הגורו של השחקנים
טובי הכדורסלנים שלנו נפגשים איתו על בסיס שבועי (חלקם שומרים על כך בסוד), יש לו בטן מלאה על המאמן הישראלי הממוצע, והוא אולי גדול המאמינים בתוצר המקומי. ארז לב (34) מאמן מנטאלי מנסה לעשות מהפכה בתפיסה המחשבתית בענף. בינתיים הוא בחצי הדרך
"פעם להגיע לייעוץ מנטאלי היה ממקום של מצוקה והיה בזה סוג של בושה. היום שחקנים מבינים שזה חלק מגרף ההתקדמות שלהם בכדי למקסמם את הקריירה". את הדברים הללו אמר ארז לב (34), מאמן מנטאלי שבשנים האחרונות חתום על לא מעט הישגים אישיים וקבוצתיים בכדורסל הישראלי.
הוא נולד בנתניה ומעולם לא שיחק כדורסל באופן מקצועני. "תמיד אהבתי ספורט אבל העדפתי לשחק בשכונה עם חברים". אחרי השירות הצבאי למד מינהל עסקים והקים עסק מצליח מאוד לאירועי יוקרה שעבד בין השאר עם מלונות כמו דייויד אינטרקונטיננטל. אבל משהו אחר בער בו מבפנים.
"תמיד הייתי מייעץ לאנשים לגבי החיים אבל כמשהו על הדרך. בדרך כלל הייעוץ שלי עזר להם מאוד. בגיל 26 החלטתי למכור את העסק, עשיתי אקזיט לא רע והתחלתי ללמוד קאוצ'ינג במכון למאמנים ברמת השרון. הלימודים היו בלי שום נגיעה לספורט".
הכל החל במושבה
לכדורסל הוא הגיע במקרה. "סיימתי את הקורס פנה אליי חבר, יוסי בונן, שאימן אז את קבוצת הנוער של בנימינה. אז הקבוצה נחשבה למאוד כישרונית ושיחק בה גל חלמיש שהיום נמצא בבני הרצליה". בבנימינה היו באותה השנה ציפיות גדולות גם בליגת בתי הספר והן בליגת הנוער. "הגעתי לקבוצה בזמן שהיא לא הצליחה להתחבר. התחלנו בשיחות אישיות וקבוצתיות עבדנו בעיקר על ערכים".
מה זאת אומרת ערכים?
כל תהליך הקואצ'ינג מתחיל ונגמר בערכים. העזרה שלי מגיעה בעיקר מהידיעה אילו ערכים השחקנים מעוניינים שיהיו להם. הדוגמא הטובה ביותר לכך מתרחשת במשחק. כשמאמן מגיע לשחקן וצועק לו לתת את הנשמה על המגרש, הרבה פעמים השחקנים לא מצליחים לפשט את האמירה הזו - נשמה, לפעולות על המגרש. כאן המקום שלי מגיע ואנחנו פורטים יחד את הערכים לאקט עצמו בזמן אמת".
בנימינה בסופו של דבר עשתה עונה נהדרת ומשם הגיעה עד לחצי גמר ליגת התיכונים ואף העפילה לפלייאוף בליגת הנוער. ההצלחה בבנימינה שאבה אותו לעולם הכדורסל. באותו הקיץ החל לעבוד גם במחלקת הנוער של עמק יזרעאל עם שרון אברהמי.
"משם הכול התגלגל, שחקנים שמעו עליי והתחלתי לעבוד בצורה אינטנסיבית עם לא מעט מהם". השמות היותר מוכרים איתם לב עובד בתקופה האחרונה הם רפי מנקו, קפטן נבחרת העתודה ושחקנה של גלבוע/גליל, אבירם זליקוביץ' - תגלית העונה שעברה, בן אלטיט ממכבי תל אביב, גיל אמיתי מנס ציונה, עמית ביר-כץ וחלמיש.
הבעיה: המאמן הישראלי
"לצערי יש לי מספר שחקנים בכירים ומבוגרים יותר שנמצאים אצל מאמנים שלא מאמינים בקטע המנטאלי אז הם לא רוצים להיחשף. לי זה כואב שבנוף שלנו יש אנשי מקצוע שעדיין לא מבינים את החשיבות של הדבר". הבטן של לב מלאה על חלק מהמאמנים והיחס שלהם כלפי השחקן הישראלי: "שחקן צריך הכוונה, רוצה להתקדם ולהשתפר והוא יודע שהמאמן שלו אנטי. זה פוגע בו מאוד".
יש לך דוגמא?
"הגיע אליי שחקן שהיום הוא בכיר מאוד בליגת העל. אז לפני שלוש שנים הוא היה רגל וחצי מלפרוש. הוא היה מיואש. המאמן שלו לא תמך בו יותר מדי. נפגשנו, הוא התחיל לחזור לתהליך והיום הוא אחד השחקנים הבכירים בישראל".
