שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "ברקי קטטומבו": סופת הברקים שלא נגמרת
    התופעה המרהיבה באגם מרקאיבו שבוונצואלה, שבמהלכה נראים לא פחות מ-28 ברקים בדקה, מרתקת רבים, אך לא רבים מדי. אז מדוע התיירים אינם באים וחוזים בפלא, שגילם תפקיד חשוב בהיסטוריה ונכנס לספר השיאים של גינס?

    כשפעיל הסביבה אריק קירוחה היה בן 5, אמו הראתה לו נקודה באופק שבה ניתן לצפות בברקים מרהיבים המופיעים כחלק מסופה שמתרחשת ברוב הלילות בנהר קטטומבו, כ-64 קילומטרים מעיר מולדתו ולרה שבוונצואלה, שלמרגלות הרי האנדים.

     

    עוד חדשות בעולם:

    צפו: מגפת האבולה הבריחה את הנודיסטים

    אובמה חוזר לעיראק: שולח עוד 1,500 חיילים

    סעודיה: נשים יוכלו לנהוג - אבל בלי איפור

     

    "זה הדהים אותי. בגיל 9 כבר התאהבתי לגמרי בברק", מספר קירוחה. במרוצת השנים, הפך קירוחה לפעיל סביבה נלהב ובילה שני עשורים מחייו ללמידת התופעה הטבעית הכמעט-קולנועית הזאת.

     (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

     (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

    הודות למוּדעות שהעלה קירוחה בנושא, נכנסו השנה "ברקי קטטומבו" מוונצואלה למהדורת 2015 של ספר השיאים של גינס, והדיחו את העיירה קיפוקה שבקונגו מהתואר "המקום שבו מתרחשים הכי הרבה ברקים בשטח של 250 קמ"ר בשנה".

     

    המדענים סבורים כי "ברקי קטטומבו", הנקראים על שם הנהר הנשפך לאגם, הם תופעה נורמלית של ברקים המתרחשת הרבה יותר פעמים מבכל מקום אחר בעולם בשל הטופוגרפיה באזור ודפוס הרוחות.

     (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)
     

    אגם "מרקאיבו בסין" מוקף בהרים הכולאים מעליו תנועת רוחות חמות המגיעות מהקריביים. רוחות אלה "מתנגשות" באוויר הקר שמגיע מהרי האנדים, המאלץ אותן לעלות מעלה עד שהן מתעבות לכדי עננים. או אז נוצרים 28 ברקים בממוצע בדקה ברחבי האזור - אנרגיה שיכולה לספק מספיק כוח חשמל לכל הנורות באמריקה הלטינית.

     

    הברקים ששינו את ההיסטוריה

    בספרי ההיסטוריה בוונצואלה יוחד לברקים תפקיד חשוב - הם סייעו פעמיים לפחות לסכל פלישות ליליות למדינה. הניסיון הראשון היה ב-1595 כשהברקים האירו את הספינות שהוביל סר פרנסיס דרייק מאנגליה, וחשפו את מתקפת הפתע שתכנן נגד החיילים הספרדים במרקאיבו. הניסיון השני היה במהלך מלחמת העצמאות של ונצואלה ב-1823. הפעם הברקים בגדו בחיילי הצי הספרדי, כשאלו ניסו להתגנב לחופי המדינה.

    באים לראות בתים על קורות, נשארים בגלל הברקים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    באים לראות בתים על קורות, נשארים בגלל הברקים(צילום: רויטרס)

    התיירים טרם גילו את הפלא (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    התיירים טרם גילו את הפלא(צילום: רויטרס)

     (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)
    קירוחה, בן 64, אומר כי בהסתמך על מחקר שהובילה אוניברסיטת הארוורד, "ברקי קטטומבו" עוזרים להתחדשותה של שכבת האוזון. אולם למרות תהילתם, הכפרים הסמוכים אולוגה וקונגו מירדור (תצפית) טרם הפכו ליעדים תיירותיים.

     

    ב-1981 הגיע הגולש אלן הייטון לוונצואלה ממולדתו, ברבדוס, בעקבות בחורה מקומית שבה התאהב. שנים לאחר מכן, כשעבד כמדריך טיולים בהרי האנדים, חזה גם הוא ב"ברקי קטטומבו", אך העיד: "לא ידעתי שזו תופעה מיוחדת".

    התיירים לא מגיעים לכפרים הסמוכים. ילדים משחקים כדורגל (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    התיירים לא מגיעים לכפרים הסמוכים. ילדים משחקים כדורגל(צילום: רויטרס)
      

    רק ב-1995, כשהגיע לאגם מרקאיבו לביקור שמטרתו המקורית הייתה לצפות בבתים הבנויים על קורות עץ במים, הוא נשבה במראה

    הברקים. חוקרים מוקדמים תיארו את האזור כ"וונציה הקטנה", ובכך הולידו את השם ונצואלה.

     

    הייטון קנה בית על קורות עץ באגם והחל להביא מבקרים לחזות בברקים. "אנחנו מנסים לעבוד על כך שהעולם יכיר טוב יותר את ונצואלה", אומר האנטומולוג, בן 51, על מרפסת ביתו.   

     

    למרות יופייה הטבעי, רק 1.2 מיליון תיירים הגיעו לוונצואלה בשנה שעברה, בעוד כמעט 4 מיליון הגיעו לשכנתה קולומביה. "יש עוד דרך ארוכה", העיד הייטון בעוד ירד הלילה על האגם וסופת הברקים כבר החלה במופע הפירוטכני שלה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים