו של גונן בן יצחק, המפעיל של מסעב בשב"כ, הופכת אותו למסע מרתק אל תוך נפשו של משת"פ.

     

    מסעב וגונן בן יצחק השתתפו ביום חמישי בהקרנת הסרט במוזיאון הסבלנות בלוס אנג'לס. במשך 95 דקות ישב הקהל מרותק למסך. כשמדובר בסרט דוקומנטרי המתבסס בעיקר על שתי דמויות המדברות למצלמה, דרוש סיפור בסיס טוב במיוחד. וזה בדיוק מה שקיבל הקהל. סרט מתח מרתק שהשאיר אותם דבוקים לכיסאות, למרות סופו הידוע מראש.

     

     

    מסעב נולד ב-1978, בן בכור למשפחה מוסלמית בכפר אל ג'ניה ליד רמאללה. בשנות האינתיפאדה הראשונה השתתף בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה על חיילי

    צה"ל ואזרחים ישראלים. אביו, חסן יוסוף חליל, שימש דובר החמאס ונחשב לאחד ממנהיגיו הרוחניים של הארגון. בתקופת האינתיפאדה השניה הוא נמנה עם מנהיגי הארגון ביהודה ושומרון וישב פעמים רבות בכלא הישראלי. בקטעי ארכיון שמשולבים בסרט ניתן לראות את האב מדבר בפאתוס אל קהל של מאות גברים משולהבים. בצילו של אב כריזמטי זה, גדל מסעב עד שב-1996 נעצר על ידי צה"ל לאחר שרכש נשק על מנת לביצוע פיגוע.

     

    גונן בן יצחק, שעקב במשך שנים אחר חסן יוסוף, רצה אותו כמובן כמשת"פ וקיבל את ההזדמנות כשמסעב הגיע לחדר החקירות. "חשבתי שהם מטורפים לגמרי", אומר מסעב בסרט בתגובה לדרישת שיהפוך למשת"פ, "איך אתם יכולים לשכנע מישהו כמוני לעבוד עבור מדינת ישראל? בחיים לא אבגוד באבי”.

    אבל גונן לא אחד שמוותר בקלות. בשב"כ הכירו היטב את מסעב משנים של חקירה ובניית פרופיל פסיכולוגי עליו. בחור בן 18, ממשפחה קיצונית עם אב דומיננטי שנעדר מהבית תכופות לצורך פעילות אנטי ישראלית. מסעב אהב להיות במרכז העניינים, הוא לא רצה להמשיך לחיות בצילו של האב, וגונן הציע לו להיות האחד שמושך בחוטים ולא זה שיושב בצד. האינסטינקט הפנימי שלו אמר לו שמסעב יסכים.

     

    "צריך להדגיש שלא אני זה שגייס אותו", מבהיר גונן בראיון ל'ידיעות אמריקה', "למרות שאפשר להבין מהסרט שאולי כן. הוא גוייס בתקופה בה התחלתי לעבוד שם. את לא יכולה לדעת מראש שהוא ישתף פעולה, אבל יש כל מיני סימנים מרמזים שיש פה פוטנציאל למשת"פ. במקרה שלו, זיהו את הסקרנות הטבעית שלו, וסקרנות היא תכונה שאפשר לעבוד איתה. גם היה ברור שיש לו איזה עניין עם האבא. הוא אמנם אוהב אותו, אבל האב לא היה נוכח בבית. הרבה פעמים יצא לי לגייס במקומות שראיתי ואקום בקשר של הבנים וההורים". .

     

    מסעב באמת החליט בסופו של דבר לשתף פעולה, והוחלט לשלוח אותו לכלא כדי להסיר מעליו את חשד החמאס. הוא הועבר לכלא מגידו ובפעם הראשונה בחייו נחשף לעולם האמיתי של אנשי חמאס ומה הם עושים למי שהם חושדים – בצדק או שלא בצדק – כמשתף פעולה. "הם היו מכניסים מחטים מתחת לציפורניים ושורפים פלסטיק על הגוף. לא היו להם גבולות. לפעמים הם היו מענים אנשים למוות. אני לא מדבר על אדם אחד או שניים, אלא על מאות".

