שתף קטע נבחר

ליל כל השדים

העיר נעטפת בתחפושות, מכשפות, ערפדים וסתם מתים מהלכים, אבל מאיפה הגיע אלינו החג הזה, הלואין?

"אחרי החגים" שלנו כבר כאן כדי להישאר, וכמו תמיד זה השלב שבו המכשפות יוצאות החוצה, דלעת מציצה עלינו בכל פינה, והזומביס יוצאים לרחובות. עם התאקלמותנו כאן, גם חגיגות האלווין הפכו להיות חלק מהחוויה האמריקאית, והן מעלות אצל רבים מאיתנו לבטים, האם לקחת חלק בחגיגה המפתה או שמה זה ייקח אותנו צעד אחד רחוק יותר מהתרבות ממנה באנו.

 

רבים מאיתנו לא באמת יודעים רבה על המסורת של האלווין. האם מדובר בחג דתי? מה הוא מסמל? וכמובן שאלת השאלות, האם גם אנחנו יכולים לקחת חלק בחגיגה, להתחפש ולשנורר ממתקים מהשכנים?

 

אנחנו לא יכולים לעזור לכם להחליט בנוגע לשאלה האחרונה, אבל בהחלט ננסה לתת תמונה קצת יותר מלאה על החג הכי ספוקי בשנה.

 

 (צילום: ThinkStock) (צילום: ThinkStock)
(צילום: ThinkStock)

 

חגיגות ההלאווין מקורן בחג פגאני, המגיע מהקלטים, קבוצה של שבטים בצפון באירופה מהמאה ה-12 לספירה, בערך. הקלטים האמינו כי בתקופה הזו של השנה, כשהחורף מתחיל, הגורל שלהם נקבע. בערב אחד, כך חשבו, נפרץ איזשהו קיר בלתי נראה בין עולם החיים ועולם המתים וזו שעת המבחן. הם האמינו שכשהרוחות של המתים חוזרות, הן יכולות לעשות דברים "שובבים" שיגרמו נזק ליבול, יחריבו רכוש ויביאו עליהם כישופים ומזל רע. הם ניסו לחשוב על פתרונות לבעיה והחליטו שבערב הזה, אותו כינו אז "סמהיין", הם יתאספו מול מדורה גדולה, במטרה לשמור על נשמות המתים שחזרו לעולם אבל גם להראות להם את הדרך לעולם הבא. הם היו מתאספים מול המדורה ובסוף הלילה היה לוקח כל אחד מהם פיסת עץ משאריות המדורה הקדושה, מביא אותו לאח הביתית ובודק: עם פיסת העץ נדלקת, סימן שהרוחות הניחו לו ולביתו וצפויה שנה טובה, ואם לא, ניתן לצפות לקשיים ואסונות שבדרך.


מצעד הלואין השנתי בניו-יורק (צילום: ThinkStock) (צילום: ThinkStock)
מצעד הלואין השנתי בניו-יורק(צילום: ThinkStock)

 

במקביל ניסו הקלטים למנוע מהרוחות והמתים להטיל קללה ומדון. מסביב למדורה, הם נהגו לעטות על עצמם תחפושות עשויות מעורות וראשים של חיות, ובכניסה לבתיהם השאירו מאכלים כדי לרצות את הרוחות. בין החששנים פחות היו רבים שניצלו את התחפושות שהסתירו את זהותם ולקחו לעצמם את המאכלים שהושארו עבור הרוחות. נשמע מוכר?

 

מרוחות לקדושים

הכנסייה הנוצרית בחרה ב-1 בנובמבר כיום מיוחד המציין לא קדוש זה או אחר כי אם את כל הקדושים כולם, שמתו על קידוש שמו של ישו. "יום כל הקדושים" התקשר מאוחר יותר בערב החג הפגאני שצוין בערב הקודם תחת השם "ליל כל הקדושים". כך נקשרו החגים זה בזה, והבחירה, כך מספרים, לא נעשתה במקרה. יש הטוענים שהקישור נעשה במטרה לטשטש את השורשים הפאגנים של החג שנקרא כיום הלואין.


 (צילום: ThinkStock) (צילום: ThinkStock)
(צילום: ThinkStock)

 

למרות שהכנסייה הקתולית איננה מתנגדת לחג ולמסורת רבת השנים, ישנן כמה כנסיות נוצריות שטוענות כי הוא מעודד כישוף ואף עלול להוביל ילדים לכת השטן. כמה מכנסיות אלה נהגו להחזיק "בתי גהינום" כדי להפחיד את הילדים והמבוגרים מפני המסורת של הלאווין. ישנם גם רבים בקרב נוצרים פונדמנטליסטים, המאמינים כי ליל כל הקדושים הוא לא יותר מאשר חגיגה של עבודת אלילים וכישוף. נהוג היה לחשוב, למשל, שבליל כל הקדושים הנוצרי, אישה צעירה יכולה לקבוע בכישוף מי בן הזוג שלה בעתיד יהיה על ידי ההתבוננות במראה בחדר חשוך או על ידי קילוף תפוחים ברצועה אחת ארוכה ולאחר מכן השלכת הקליפה מעבר לכתפה.

 

החל מהמאה ה-19, איבד החג כמעט את כל צביונו הדתי והפך לחג לכל אדם ללא קשר לדת או לדתות ממנו הוא צמח.

 

התחפושות המפחידות נשארו, המזון המפתה הפך לממתקים, והרוחות מהעבר וטקסי כישוף בסגנון קליפת התפוח הפכו להיות החלק הבידורי.

 

עם השנים, הביאו מהגרים מאירופה את המסורות של הלאווין לאמריקה והיום, על פי סקר שנערך (לא שלא היינו יכולים לנחש), כ-80% מהמבוגרים מתכוננים לחלק ממתקים בפתח ביתם ו-93% מהילדים מתכוונים ללכת לאסוף את הממתקים. 

 

חגה של הדלעת

מכשפה מתנפחת או שלדים בארון, כל אלו עלולים להיות אולי, לכו תדעו, גם עניין של טעם, אבל כשאנחנו רואים דלעת מגולפת, שמביטה עלינו, אין ספק כי מדובר בקישוט חגיגי שאי אפשר שלא לאהוב. הדלעת המגולפת, הידועה בשמה Jack O’lantern אכן התחילה את הקריירה כמנורה, שאולי בכלל הייתה ירק חלול אחר בתוכו הושם נר. האגדה מספרת על "סטינגי ג'ק, שהיה שיכור שמסתובב ברחבי העיירה שלו ועושה מעשי קונדס, עד שהצליח להכעיס גם את אלוהים וגם את השטן. כשמת, לא רצו אותו לא בגן עדן ולא בגיהנום, וכך נאלץ להישאר בעולם בני האדם, ובני העיירה חצבו פרצופים מפחידים בדלעת, או אולי בירק אחר, שבתוכו הניחו נר כדי לסמן לילדים שלא להתקרב למקום משכנו של המת המהלך הזה.

 

סממני החג הנוספים קשורים בחתולים השחורים, חבריהם הטובים של המכשפות, שהן מלכות החג, ערפדים, עטלפים, רוחות ושדים הקשורים כולם בצורה זו או אחרת למסלול הארוך המוביל מהמסורת הפאגנית העתיקה ועד לסרטי האימה של המאה העשרים.

 

ועם כל מה שאתם יודעים כעת על הלואין, שאלת המפתח נותרה: טריק או טריט?

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים