זה לא מערבון, זה מערכון

שמעו סיפור. לפני חודש וחצי הוזמן הבמאי והקומיקאי מל ברוקס להטביע את ידיו ורגליו בבטון מול התיאטרון הסיני בהוליווד. זה כבוד גדול להכנס לפנתיאון הכוכבים שעשו זאת. אולם כשסיים, גילו העיתונאים שבבטון הוטבעו 11 אצבעות. מסתבר שברוקס בן ה-88 הדביק אצבע נוספת, כדי ליצור בדיחה שתחזיק לנצח.

לברוקס מסורת ארוכה של חיסול פרות הוליוודיות קדושות. למעשה, לפני ארבעים שנה בדיוק יצר את הקומדיה "אוכפים לוהטים" שצוחקת על המערבונים ההוליוודיים. לכבוד התאריך העגול יוקרן הסרט בסינמטקים ויסופר על ברוקס ותולדות הקומדיות שצחקו על המערב הפרוע.

הטריילר של "אוכפים לוהטים"

שיח מתגלגל ברוח, שני אקדוחנים עורכים זה מול זה, זמרת עם מחשוף נדיב בבר שעוד רגע תפרוץ בו קטטה, ובקבוקים שיורים בהם לפי סדר על הגדר. כל אלה הפכו מזמן לקלישאות קולנועיות של המערב הפרוע. הקומדיה "מליון דרכים להתפגר במערב" של סת' מקפרלן (איש משפחה, טד) היא האחרונה בשורה של קומדיות שלוקחות את המרכיבים מהמתכון וצוחקת על הצורה שלו.

אז מי ירה ראשון?

כדי לחסל את ז'אנר המערבונים, היה צריך להביא אותו לעולם.

הרשו לי להציג בפניכם את המערבון הראשון אי פעם. הוא נוצר כשהמערב עוד היה ממש פרוע בעצמו. "שוד הרכבת הגדול" צולם לפני 101 שנים. הבמאי אדווין אס. פורטר הבין שבמערב הפרוע הטובים רודפים אחרי הרעים לפעמים כשקילומטרים שלמים מפרידים ביניהם. הוא המציא שיטה שבה אפשר לראות לסירוגין מה קורה לטובים ולרעים במקומות שונים, בו זמנית. הוא פשוט עבר ב"קאט" ממקום למקום. "נו באמת, ככה עושים סרטים", תגידו. למעשה, ככה עושים סרטים, מאז המערבון "שוד הרכבת הגדול" כשהמרחק בין הטובים לרעים גרם להמצאת העריכה המודרנית.

"שוד הרכבת הגדול" - עריכה מקבילה בצביעה עבודת יד ב-8:50

בסוף הסרט מנהיג הפושעים מוציא אקדח, מכוון למצלמה, ויורה בכם הצופים. טוב, למעשה הוא ירה כדור סרק לעבר המצלמה, אבל הקהל בזמנו צרח מפחד. אנשים היו בטוחים שיורים בהם והסרט הפך למתקן בלונה פארק. כך נולד שובר קופות בתקציב של 150 דולר.

רגע הירי המפורסם מ"שוד הרכבת הגדול"

שנות ה-20: קיטון מוציא קיטור

אפרופו רכבות, יוצר הקומדיות באסטר קיטון היה מאוהב בהן. הוא אהב לבצע את הפעלולים שלו בעצמו ואחרי שקרא סיפור אמיתי מימי מלחמת האזרחים, על אנשים שגנבו קטר ושרפו גשרים מאחוריהם, קיבל השראה ליצור את הסרט הכי שאפתני שלו - "הגנרל".

הוא בנה עיירה שלמה, רכש קטרים ורכבות, ומצא תמונה של התותח הראשון מימי מלחמת העצמאות האמריקנית. הוא לא האמין, התותח נראה כאילו המציאו אותו כדי לעשות גגים. הכללים אצל קיטון היו ברורים: גם אם משהו משתבש, עוצרים את הצילומים רק אם הוא צועק "קאט", או מת.

השיא של הסרט היה גשר מעל נחל שהיה צריך לפוצץ על באמת, ולתת לרכבת שלמה ליפול לתוך הנחל. באסטר אמר: "אסור לפספס. זה יקרה פעם אחת בהסטוריה". וכך הרכבת חלפה על הגשר, הגשר התפוצץ, והיא נפלה לנהר. פתאום מישהו צרח: "יש בפנים מישהו". ואכן, דמות אדם נראתה עולה באש בקטר. הקהל צרח ואשה אחת התעלפה. זו היתה בובה. כך נולדה הקומדיה שהכילה את הצילום הבודד הייקר ביותר הסטוריה של הקולנוע האילם. שרידי הרכבת נשארו ליד הנהר והפכו לאטרקציה תיירותית במשך עשרים השנה שעברו מאז.

סצנת הרכבת ב"הגנרל"

שנות ה-30: האצבע קלה על המצת

מתוך כל 106 הסרטים שיצרו יחד לורל והארדי תמיד אמרו המערבון הקומי "Way Out West" מ-1937 הוא האהוב עליהם מכולם. במהלך הצילומים לורל ראה את אחד מאנשי הצוות מתקשה להדליק סיגריה, אז הוא אמר לו: "רוצה שאני אדליק לך את הסיגריה עם האצבע?". כך עלה לו הרעיון המטופש להכניס את זה לסרט: לורל מדליק אש עם האצבע, בדיחה שחזרה על עצמה בהרבה סרטים. הם פשוט נהנו לשחק את החנונים העירוניים שמגיעים למערב המחוספס.

אבל המתנה הגדולה שהסרט הביא היא דווקא משפט המחץ של הומר סימפסון "דוו" שנאמר בסרט בפעם הראשונה. יוצר הסימפסונים מאט גרונינג היה מעריץ של הקומדיה המערבונית הזו.

שנות ה-40: ממערב תיפתח הטובה

האחים מרקס כל כך אהבו את גרסת לורל והארדי למערב הפרוע שהחליטו ליצור סרט משלהם שלועג לרצינות התהומית שהמערבונים לוקחים את עצמם. כך נולדה הקומדיה "Go West" מ-1940, שלקוחה מהסיסמה "לך מערבה, בחור צעיר, וגדל עם הארץ" שעודדה אזרחים אמריקאים באמצע המאה ה-19 להתיישב במערב.

הסרט לקח את האחים המופרעים למקום בו החלו את הקריירה שלהם כקומיקאים. שנים לפני שהיו לכוכבי קולנוע, הופיעו כחבורת זמר בעיירה נידחת בשם נאקוגדוצ'ס בטקסס. הקהל התעניין יותר בעדר שוורים שהשתולל בחוץ מאשר באחים שעל הבמה. גראוצ'ו, האח הקטן, נעלב עד עמקי נשמתו. ניגש לקהל והחל לרדת עליו במשפטים כמו "The city of Nacogdoches is full of cockroaches" ("העיר נאקוגדוצ'ס מלאה בג'וקים"). הקהל התחיל לצחוק וזה היה הרגע שלהקת האחים מרקס החליטה לעבור מעסקי השירה לקומדיה.

האגדה מספרת שכשווינסטון צ'רצ'יל קיבל הודעה על לכידתו של רודולף הס הנאצי, אמר ראש הממשלה הבריטי במהלך התידרוך לאנשיו: "הס או לא הס, אני הולך לראות את האחים מרקס". והלך לצפות במערבון החדש שלהם.

השנים היפות של המערבון

מכאן והלאה למערבונים נוצרו חוקים משלהם: האדם הלבן הוא השליט, את האינדיאני צריך להרוג, האדם השחור הוא עבד, והיהודי לא קיים בכלל במציאות הקולנועית הזו. קאובוי הוא לא אדם אפור שקם בארבע בבוקר כדי לעבוד את האדמה, אלא גבר מסוקס שמחפש כל היום לירות במישהו ומתגלח רק שלושה ימים לפני שהוא מופיע על המסך. המון שיחים התגלגלו ברוח עד שהקרקע היתה מוכנה לפרודיה שתטפל אחת ולתמיד בגזענות והשוביניזם אחת ולתמיד: "אוכפים לוהטים" מ-1974.

יום אחד הובא בפני מל ברוקס (בעל עשר האצבעות, כזכור) תסריט בשם "טקס - אקס". ברוקס התלהב מהרעיון ופיתח אותו למשהו מאד לא פוליטקלי קורקט, אבל בגלל שהמערבון במהותו הוא לא פוליטקלי קורקט, נוצרה קומדיה שחושפת את הפרצוף האמיתי של המערב הפרוע.

ברוקס משתמש במילת הגנאי "ניגר" בלי סוף, ממנה שריף שחור על עיירה לבנה, נותן לאינדיאני לדבר יידיש ואפילו מתעסק בפעם הראשונה מזה שבעים שנה בשאלה: "למה תמיד בוקרים אוכלים שעועית ליד המדורה, אבל אף פעם לא מראים מה זה עושה להם אחרי האוכל?". ב"אוכפים לוהטים" מופיעה סצנת הפלוצים הראשונה בהסטוריה של הקולנוע. הסרט, אגב, הוכרז על ידי הקונגרס האמריקני כסרט לשימור בגלל "ערכיו האומנותיים, התרבותיים והאסתטים".

כשהסרט היה כבר מוכן, נערכה הקרנת מבחן מול 12 המנהלים של אולפני וורנר ברוס. המנהלים החליפו ביניהם מבטים ולא צחקו. הרי הסרט צוחק על המערבונים שהם יצרו מאז ומעולם בצורה מאד בוטה. אז מישהו אמר "חבר'ה זה סרט דל תקציב. הוא עלה רק 2.5 מיליון. בואו נגנוז אותו ונחסוך עוד הפסדים".

ברוקס לא האמין למשמע אוזניו. הוא רץ בכל משרדי האולפנים, אסף את כל המזכירות והעובדים, שצלצלו לחברים. "דום דה לואיז, דום, תביא את כל מי שאתה מכיר", פקד על חברו השחקן. בצהריים ברוקס ערך הקרנת צהריים מאולתרת ל-300 איש. זו היתה אחת ההקרנות ההיסטוריות של האחים וורנר. הקהל לא יכל לנשום מרוב צחוק.

למחרת ברוקס קיבל טלפון מאחד המנהלים, ששאל: "תגיד לי, למה לא הזמנת אותנו?"

"כי רציתם לבטל את הסרט. אנחנו רק רצינו לראות אם זה עובד. לקבל חוות דעת נוספת", הסביר ברוקס, ונענה בתשובה מפתיעה, אופטימית במיוחד. "תקשיב, כולם מדברים על זה. אני נותן לכם עוד מיליון דולר לשיווק הסרט".

"אוכפים לוהטים" היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ונחשב למבשר קיצו של המערבון. מאז שנעלם המערבון הקלאסי, נעשו בעיקר קומדיות. מהקלולסיות של בילי קריסטל ב"תעצרו את העיר אני רוצה לרדת" דרך "בחזרה לעתיד 3" ועד "ג'אנגו ללא מעצורים" של קוונטין טרנטינו, ו"ביג לבובסקי" של האחים כהן.

עוד על אלה ועל ברוקס, שהפך את המערב להרבה יותר פרוע ב-11 אצבעותיו, במפגשי מועדון הסרט המופרע. את רגליי הסוסים יש לנגב בשטיחון בכניסה לאולם.

הטריילר של "בחזרה לעתיד 3"