     

    מסעב הצעיר צפה בבעתה כיצד מגבירים החמסניקים את קול מכשירי הטלוויזיה וצועקים בקולי קולות כדי להבליע את צרחות האסירים המעונים. "אני לא חושב שהם היו בכלל משת"פים, אבל לחמאס לא היה איכפת, הם פשוט עינו אותם למוות".

     

    יתכן מאוד שהמפגש הזה עם חמאס מאחורי הסורגים, הוריד למסעב את האסימון. הוא החליט שהוא לא רוצה להיות חלק מהעולם הזה. ההכרה שאביו היה חלק מארגון טרור שכזה, הבעיתה אותו. כשהשתחרר מהכלא הגיע לפגישה עם המפעיל שלו, גונן. הם החלו לדבר מדי יום ונפגשו פעמיים-שלוש בשבוע בדירת מסתור. הם התחילו תמיד בשיחות על החיים וכמו במקרים רבים של סוכן שב"כ ומשת"פ, נוצרו בין השניים יחסי אב ובן, או אח בכור לאחיו הצעיר.

     

    מי שראה את הסרט "בית לחם" והסיפור מזכיר לו את הסצינות בין רזי, רכז נפת בית לחם בשב"כ וסנפור, אחיו הצעיר של איברהים, מפקד גדודי חללי אל אקצא - זה לא מקרי. בימאי הסרט, יובל אדלר, התייעץ עם גונן לפני שישב לכתוב את התסריט ושמע ממנו סיפורים ממקור ראשון על יחסי המפעיל והמודיע.

     

    "מה אני אגיד, הבחור הזה הוא אגדה". גונן בן יצחק ()
    "מה אני אגיד, הבחור הזה הוא אגדה". גונן בן יצחק

     

    במשך עשר שנים ניהל מסעב חיים כפולים. אביו שוחרר מהכלא הישראלי והיה זקוק לעוזר, ומסעב כמובן מיד לקח את התפקיד הזה. את כל האנפורמציה העביר לישראל. תפקיד הסוכן החשאי הלהיב מאוד את מסעב, שמצא עצמו מככב בסרט, רק בלי תסריט, בימאי ותפאורה. גם הכינוי שהדביקו לו בשב"כ מצא חן בעיניו: 'הנסיך הירוק'. נסיך על שום ייחוסו כבן של מנהיג בחמאס, וירוק על שום הדגל הפלשתיני.

     

    עבודתו של מסעב בשב"כ נמשכה משנת 1999 ועד 2007. במהלך שנים אלה הוא היה צמוד לאביו שנפגש לעיתים קרובות עם יאסר ערפאת, מרוואן ברגותי ובכירים רבים מחמאס ומפת"ח. פעילותו והאינפורמציה שהעביר למדינת ישראל, הובילו לחשיפת מספר רב של חוליות טרור, לכידתם של מבוקשים רבים (ביניהם עבדאללה ברגותי, איברהאים חאמס, מרוואן ברגותי) ומניעת עשרות פיגועים ונסיונות התנקשות בבכירים ישראלים. המודיעין שסיפק נחשב לאמין ואיכותי ביותר.

     

    בשלב מסויים בן יצחק הואשם שלכאורה לקח לכיס כסף שהיה אמור להגיע לסוכן משתף פעולה בשטחים. על פי הסרט, הסיבה לפיטוריו מהשב"כ היתה בגלל שהוא הניח למסעב לצאת לחופשה קצרה בארץ. כך או כך, בן יצחק הועבר מתפקידו ובהמשך ההאשמות נגדו הופרכו ובוטלו. הוא הפך לעורך דין ומסעב קיבל מפעיל אחר. הכימיה בין השניים לא עבדה ומסעב הרגיש שהוא לא מסוגל יותר לעבוד עם השב"כ. אחרי עשר שנים של חיים כפולים ובגידה באביו, מסעב הרגיש שדי לו.

