אימה ישראלית - לא רק במציאות

במסגרת פסטיבל אוטופיה למדע בדיוני, אימה ופנטזיה, שנפתח בסוף השבוע ויינעל במוצ"ש הבא, מוקרנים לצד יצירות מושקעות כ"תיאוריית האפס" של טרי גיליאם ו"נשמות תועות" של מייק קייהיל, גם סרטי אימה קטנים אך אפקטיביים כמו "השער" של מייק פלאנגן, "הקורבן" של טיי ווסט ו"הפיצול" של ג'ון סויטס. כל זאת בתוכנית הבינלאומית, ובמקביל יש גם תוכנית ישראלית, שמנסה להיות כמוה - או לפחות כמו הסרטים דלי התקציב.

דם, יזע, דמעות ואבק שריפה. "עולם אחר"

הפקות אימה מהזן של "פעילות על-טבעית" ודומיה אמנם עושות זהב והרבה מאוד כסף מזבל זול, אבל זול בסטנדרטים הוליוודיים זה יקר מאוד באלו המקומיים. המיליונים הבודדים שנדרשים ליצור שוברי קופות כמו "השער" (שגם יוקרן מסחרית בישראל החל מהשבוע הבא) ו"הטיהור", שקולים לתקציב של הפקת יוקרה בישראל, ומנגד השוק הישראלי קטן ולא יכול להחזיר את ההשקעה. לכן ראויה להערכה גדולה התעוזה של יוצרים כמו בני פרדמן, בועז ארמוני, רוני קידר, האחים פז ואחרים שמתעקשים ליצור סרטי ז'אנר ישראלים - כנגד כל הסיכויים. בינתיים פסטיבל אוטופיה משמש להם בית חם.

אתמול (א') נפתחה התוכנית הישראלית של הפסטיבל עם הקרנת בכורה מקומית של הסרט "עולם אחר" של איתן ראובן, פרויקט שנמצא בתהליכי עריכה ופוסט-פרודקשן כבר כמה שנים. זאת מתוך כוונה להוציא אותו כסרט הישראלי הראשון בתלת ממד. זמן רב עבר עד שהיוצרים נסוגו מהיומרה השאפתנית שלהם, אולם ניכר כי בסרט הושקעו מאמצים ומשאבים רבים. נראה שהבמאי וצוותו מכוונים לקהל הבינלאומי, שכן הסרט דובר אנגלית (מככבים בו בין השאר קארל מקריסטל, שהופיע בעבר בסרט ג'יימס בונד "העולם אינו מספיק") ובעל לוק משויף, שמבקש להמחיש עולם פוסט-אפוקליפטי.

הטריילר של "עולם אחר"

גם התסריט שכתב מיכאל בירנבוים מתיימר לעסוק בסוגיות קיומיות אוניברסליות במנותק מההקשרים המקומיים שלנו פה בישראל, אך בדרך הוא לוקה בניסיון להיות פילוסופי מדי. אפשר להבין את הרצון של היוצרים לנצל את ההזדמנות החד פעמית כדי להפיץ את הגותם בתפוצות, אבל דווקא המלל והמסרים שנישאים על גביו הורס את סצנות הלחימה שהן מתקדמות ביחס לקולנוע הישראלי. אז מהי אותה עלילה? היא די פשוטה בסך הכל: ארבעה אנשים נשארו להילחם בנחילי זומבים נגועים בווירוס מסתורי. כל אחד מהם מביא עמו גישות שונות לחיים ולמוות, ואלו נארזות בהגיגים תנ"כיים בקריינות.

איתן ראובן לא זכה לתמיכת קרנות ולמרות זאת הצליח להעמיד סרט מרשים במונחים ישראלים - לפחות בערכי ההפקה שלו. על כן סרטה החדש של רוני קידר, שדווקא זכה לפרגון מקרן הקולנוע הישראלית אחרי סרט הביכורים החביב שלה "ג'ו+בל", הוא בגדר אכזבה כבירה. "סופעולם" נוגע בדרכו בסוגיות של "עולם אחר": התמודדות של אינדיווידואלים שונים עם הסוף המר האחיד לכולם. אלא שפה מדובר בסיטאוציה אינטימית בלוקיישן אחד, והרהורים לא מעניינים במיוחד על הקיום. 

הטריילר של "סופעולם"

זירת ההתרחשות של "סופעולם" היא ביתה של בחורה (סיון לוי), בה מבקשים קבוצת חברים לבלות את השעות האחרונות בחייהם - לפני חורבן כדור הארץ הבלתי נמנע. הדינמיקה המתגבשת בין שמונת הצעירים מזכירה בעיקר את "האח הגדול", ולא נעים להגיד - אבל הגיבורים אינם מחדשים יותר מהגיגי הטאלנטים של קופרמן הפקות. וכמו בריאליטי הטלוויזיוני ההוא, גם פה השחקנים פונים מדי פעם למצלמה או אל אפרכסת הטלפון כדי לתת ל"אני האמיתי" לצאת החוצה לפני הסוף המר (שכמו הטקסטים של הדמויות, גם הוא גם די צפוי).  

כפי שניתן להסיק משמם, "עולם אחר" ו"סופעולם" מעמידים במרכז את העולם. ואף שיש כמה ביננו שסבורים שהעולם סובב סביבנו הישראלים, הם כאמור מנסים לבחון מצבי קיום אנושיים נטולי הקשר מקומי. ייתכן שהם מנסים לעשות יותר מדי בפחות מדי זמן וכסף. לעומתם, "מסווג חריג" של בועז ארמוני מתכנס אל תוך ההוויה הישראלית ומציג קומדיית אימה צה"לית, שהיא מעין גרסה גברית קריפית ל"אפס ביחסי אנוש" - הלהיט העונתי של הקולנוע הישראלי.

הטריילר של "מסווג חריג"

גיבור הסרט הוא מתן, חייל ג'ובניק אשכנזי וממושקף (איתי זבולון), שנשלח למשימת שמירה על מוצב נידח ושומם, כשאיתו שלושה ערסים מאצ'ואיסטים במדים המתעללים בו. יש מי שמחמיץ פנים אל מול הזובור שעורכים החיילים ההורמונלים בחנון מעורר הרחמים, ויש מי שדווקא מחייך. אולם בין הפקרת שמירה אחת לשנייה, מגלים השוכבים על המשמר כי האיום האמיתי לא נמצא מחוץ לגדר אלא בפנים - עמוק בתוך הבונקר. וגם עמוק עמוק בתוך המיליטריזם הישראלי הנטוע ברבים מאיתנו - אלו הכשירים להילחם, ובעיקר אלו שלא (מומלץ לצפות בהקשר זה גם ב"חייל הלילה של דני וולמן מ-1984).

מתוך כל הסרטים שמוצגים בתוכנית הישראלית העשירה מתמיד של פסטיבל אוטופיה, בולט "התאבדות" של בני פרדמן כיצירה מסקרנת, שפורצת את גבולות הקולנוע הז'אנרי אל זה המיינסטרימי (וככזה הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים ירושלים הקיץ). הסרט שצולם בירושלים (וזכה לתמיכה מהמיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים) מזכיר מותחנים אפלים מהוליווד, ואף יותר מכך מהטלוויזיה האמריקנית. צוות שחקנים מוביל בראשות מלי לוי גרשון, רותם קינן, דרור קרן, יגאל נאור, דני גבע, אורי פפר, מיכאל הנגבי, חיים זנתי ויערה פלציג מביאים את התסריט הסבוך לכדי מיצוי נאות על המסך. 

הטריילר של "התאבדות"

אמנם יש משהו מאוד לא קולנועי במראה הכללי של "התאבדות", שלמעט צילומים ליליים של הרכבת הקלה בירושלים, נוטה להתכנס לתוך חללים משרדיים ובתים בעיצוב הייטקי, אבל התסריט מפצה על כך: פרדמן משרטט בסרטו פרשה סבוכה שבמרכזה מקרה התאבדות של איש עסקים (קינן, שהפך לחביב הז'אנר כבר ב"מי מפחד מהזאב הרע") שהסתבך עם עבריינים אלימים. הבלש (דרור קרן) חושד דווקא באלמנה עורכת הדין (לוי גרשון). הדברים אינם כפי שהם נראים והעלילה המתחוללת על פני יום גורלי אחד, חותרת לפתרון במקביל משני קטבי ציר הזמן של הסיפור.

