אירועי השבוע בניו-ג'רזי

אור טבעוני

הטבעונים מצטיירים כאנשים כחושים, רזים ומקומטים. הדעה הרווחת היא שהם ניזונים מגרעינים ועלים ירוקים והם מסכנים. ובעיקר שאין להם מה לאכול. כל הדעות הקדומות הללו מתאיידות באחת כשפוגשים את עידית אור בביתה בהובוקן אשר על קו המים, עם ניו יורק מביטה אליך ממש ישר ממול. עידית כשמה כן היא. כמו אדמה פורייה ומפיקת זהר.

או אז היא הזמינה אותי. הבטיחה לי שיהיה לי טעים. החתומה מטה מודה בזאת, כי אוכל לא הרתיע אותה מעולם, ההפך הגמור צריך להאמר, היא נהנית ממטעמיו, אוהבת להתנסות ולחוות. עם ההזמנה של אור ההתרגשות לא הגיעה לשיאים חדשים. הצפייה היתה: "הנה עוד הזדמנות לטעום אוכל של ארנבות, אשרוד". ואז זה קרה. היא הגישה לי צלחת מצודדת וערוכה למשעי. ומה גדולה היתה שימחתי כשבאופן רישמי נתבקשתי לאכול עוגיות. מכל מיני סוגים. היו לי כל התירוצים לשכוח לרגע מהדיאטה, כי הרי זו עבודה היום, וחלק מהעבודה שלי בזמן הראיון היתה לאכול. עד כאן התירוצים לעצמי. עידית מיד הרגיעה אותי. "אם לא אכלת ארוחת ערב רק שתדעי שבעוגיות שאת אוכלת יש את כל אבות המזון שאת נדרשת להם הערב. את יכולה להיות רגועה בקשר לתזונה שלך. לא תשמיני מזה, רק תרגישי טוב ורגועה". אני? רגועה? לא!. מתוק עושה לי כאן בטן. והנה, אחרי צלחת עוגיות מכל הצבעים והצורות, בלווית כוס תה שהיא חולטת במיוחד בשבילי מגרגרים שונים וריחניים אני ממש נינוחה. אם לדייק, הקיבה שלי שלוה לגמרי. נעים לי. אני לא נפוחה, לא כבד לי ואני בעיקר שבעה. כמו אחרי הילולה דשנה. ועידית מצידה טוענת שאכלתי ארוחה מזינה.

ההיסטוריה טבועה באדמות ראשון לציון. שם אמא אביגיל ז"ל, אותה איבדה כשהיתה בת 28 ואבא יצחק ז"ל שהלך לעולמו בראש השנה לפני שנתיים משפיעים על דרכה על היום. "אמא חינכה לאכילה נכונה והקפידה על המצרכים ומרכיבי המזון עוד הרבה לפני שטרנד האורגני היה לפופולארי. היא צעדה לחנות היחידה בראשון, ודאגה להביא את המיטב הביתה. המודעות לאוכל בריא מתחילה אצלי מבית הוריי" אומרת עידית. וכשהיא מקימה את המותג שלה היא קוראת לו על שם הוריה כמובן, בראשי התיבות A&I Nutreats.

לפני כעשר שנים נחתה עידית בארה"ב. רואת חשבון במקצועה, עוסקת במספרים בקלות שאופיינית רק לאנשים מבריקים כמוה. אבל הלב נמצא כנראה מחוץ לדפי האקסל. היא אוהבת את המקצוע שלמדה, ומתפרנסת ממנו בכבוד רב. בשעות הערב, ובכל שעה פנוייה היא מתפנה לאפייה ולפיתוח של עוד עוגייה, לחם או דבר מאכל מזין אחר. היא נהנית לחשוב, וכמו בעבודה מדעית, היא מוצאת את התרכובת שתהפוך את הביס הבא לטעים ובריא ואסטתי באותה מידה.

מה הביא אותך לייצר דוקא אוכל? אני אוכלת בריא מאז שאני זוכרת את עצמי. כל חיי עסקתי בספורט תחרותי והמודעות שלי לבריאות הגוף גבוהה. עם השנים, ותוספות של לחצים שאנחנו חיים בהם, חיפשתי דרך להקל על הגוף. הקלה על הגוף משמעה גם הקלה על הנפש. הדברים הולכים יד ביד. אם למערכת העיקול יהיה קל, לכל הגוף יהיה קל. חיפשתי אוכל שיענה על הצרכים הפרטיים שלי ולא מצאתי הרבה כזה. ואם אין אני לי מי לי. התחלתי להכין בעצמי. בודדים המקומות שאני יכולה להכנס אליהם ולאכול בצורה חופשית כל מה שבא לי.