     

    "חברות שונה, נטולת אינטרסים". מסעב חסן יוסוף ()
    "חברות שונה, נטולת אינטרסים". מסעב חסן יוסוף

     

    ב-2007 ביקש מסעב ממפעיליו בשב"כ לעזוב את הארץ. בשב"כ לא רצו לוותר על המודיע מספר אחת שלהם והתעקשו שיטוס לאירופה לתקופה קצרה, שאחריה ישוב לארץ. מסעב ביקש לטוס לארה"ב ולאחר דין ודברים ניתן לו אישור. הוא רצה לפתוח דף חדש בארה"ב, אבל בקשתו למקלט מדיני נדחתה ב-2009. מסעב, שחשש שיגרשו אותו מארה"ב ואז לבטח יצליחו להתנקש בחייו, החליט לפרסם את סיפורו ולכתוב על כך ספר. קודם לכן הוא גם הרים טלפון לאביו שהיה בכלא הישראלי והודה בפניו כי שימש כמודיע של השב"כ במשך שנים. עוד אמר הבן לאב, כי הוא הצליח להציל את חייו בכך שהביא למעצרו ומנע את חיסולו בידי ישראל. האב ההמום אמר לבן שהוא אוהב אותו וביקש ממנו לשוב ארצה כשהוא מבטיח לו שלא יאונה לו כל רע. אך למסעב היה ברור שדינו נחרץ למוות. זמן קצר לאחר מכן התראיין מסעב לכתבת שער בעיתון הארץ וכך גם גילה גונן שבן טיפוחיו חי בסן דיייגו, חסר כל וזקוק לעזרה מיידית לפני שיגרשו אותו מהמדינה.

     

    השלב הזה בסרט הוא ככל הנראה המרגש ביותר. גונן החליט לסכן את עצמו ולטוס לארה"ב כדי להעיד לטובתו של מסעב בבית המשפט האמריקאי - צעד שהיה עלול להביא את השב"כ להורות על מעצרו ולשלוח אותו לכלא. הוא יצר קשר עם כתב 'הארץ' וביקש ממנו את כתובת הדוא"ל של מסעב. זה היה כמה שנים לאחר הפעם האחרונה בה דיברו השניים. הפגישה ביניהם בשדה התעופה בסן דייגו היתה מרגשת עד דמעות. גונן סיפר בבית המשפט על עבודתו של מסעב עבור השב"כ ועזרתו בסיכול פיגועי טרור בארץ. בזכות עדות זו, בוטל צו הגירוש נגד מוסעב והוחלט להשאירו בארה"ב. גונן חזר לארץ למרות החשש שיועמד לדין, והופתע לגלות שלא הוגשה נגדו שום תביעה ונראה שהשב"כ, בשתיקתו, נתן א ברכתו למעשהו ההירואי. היום מערכת היחסים בין גונן ומסעב קרובה מאוד.

     

     

    לכבוד הקרנת הסרט בלוס אנג'לס ולאס וגאס, הגיע גונן במיוחד מהארץ. השניים עלו לבמה בתום הסרט וקיבלו סטנדינג אוביישן נלהב מהקהל שהורכב מישראלים ויהודים-אמריקאים. הקרנה נוספת נערכה יומיים קודם לכן בלאס וגאס באקדמיה ע"ש שלדון אדלסון, שאף אירח אותם בבית המלון שלו 'ונציה'.

     

    מסעב, שהתנצר, הפך טבעוני וחסיד יוגה, הוא בחור צנום, כהה עור ונאה. גונן מלא יותר, פניו עגולות, עיניו כחולות ועורו בהיר. למרות כל ההבדלים ביניהם, רואים כי הם קרובים מאוד.

     

    מסעב, הצעד שעשית מאוד נדיר, מה הביא אותך לשתף פעולה עם האוייב?

    "בילדותי, לא היתה לי יכולת להבדיל בין אמת ושקר, האמנתי לדברים שבדיעבד גיליתי שהיו שקריים. אבל אני מאמין שבסופו של דבר הצלחתי לחזור למסלול. זה קורה לכל אחד מאיתנו. התרבות שלנו מעצבת אותנו בדרך מסויימת. אנחנו מזדהים עם המשפחות שלנו ולא רוצים לאכזב. אבל אני מאמין שאנשים שמחפשים את האמת, לא נשארים במקום שנוח להם, אלא מנסים להתפתח ולהגיע לרמת הבנה גדולה יותר. כשהגעתי לכלא בפעם הראשונה וראיתי מה שחמאס עושה לאנשים שהם חושדים בהם כמשתפ"ים, הבנתי כמה שהם מסוכנים. אלה לא היו בכלל משתפ"ים. נחרדתי כשראיתי איך הם מתעללים בהם ואף אחד לא בא לעזור. הם התעללו באנשים שלהם. חשבתי לעצמי 'מה יקרה אם חמאס ישלוט יום אחד בישראל?' המחשבה הזאת הפחידה אותי".