לב מסתובב בכל המגרשים בארץ, נפגש עם שחקנים, סוכנים ומנסה גם להגיע למאמנים. מהשיחות שלו עם שחקנים הוא יודע טוב מאוד מה אחת הבעיות המרכזיות של הכדורסל הישראלי. "יש בדיחה מאוד ידועה אצל השחקנים שאומרת שאם הם היו משנים את סיומת שם המשפחה שלהם ל-יץ', או סיומת אמריקאית, הם היו מקבלים הרבה יותר דקות מהמאמנים. אפשר לראות את זה עם המתאזרחים שמגיעים שהם ברוב המקרים לא יותר טובים מהשחקן הישראלי הצבר אבל זוכים לקרדיט כי הם הגיעו מחו"ל".
המאמנים מנגד טוענים שמי שטוב משחק.
"אני לא קונה את האמירה הזו. המציאות מראה שהזרים יקבלו את הדקות גם אם הוא ממש לא טובים. הרבה מאוד שחקנים אומרים שהמאמנים עובדים אצל הזרים ולא להפך. זה משפט מאוד ידוע".
אבל גם השחקנים הישראלים הם שכירי חרב, עוברים כל שנה מקבוצה לקבוצה עבור עוד 10-20 אלף שקל במשכורת.
"היום אין הערכה אמיתית לשחקן הישראלי. הוא מגיע לקבוצה שהזרים מנהלים בה את העניינים. כששחקן ירגיש שרוצים אותו, אוהבים אותו ותומכים בו גם בימים פחות טובים, אז יהיה לו באמת רצון להישאר באותו מועדון ולא לעזוב. היום זה פשוט לא קורה, אז כששחקן ישראלי מצליח וברוב המקרים זה בגללו ולא בגלל הקבוצה או המאמן שנתן לו צ'אנס אמיתי, ברור שהוא ירצה לעזוב לאחר מכן מקום שלא תמך בו".
ההצלחה בקדטים
בקיץ האחרון עבד לב יחד עם נבחרת הקדטים שהעפילה אחרי ארבע שנים בחזרה לדרג א'. עם סיום המסע המוצלח הוא מספק קצת רשמים מההצלחה מהזווית שלו: "מבחינתי כמעט לא הגיוני שלא יוצא עם כל נבחרת מאמן מנטאלי. באליפות כזו עם כל הלחץ שיש מסביב, בטח כשאתה בדרג ב' והמטרה היא לעלות, יש לחץ עצום על השחקנים שאסור לשכוח שהם בסך הכול ילדים".
מה היה הכי קשה בקיץ האחרון?
"שרון צירף אותי חודשיים לפני האליפות והמשימה לא הייתה פשוטה. הבעיה בנבחרות היא שעד האליפות שחקנים מצד אחד צריכים להתגבש כקבוצה, אבל האינטרס הראשון שלהם הוא שהם בכלל יצליחו להיכנס לסגל הסופי של הנבחרת. זה מנוגד לחלוטין לערך של קבוצתיות".
אז איך פעלת בנושא?
"אני מנסה לשבור מוסכמות שהשתרשו עם השנים והיה קשה לשנות אותן. אחת מהן היא לקבוע את סגל השחקנים לאליפות כמה שיותר מוקדם כדי שהנבחרת תוכל להתגבש כקבוצה".
אז מתי השחקנים ידעו שהם בסגל הסופי?
"שבועיים לפני היציאה כולם ידעו מה הסגל לאליפות. התאמנו עוד שני שחקנים נוספים למקרה ומישהו ייפצע. ברגע ש-12 השחקנים שיוצאים לאליפות ידעו שהם בפנים הם נרגעו בקטע המנטאלי של ההישרדות בסגל וראו את זה נהדר בימים האחרונים של ההכנה. הם התגבשו לחלוטין והפכו לקבוצה".
ובאליפות עצמה איך התבצעה העבודה?
"שיחות אישיות עם כל שחקן, שיחות קבוצתיות באימונים וגם בסוף כל יום. כמה דקות לפני שהמאמן מגיע לתדרוך האחרון לקראת המשחק אני פורט להם על מה דיברנו לאורך כל השבוע מבחינת ערכים, ואז המאמן מגיע. לאחר מכן אני יושב גם על הספסל. שם אני מצליח למנף את התהליך, אם זה לגרום לספסל לעודד כל הזמן, לזהות שחקנים שסובלים מנפילת מתח במהלך המשחק ולהרים אותם חזרה, להזכיר כל הזמן לשחקנים את הערכים אותם הם רצו להביא לאותו משחק ספציפי".
אם נניח לרגע בצד את ההצלחה עם הקדטים, לב יודע שכדי שהכדורסלן הישראלי באמת יצליח, השינוי צריך להגיע מהמאמנים. למרות הדברים הלא פשוטים שאמר על חלק מהם בתחילת הכתבה, הוא כן מזהה שינוי מסוים אצל חלק מהם. "בדור החדש יותר של המאמנים, הצעיר יותר, כן קיימת הבנה לצד המנטאלי. הסטיגמה הבעייתית נמצאת עדיין אצל המאמנים היותר מבוגרים, אבל לאט לאט הם גם יבינו שזה חשוב לתהליך ויכול לעזור להם בקבוצה עצמה".
לפנייה לכתב/ת 
