שתף קטע נבחר

בלי קיצורי דרך: לנפץ את אשליית הריאליטי

אינספור תוכניות הריאליטי מעבירות לילדים את המסר שהחיים יכולים להשתנות ברגע אחד, ממש כמו בסיפור סינדרלה. אבל המציאות, יודע כל מבוגר, היא שונה לחלוטין. גיל ונטורה מסביר למה חשוב להעביר את המסר - גם לילדים

זוכרים את טד ויליאמס? אל תתבאסו אם אתם לא זוכרים. בשביל זה אני פה.

 

טד ויליאמס היה הומלס מטונף ועתיר זיפים שישן על קרטונים בצומת כלשהי בעיר קולומבוס בארצות הברית. חוץ מזיפים, היה לו גם קול רדיופוני מרשים, שאותו נהג להשמיע לעוברים ושבים תמורת דולרים ו/או סנטים ספורים. ואז הגיע חודש ינואר 2011. ואז הגיע מישהו עם סמארטפון, צילם אותו והעלה את העסק ליוטיוב. ואז הגיעו מיליוני צפיות. ואז הגיעה קבוצת כדורסל עתירת NBA והפכה אותו, כעבור שלושה ימים, לכרוז הרשמי שלה, כולל גילוח צחצוח. וכולם חיו באושר ועושר וקינחו בקורנפלקס. הפי אנד זמני.

 

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

 

הכתבות האחרונות של גיל ונטורה בערוץ הורים :

רוצים לחנך את הילדים? פשוט תפסיקו לחפור

מה תעשה כשתהיה גדול? כסף - והרבה!

בלי יועצות שינה: תחזירו את ההורות לעצמכם

להישאר ביחד בשביל הילדים: טוב או רע?

 

עזבו שנייה את טד השובב והמגולח. עוד נחזור אליו. בואו נעבור לילדים. הילדים שלנו יוצאים החוצה לעולם. מסתובבים בקניון. מדברים עם חברים בהפסקה. לפעמים העולם נכנס ובא אליהם דרך מסך גדול או צג מגעי קטן. שני אלה - הילדים והעולם - לא ממש מתקשרים ביניהם, כלומר אין פה ממש דיאלוג. רק זרימה חד צדדית ערכית מסוכנת: מהעולם הוירטואלי ותרבות הצריכה ברכבת אקספרס דוח לנפש של הילד.

 

ומה העולם אומר להם שם בלילה, בשקט? הרבה דברים, חלקם המזערי אפילו טוב ומחנך, אבל מרביתו אשליה חרטבונית שאין דוגמתה. היום נדבר על רסיס אחד מהאשליה הזו - הקונספציה שלפיה חיים יכולים להשתנות ברגע, או שהצלחה היא מושג פתאומי וחד פעמי או שהקפיצה אל העושר-אושר-זוהר יכולה להיות נטולת מאמץ (ע"ע טד ויליאמס).

 

אודישן אחד מוצלח? זה לא מספיק

התפיסה הזו של החיים, כרצף של נקודות שיא עם מעט חומר אפור ולא משמעותי באמצע, מנוגדת לנשמת אפה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית. תיאורטיקנים של התפתחות תמיד הזהירו והדגישו:

התפתחות של ילד מתרחשת 24 שעות ביממה. באוסף ענק של רגעים בנאליים ויומיומיים שמה שבעיקר מאפיין אותם הוא קשר טוב, תומך ובעל גבולות עם מישהו אוהב ודואג.

 

כשאני מלמד בני אנוש שהמשתנים שב-א-מ-ת קובעים את מהלך החיים הם אלו שקשורים לגורמים שבהם התמדנו לאורך זמן - בן זוג, משלח יד, עיר מגורים, דפוס קשר עם משפחת המוצא - חלקם מתקומם. אני מבין את זה. היינו רוצים לזהות שם את הזבנג וגמרנו, את התפנית הדרמטית שמתירה את העלילה.

 

אף אחד לא רוצה לשמוע שהילד שלו יצטרך יותר מאודישן אחד מוצלח כדי להיות אמן נפלא בבגרותו. אנחנו צורכים ריאליטי בכמויות מבהילות ומבחילות, אנחנו מתפתים להאמין שאפשר לחסן מפני כל ג'יפה פסיכולוגית בחמישה מפגשים קצרים. ואני חושב שכולנו מבינים, דיפ דאון, שזו חרטא. זה לא יעבוד. פשוט אין לנו כוח להתמודד עם האכזבות, קשה לנו כל כך לשבת עם הילד יום-יום (לכאורה) ולעשות undo לכל המסרים על גורל מתוק בלחיצת כפתור.

 

אל תוותרו - ותסבירו לילדים

אני רוצה לומר לכם משהו לא מאוד חכם ולא מאוד דרמטי - אל תתייאשו. אל תאמינו לתחושת הרפיסות וחוסר האונים שמשתלטת עליכם ולוחשת לכם "עזבו, אין סיכוי". אתם עדיין בעמדת ההשפעה הכי טובה שיש על הילד. למעשה, הילד הזה זמין לכם לשיחה מתי שתרצו. אתם יכולים בלי הרבה מאמץ להנדס את הסביבה, לקחת אותו באוטו, להשחיל את זה לאחר פעילות או ליזום את זה ישירות.

 

ועוד דבר, הכי חשוב, הכי פשוט. הילד הזה אוהב אתכם. הילד הזה סומך עליכם. גם אם הוא דוחה אתכם אקראית ב"די לחפור, אמא", שלא תעיזו לשכוח שלמילים ולמסרים שלכם יש משקל. רק תהיו בטוחים בעצמכם, בטוחים בזכותכם לחנך אותו ובטוחים בעליונותכם המוסרית על כל צינור חלופי, בטח ובטח אם מדובר בצינור מסחרי.

 

עכשיו, כולם בטח מתים שאני אתן להם טיפים נקודתיים של "איך ננהל כיאות את השיחה עם הילד על משמעות החיים וההצלחה בעידן המודרני". תגידו, נגנב לכם השכל? שאני אומר לכם איך לדבר עם הילד? אתם מכירים אותו פי אלף יותר טוב ממני, יודעים מה שעת הרצון שלו ומה שעת האנטי, ובעיקר - אתם מכירים את עצמכם ואת דרככם באופן הכי אינטימי. אני קטונתי. אני עושה קורסים, לא תכנות פילוסופי-ערכי-פרפקציוניסטי.

 

אז עזבו עכשיו את המסך ולכו לילד... לא, בעצם לכו לחשוב מתי נכון לדבר עם הילדים ואיך.

אל תתביישו, באמת. תספרו להם שנדרש המון תכנון ומאמץ כדי להגיע להצלחה פתאומית. תגידו להם שכמה שקשה להגיע להצלחה, זה כסף קטן לעומת הקושי לשמר אותה. תגידו להם שאהבת קהל לא יכולה להיות המנוע העיקרי שישמר את הקריירה שלהם. הם באמת יהיו חייבים לאהוב מבפנים את מה שהם עושים, וחמור מכך - הם ממש יצטרכו להיות טובים בזה.

 

וסינדרלה, מותק - אנחנו אוהבים אותך, אבל אל תמכרי לילדים שלנו שכל סיפור החיים שלהם נגמר בלרקוד עם הבחור הנכון בטיימינג הנכון. תתקדמי.

 

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, חובב חומוס בכל וריאציה, והוגה הקורס "לחשוב כמו פסיכולוג - חשיבה פסיכולוגית מעשית ביומיום"





 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
החיים לא באמת משתנים ברגע אחד
צילום: shutterstock
מומלצים