     

    איך אתה רואה היום את הקונפליקט בין ישראל והפלשתינאים ומה אתה חושב על חמאס?

    "ישראל היא דמוקרטיה והיא המודל הנכון יותר בשבילי ועבור כל מי שגר ורוצה לגור בעולם החופשי. האלטרנטיבה לישראל היא דיקטטורה. חמאס הוא ארגון אפל. כשחמאס יצא במלחמה נגד ישראל, הוא ידע שמאות ילדים חפים מפשע ימותו, אבל לא היה להם איכפת. מרגע לידתה של מדינת ישראל, לחמאס היה איכפת מדבר אחד- השמדתה. המטרה שלהם היא לא להקים את מדינת פלשתין אלא להשמיד את ישראל. תושבים משני הצדדים צריכים להתאחד. כל מי שמאמין בדמוקרטיה וחופש דתי, צריך להתאגד נגד כתות ואידיאולוגיות שמשתלטות וחוטפות את חירותם של אנשים".

     

    הקשר עם משפחתך נותק לאחר שהודית בפני אביך ששיתפת פעולה עם השב"כ, האם היית חוזר על הכל מחדש?

    "כן. כולנו צריכים בשלב זה או אחר בחיינו לקבל החלטות. אני יודע שעשיתי את ההחלטה הנכונה ואני שלם ושמח עם המקום בו אני נמצא היום".

     

    אתה מאמין שיהיה יום אחד שלום בין הפלשתינאים והישראלים?

    "איננו יכולים לאבד תקווה. הסיבה שאני וגונן נמצאים כאן היום היא לומר שיש תקווה לאנשים שם".

     

    אתה עוד חושש לחייך?

    "לפעמים, אבל אני תמיד נזכר שפחד הוא אשליה. אסור להניח לפחד מטרור לשלוט בנו. אני חי חופשי ולא מסתכל מאחורי הגב".

     

    גונן, אתה חושש לחייו של חברך לאחר כל החשיפה הזאת?

    "לא הייתי רוצה לראות אותו מסתתר כל הזמן כמו סלמן רושדי (מחבר הספר "פסוקי השטן"). אני לא רוצה שניתן לחמאס לשלוט בחיים שלנו. מסעב החליט בצדק לחיות חיים רגילים".

     

    אתה זוכר את הפעם הראשונה בה פגשת את מסעב, מה חשבת עליו?

    "הייתי אז קצין מתחיל וזו היתה הפעם הראשונה בה הלכתי לפגוש מישהו מהחמאס. התיק שלו היה מסובך. חשבתי שאני הולך לפגוש מפלצת, והנה אני רואה בחור עם משקפיים ותסרוקת של הארי פוטר. לא ידעתי שאסור לי לזלזל בו כי הוא מאוד פיקח ובעל הבנה מפותחת למצב. ההבנה הזאת והיכולת לנתח מצבים ולמצוא פתרונות, הביאו אותנו בהמשך להיות תלויים בו. הייתי מתקשר למסעב ותמיד היו לו רעיונות חדשים. לפעמים זה היה נשמע משוגע, אבל זה לא היה באמת כל כך מטורף. פעם קיבלתי אינפורמציה על בחור צעיר משכם שצריך להגיע לרמאללה כדי לצאת משם להתאבד בירושלים. כל מה שידעתי עליו זה שהוא לובש חולצה אדומה. התקשרתי לנסיך הירוק ושאלתי מה לעשות. הוא חזר אלי תוך כמה דקות ואמר: 'יש לי אותו'. התברר שהוא הגיע לתחנה המרכזית ברמאללה, עקב אחריו ונתן לי את מספר החדר במלון אליו הלך. תוך שעה, כוחות מיוחדים הגיעו למלון ועצרו אותו. מה אני אגיד, הבחור הזה הוא אגדה".

     

    נראה שאתם חושפים הרבה סודות בסרט, הם לא אמורים להישאר בגדר סוד?

    "אנחנו לא ממש חושפים הרבה סודות. הסרט מבוסס על הספר ויש פחות סודות שנחשפו ממה שאת חושבת. אנחנו מדברים בעיקר על מערכת יחסים ואני מאמין שזה בריא שאנחנו מדברים על כך".