אם כך, מה את מציעה? כל המוצרים שלי מיוצרים ממרכיבים ברורים, ידועים, אורגניים כמובן. הם לא מכילים סוכרים מעובדים, ללא מרכיבים שעברו הנדסה גנטית, ללא אגבה, ללא סויה וללא חומרים משמרים הם כמובן גם לא מכילים גלוטן. כשקוראים את רשימת המרכיבים שמהם מיוצרות העוגיות, מבינים כל מילה. וכאן באה העצה: אם קראתם ואתם לא מבינים מה כתוב, תדעו שאתם אוכלים משהו רע. מהונדס, מדעי מידי. לא בריא.

אם כך מה הם כן מכילים, יש יותר "אין" מ"יש": כולנו אוהבים לאכול מתוק. גם אני לא מוותרת. כל המוצרים שלי מכילים ממתיקים טבעיים שכוללים סוכר שמופק מקוקוס, סירופ מייפל ותמרים. לכל המרכיבים מדד גליקמי נמוך, מה שאומר שגם אחרי שאוכלים, הסוכרים בדם לא מזנקים בצורה דרסטית, וכך לא נוצר אח"כ שוב רעב קיצוני כמו אחרי אכילה של סוכרים פשוטים שמקפיצים את הסוכר בדם מהר, וגם נעלמים ממנו באותה מהירות ויוצרים תחושת רעב מיידית. המקפצות הקיצוניות האלה לא בריאות, וגורמות לרעב תמידי ולהשמנה.

ומה עם הילדים והבעל? יש לי תאומים, בן ובת בני כמעט חמש. הם רגילים לאכול אוכל בריא, גדלים עם מודעות מגיל אפס. הם נהנים מהאוכל, מביעים את דעתם, ואני לא מכריחה אותם לאכול שום דבר שלא טעים להם. בניגוד לרב הבתים, בבית שלי יש שוקולד כזה שאם הם מבקשים לאכול אותו, אני נותנת להם בשמחה. זהו שוקולד נקי, בלי תוספים, ללא סוכר, כמו ששוקולד צריך להיות. הבן שלי משויץ בגן שאמא שלו אופה את העוגיות הכי טעימות והכי בריאות בעולם. הוא איש השיווק הראשי שלי. ואם הם נחשפים לדברים אחרים בגן, אני לא עוצרת בעדם. הם ילדים. רק שידעו מה הם מכניסים לגוף שלהם. והבעל אוכל, ומחייך. הוא מאוד תומך.

ומה עם אוכל? את הרי לא חיה רק על עוגיות... אני מכינה בבית רק אוכל אורגני וטבעוני וכולם נהנים. המרכיבים שאני משתמשת בהם פשוטים ובסיסיים והכל טעים ונעים לעין. אני בשום אופן לא מוותרת על הטעם, הפריכות, הרטבים. הכל צריך להיות גם טעים וגם מזין.

מה לעולם לא תאכלי? אוכל מטוגן. לא יכנס לי לפה. גם בבית אני בקושי מטגנת, ואם בכל זאת שניצלים, אני מטגנת בשמן קוקוס.

ומה החלום שלך לעשות, כשתהיי גדולה? אני חולמת על מסעדה או בית קפה. כמובן שהמקום יהיה אורגני וטבעוני. אני רואה את האנשים מגיעים, יושבים, נהנים. אוכלים בריא. מחייכים.

ומה בינתיים? עד אז אני עובדת עם האתר שלי, אפשר לעשות ממנו הזמנות אונליין לכל רחבי ארה"ב, אני אורזת את הכל גם במארזים שמתאימים לארועים או לחגים. אני מאוד נהנית מהעשייה. כתובת האתר להזמנות: ainutreats.com שם אפשר ללמוד על העבודה שלי, על המרכיבים של המוצרים ועוד.