מלי לוי גרשון תחת חקירה. מתוך "התאבדות"

"התאבדות" הוא סרט אפלולי ומכביד באורך 129 דקות - מה שהופך אותו לאחד הסרטים הישראליים הארוכים ביותר אי פעם. "החבורה האחרונה" של אביתר חלימי, שאורכו 38 דקות בלבד - הוא קצר ואפקטיבי למי שחובב פנטזיות ילדות, גברים שמסרבים להתבגר, והמון הומור שטותניקי חביב. עידן ברקאי, יהונתן פורת, עומר משל ותומר יעקבצ'וק מגלמים ארבעה חברי ילדות חולמניים שמתכנסים שנים רבות אחרי שנפרדו כדי לתבוע את כבודם האבוד מהבריון שהפחיד אותם בצעירותם. המפגש המחודש מעלה זכרונות מן העבר, ומחדד עד כמה הם עדיין תקועים שם. ואין להם רצון להתקדם.

הטריילר של "החבורה האחרונה"

קומדיה קצת פחות מוצלחת, אם כי הזויה הרבה יותר, היא זו של גנית אוריין "שגר אותי לחלל, סשה", המצולם רובו ככולו על גבי מסכים ירוקים, ועליהם רקעים מרוטשים משתנים. במרכז העלילה הפתלתלה והלגמרי לא מהודקת עומד המדען סרגיי רזומיחין (בגילומו של עמירם עיני) אשר מגויס על ידי אוליגרך לפתח תוכנה לפענוח המשיכה האנושית ושידוך בין בני אדם. הסרט מלווה את החוקר ומפגשיו עם דמויות אקסצנטריות (רוסיות ברובן) בעלות תזות רומנטיות משונות ופרקטיקות זוגיות מגוונות. גיבורנו מנסה לעשות סדר בבלגן, אליו משתרבב גם ולדימיר פוטין בין השאר - דבר שהסרט עצמו כושל בו. 

הטריילר של "שגר אותי לחלל, סשה"

השחקנית והיוצרת דניאל ג'יידלין משתלבת גם היא בתוכנית הישראלית עם סרטה הראשון באורך מלא "טירוף כפול שלוש", המלווה שלוש נפשות מיוסרות שהמציאות מפגישה ביניהן. נטלי וה-OCD שלה (אילנה גרשון וייס), גיא והנטיות האובדניות שלו (אברי ארבל) ופיקסי עם הבולמיה (מעין מלכה) מביאים כל אחד את החבילה שלו מהבית וגם תקווה לגאולה משותפת. אבל הגאולה שלהם, כמו של הסרט הבוסרי והלא אמין הזה, לא תבוא. למרות החובבנות, צריך לברך גם על הסרטים האלה. סרטים שעושים במחשכים ובלי תקציב או תמיכות, אבל העיקר שעושים.

הטריילר של "טירוף כפול שלוש"

לצד הפיצ'רים הללו שיוצגו במהלך פסטיבל אוטופיה בפני הקהל הטבעי שלהם - חובבי ז'אנר האימה והפנטזיה הישראלים - יוקרנו גם סרטונים קצרים של יוצרים מקומיים. באירוע המיוחד "בוקר קולנוע ישראלי" שיארח הפסטיבל ביום שישי, יערכו האחים יואב ודורון פז ("פובידליה", "מתים לרגע") פרזנטציה לסרטם החדש (בצירוף דגימות מצולמות מתוכו), המותחן הפוסט-אפוקליפטי "JeruZalem" - עוד תחזית אימים למתרחש בזירה של המזרח התיכון, שבואו נודה: נראה לעתים כי היא כבר מתממשת בימינו אנו, במציאות.