     

    מדוע אתה חושב שאנחנו לא נראים טוב בעיני העולם?

    גונן: "שתי סיבות: האחת שהסיפור על הפלשתינאי החלש והמסכן מול ישראל החזקה, הוא סיפור פופולארי. והשניה היא שאנשים בארה"ב רוצים להאמין שיש מלחמה קטנה בין ישראל וחמאס בעזה. אבל האמת שהמלחמה בעזה היא רק חלק מהמלחמה בין טובים ורעים שאנחנו רואים מה קורה בעירק, טהרן, תוניסיה, לוב. מי שחושב שזו מלחמה בן חמאס וישראל לא מבין על מה מדובר. הקיצוניים המוסלמים מנסים להילחם בעולם המערבי ועושים את זה בצורה מאוד חכמה, כי הם מבינים איך הליברלים חושבים. הם רוצים שלטון מוסלמי בכל העולם, בלונדון, במינכן וניו יורק. קל להגיד שישראל נלחמת בחלשים, אבל האם יש דרך ליברלית להילחם בטרור? יש לנו טוויטר, אינסטגרם, פייסבוק, ומאוד קל לשנוא את החייל ה"מכוער" שהולך לעצור מישהו בביתו והתינוק שלו בוכה ברקע. אבל זוהי מלחמה ומלחמה היא מכוערת".

     

    מסעב, האם יש מי שכן רוצים שלום איתנו או שכולם כמו חמאס רוצים שפשוט ניעלם מהמפה?

    "לא כולם כמו החמאס, אבל לפעמים הבן אדם הממוצע יכול להיות האוייב הכי גדול שלך כי הוא זה שהצביע ותורם לחמאס. יש אנשים בצד השני שמאמינים בדו קיום, אבל הם לא הרוב. הפלשתינאים התחנכו על בסיס אידיאולוגיה מסויימת, אבל אנחנו יכולים לעזור להם לחשוב בצורה אחרת ולהעלות שאלות בראשם. הפלשתינאים הם לא האוייבים של הישראלים וגם לא ההפך. בסופו של דבר, שנינו מגיעים מאותו מקור, אנחנו בני דודים".

     

    מסעב, נראה כי אתם מסתדרים היטב ביניכם, האם היו מצבים במשך עשר שנות העבודה המשותפת שהיו גם מתיחויות?

    "מעולם לא. זה היה כבוד עבורי לעבוד עם גונן. יש לו איכויות של האלים. הוא רגיש, סבלני, קריאטיבי, יש לו תחושת אחריות והקרבה, וזה מדהים. הוא הציל את חיי. זו לא מערכת יחסים אמוציונלית, זו חברות שונה, נטולת אינטרסים. כשהוא הגיע לכאן להעיד בפני שלטונות ההגירה ביקשתי ממנו שלא יחזור לארץ כי עלולים לשפוט אותו לשמונה שנים בכלא. העדות שלו השאירה אותי בחיים. אם אצטרך להקריב את חיי כדי להציל את שלו, אעשה זאת מבלי לחשוב פעמיים".

     

    גונן, האם מסעב נתן לך לקרוא את הספר לפני פרסומו? ומה חשבת בכלל על החשיפה הזאת, לא חשבת שזה מסוכן מדי?

    "הוא לא נתן לי לקרוא את הספר. כשהגעתי לבקר אותו בסן דייגו, זה היה כשנה לפני שהספר אמור היה להתפרסם והוא סיפר לי על כך. די חששתי עבורו. את הספר עצמו קראתי כמה ימים לאחר שהתפרסם בארה"ב ומאוד אהבתי אותו. הוא מתאר בצורה מאוד טובה את מהלך האירועים וזה הפתיע אותי. עוד יותר הופתעתי כשהספר הפך לרב מכר כי זה נראה לי אז כמשימה בלתי אפשרית".

     

    אתה לא מתגעגע לפעמים לעבודה שלך בשב"כ?

    "לפעמים, בעיקר בתקופות סוערות כשאני מרגיש שאני יכול לתרום. אני מתגעגע לאקשן, זהו סוג של אדרנלין שאי אפשר לקבל במקום אחר".

     

    מה החברים שלך בשב"כ אמרו על הסרט?