הציפור שביקרה

כשלאירית לב-גוז, המנהלת של בית הספר 'בראשית', מגיע רעיון חדש לשולחנה, היא מיד בודקת. במיוחד אם מדובר במשהו שהילדים לא מצפים לו, ויכול לתת להם חוויה חדשה. הפעם היא רצתה לארגן לילדים פעילות כיפית, שתשלב משחק וכמובן שהכל יהיה בעיברית. קישור מהיר עם תמרה קליינגון מאנסמבל 'ציפורלה' הביא את השתיים לידי גיבוש התוכנית: סדנא לפיתוח הדמיון והיצירתיות עם דגש על חיזוק הקשר בין ההורה לילד. הסדנא התקיימה בבית פרטי והשתתפו בה תלמידי כיתות ב'-ד' עם הוריהם. במשך שעה ורבע הם לא הפסיקו לצחוק. כולם קיבלו משימות, ועמדו בהן. כל זאת קרה במסגרת סיבוב ההופעות של 'ציפורלה' בניו יורק. לאנסמבל, שהוא עוד סוג של סטארט-אפ ישראלי, יש ערך מוסף מעבר להופעות המצליחות. הם מנחים כיתות מאסטר-קלאס בהן הם נותנים הצצה לשיטת העבודה הייחודית שהם פיתחו במסגרת עבודתם המשותפת מזה עשר שנים יחד, והיא כוללת בעיקר יצירה מתוך קבוצה. הם עושים עם המשתתפים תרגילים שמשחררים את הדמיון, ונותנים כלים ליצירה של קשרים בין הורים לילדים. שורה תחתונה: כולם רצו עוד.

תמרה קליינגון וילדי בראשית

נעמי וזמירה, סיפור הצלחה

האולם שמכיל בקושי 180 מקומות לא ידע שהוא יכול להכיל הרבה יותר מזה. המופע במלאת עשר שנים ללכתה של נעמי שמר, שכתבה והנחתה זמירה חן הביא הרבה יותר אנשים ממספר המקומות הרישמי. ואחרי שאורחי המופע שגדשו את ה-JCC בטנפליי כמעט וקיבלו כסאות על הבמה, מחיאות הכפיים והתשואות לא איחרו לבוא. קהל מלונג איילנד וממנהטן הגיע בהסעה מאורגנת של 'מועצה מקומית ניו יורק'. הקהל מניו ג'רזי נהר לאולם למרות מזג האויר הסוער והקר. והחגיגה על הבמה היתה מושלמת כשבין סיפור לאנקדוטה, צוות הזמרים המבטיח הביא ביצועים מדוייקים לבמה בליווי הפסנתרן והמנהל המוזיקלי של המופע, אורן אלדור ובליווי האקודיון של ד"ר אבי אונציג. רק תשואות. ומספרים כאן, ממש לפני סגירת העמוד לדפוס, שצפוי עוד מופע נוסף ב-22 לחודש זה בוודמיר, לונג איילנד. יישר כח זמירה חן!

זמירה חן מגישה את נעמי שמר

קור ולשון

הכנס השנתי השני של המועצה ללשון ולתרבות עיברית התקיים בתחילת השבוע בניו ארק. השתתפו בו חברי המועצה שהגיעו מכל רחבי היבשת ובינהם אנשי אקדמיה, מנהיגים מקהילות שונות ומנהלי ארגונים, פעילים למען קידום השפה העיברית ביבשת. במסגרת הכנס הוענק אות יקיר השפה העברית לפרופסור אהרון בר-אדון מאוניברסיטת טקסס על תרומתו לחקר השפה ולקידומה באקדמיה. פרופסור בר-אדון חקר את לשון הילדים ותחיית השפה העברית בישראל בימי העלייה. כמו כן זכו המשתתפים להשכיל מהרצאות שנושאן קשור לנושא המרכזי של הכנס 'העברית והזהות היהודית'. פרופסור בר-אשר נשיא האקדמיה ללשון העברית, הבלשן ד"ר אבשלום קור ופרופסור בר-אדון הרצו על חשיבות השפה לחוסן הלאומי של ישראל.

אחד מרגעי השיא של הכנס היה כאשר חבר המועצה אלכס בלומין הודיע בשם המועצה על הקמת ארגון מקצועי למורי עברית בצפון אמריקה: "אני מודה לחברי מועצת הלשון שהשכילו להשקיע מחשבה ומימון בטיפוחם המקצועי של המורים המופקדים על שמירת ושימור השפה. מי ייתן ומורינו יפרו זה את זה, יתמקצעו ונוכל להביא לכך שמקרב תלמידינו יצמח דור שקורא, מבין, אוהב ומשמר את העברית". ימים ספורים לפני כן התקיים כנס מורים בהשתתפות כ-150 מורים שליחים. במסגרת היריד הופתעו המשתתפים לפגוש את מוטי ליפמן ואייל קיציס שהקימו את האתר iCast המרכז תכני שמע בתחומים שונים. לפרטים נוספים על פעילות המועצה ללשון ולתרבות העברית ניתן לכתוב ל- info@HebrewLanguageCouncil.Org