    "לא נשארו לי הרבה חברים מזמני בשב"כ, אבל מי שדיברו איתי על הספר והסרט מאוד אהבו אותם. אנשים בשירות מאוד מאוד אהבו את הספר. עם זאת, יש כאלו שחושבים שזה לא בסדר שהסרט נעשה. הדיעות די חלוקות לגביו. מישהו בכיר בשירות אמר לי שבסופו של דבר רואים את הסיפור האישי שלי ושל מסעב. מצד שני, שמעתי שבשירות המליצו לראות את הסרט, בניגוד לסרטים אחרים".

     

    אנשים מזהים אותך היום ברחוב?

    "כן. זה מצחיק במיוחד כשזה קורה לא בארץ. ערב ההקרנה בלוס אנג'לס מסעב ואני הלכנו לשתות כוס קפה לא הרחק מהמלון שלי, פתאום ניגשו אלינו שלוש צעירות ישראליות שביקשו להצטלם".

     

    ממש סלבריטאי.

    "בסן פרנסיסקו שאלו אותי איך זה שינה את חיי, אז עניתי שמאז שיצא הסרט אני כל הזמן במסיבות עם בחורות וקוקאין", הוא צוחק, "אין ספק שיש בזה משהו נעים, אבל אני מזכיר לעצמי שאת הסרט עשינו כדי ליצור שיחה, ואני שמח שהסרט עשה את זה".

     

     

     

    כתיבת הספר והפרסום לו זכה, עזרו למסעב לשרוד בארה"ב. בנוסף, הוא הפך למרצה מבוקש, מה שמהווה גם מקור פרנסה. חייו, עם זאת, אינם קלים. הוא לא יכול להישאר זמן רב במקום אחד, חרד לפרטיותו, מחליף מספרי טלפון. הוא לא מסתובב עם שומרי ראש, אבל מנסה לא לבלוט יותר מדי בקהל. קשה שלא לחשוב מה יקרה לאחר שהסרט יצא לאקרנים ויעניק למסעב חשיפה בכל רחבי ארה"ב. ביחד עם הסקרנים, המעריצים ומבקשי האוטוגרפים, יהיו לבטח גם מי שיחפשו לחסל אותו. מסעב מתעקש שהוא לא חי בפחד. הוא חי אורח חיים טבעוני ומכריז בנאיביות שהוא מאמין שזהו הפיתרון לסכסוך בין העמים. "אני מציע שני דברים עיקריים: ישראלים ופלשתינאים שיאכלו אוכל בריא יותר ויפסיקו עם הרג החיות. ודבר שני, לנשום טוב יותר", הוא מצטט את עקרונות היוגה.

     

    גונן, אתה ומסעב יצרתם קשרים חברתיים הדוקים כנגד כל הסיכויים, אבל עד כמה זה ריאלי שאנחנו והפלשתינאים נגיע יום אחד למצב כזה או אפילו לחצי הדרך?

    "במחצית הדרך כבר היינו. היו הרבה פלשתינאים שיצרו קשרים חברתיים וקשרי עבודה עם ישראלים בתקופות השקטות יותר. הגלגל לא ממש יכול לחזור לאחור כי קרו הרבה דברים מאז. אבל בסופו של דבר שני העמים יותר דומים מאשר שונים. אצלנו אומרים שערבים מבינים רק כח, אבל גם ישראלים הם כאלה. יש בינינו סכסוך מר, אבל דברים יכולים להשתנות. הדרך לשם היא ארוכה אבל לא בלתי אפשרית".

     

    מסעב, המשפחה שלך ניתקה איתך את הקשר. אתה מאמין שעוד תראה אותם?

    "המשפחה שלי החליטה את ההחלטה שלה ואני מקווה שיום אחד הם יצליחו להבין את המציאות של העולם החופשי, ומשמעותה של חירות. בשלב הזה, האנושות היא משפחתי והעולם הוא ביתי".

     

    * הקרנת הסרט במוזיאון לסבלנות נערכה ביוזמת שני יחייה מ- JL Production, הבית הישראלי של הקונסוליה, ה-IAC והמוזיאון לסבלנות. "הנסיך הירוק" ייצא להקרנה בלנדמארק תיאטר בלוס אנג'לס ב-12 בספטמבר ובשאר בתי קולנוע של לנדמארק בארה"ב לקראת סוף אוקטובר.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים