יש לי יום הולדת
מה כל כך קשה בלמצוא לי מתנה מתאימה ליום ההולדת? פשוט בעלי היה רוצה לדעת
פעם, כשהיינו קטנים, היום הזה ציין את מועד הגחתי לעולם ותחילת החיים, נושא לחגיגה עליזה ותירוץ טוב להיפגש עם חברים ומשפחה ולאכול עוגה.
כיום מדובר בתאריך משוקץ וגורם סטרס קבוע לכל הנוגעים בדבר. אצלי, מכיוון ששנותיי הטובות כבר מאחורי, אני רגל אחת בקבר, זקנה בלה וכו׳ וכו׳ (אני בת 29), ואילו אצל בעלי היקר מדובר במרתון מטורף פלוס משחק ניחושים אלים ומסוכן להפליא העונה לשם ״מה נירית רוצה?״.
בערך כחודש לפני המועד הוא יתחיל לרחרח. תחילה ישאל ישירות, רק כדי להוריד את עניין הכנות מהשולחן: ״בא לך שנעשה משהו מיוחד ליומולדת? מה את רוצה שאקנה לך?״.
או אז אביט בעיניו ואחייך, ״אני לא צריכה שום דבר יקירי״, אשקר, אנשק לו על לחיו ואמשיך, ״אתה המתנה הכי גדולה שאי פעם קיבלתי״. באותו הרגע שנינו נדע שזה שקר, שכן בכיתה ט׳ קיבלתי מתנה מההורים טיול ליורודיסני.
ואז יתחיל המשחק. במשך כל אותו החודש בעלי יבחן אותי, יסתובב עם פנקס קטן וירשום הערות לגבי רמזים דקיקים שאני משלחת לעברו. ״יש לי חור במגפיים״, אני אומרת לו יום אחד ואראה אותו שולף את הפנקס. ״את רוצה חדשות? באיזה צבע?״, הוא ישאל כבדרך אגב, מעמיד פנים שהוא מתעניין מתוך נימוס. ״לא יודעת״, אני אומר אז. נראה לו שזה יהיה קל כל כך? ״אולי חום״. הוא ישרבט משהו במהירות. ״טוב״, הוא יפלוט וימשוך בכתפיו, ״אז תקני לך מתישהו״, והוא יסתובב וילך במהירות מהמקום, שוכח שהגענו ביחד והארנק שלי אצלו ואנחנו בברוקלין ואין לי איך לחזור הביתה. וכך זה נמשך, ריקוד יום ההולדת והתחרות הסמויה.
איפשהו לפני כמה שנים, ולאחר שעברנו את שלב הקוסמטיקה/תכשיטים/צימר בצפון, המתנות הפכו להיות מושקעות יותר ויותר והגיעו לשיא ביום הולדתו האחרון, או אז הוא קיבל ממני גם וידאו ברכות מהחברים והמשפחה וגם חופשה בבהאמס. אין סיכוי שהוא יתעלה על זה, חשבתי לעצמי וגיחכתי ברשעות בעודי מחביאה ביד אחת את הבגד ים כדי לארוז אותו כשהוא יהיה בשירותים וביד השניה מציצה לעבר המחשב שמעלה את הסרטון הסודי ליוטיוב. אתם מבינים, בשביל להוציא את כל התוכנית הזו שלי אל הפועל מבלי שהוא יחשוד נאלצתי לנהל במשך חודשים חיים כפולים, כולל פתיחת יוזר סודי בג׳ימייל, חשבון בנק באיי קיימן, טלפונים חד פעמיים ושימוש במילות קוד עם חברים. ״אפשר מתכון למרק כרובית?״, שאלתי יום אחד חברה, כשברור לשתינו שאנחנו מדברות על הברכה שהיא הייתה אמורה כבר לשלוח אליי. ״מרק כרובית?״, בעלי התעורר, ״דווקא נשמע מעולה!״. מפה לשם, נאלצתי באותו השבוע לחפש מתכון ואפילו להכין מרק כרובית אמיתי.
המבצע הצבאי התנהל תוך שמירה על חיסיון מוחלט ודממת אלחוט, עד שבסופו של דבר כל השקרים, ההסתרה, החיים הכפולים והתיחמונים הובילו לרגע אחד קטן, בו הודעתי לבעל שנוסעים לבהאמה וראיתי איך הצבע אוזל מפניו בעודו מבין כי לעולם, לעולם, לא יוכל להתעלות על זה והוא למעשה הובס.
ולכן, השנה שמחתי לראות אותו מסתובב עם פנקס. שיתאמץ קצת, למה לא? אני עדיין חייבת כסף בשוק האפור עבור המתנה שלו. וכך ביליתי את החודש שלפני היומולדת בפיזור אגרסיבי ורנדומלי לחלוטין של רמזים, תוך שאני מתארת בפניו כמה שאני אוהבת שוקולד, איך שסוללת הטלפון שלי מתרוקנת במהירות, כמה שבא לי לראות קברט ועוד ועוד.
הציפיות היו גבוהות והן רק הלכו וגברו בעוד שיערותיו של בעלי הלכו והלבינו. בסופו של דבר, יום ההולדת הגיע והבעל הודיע שיש לו הפתעה. לא עברה דקה ושמעתי קולות של מסוק מתקרב. החיוך של בעלי התרחב וזיעה קרה בצבצה על מצחו. עלינו על המסוק, מתברר שטסים למכסיקו. נחתנו שם, בחוץ חיכתה לימוזינת האמר ארוכה. בפנים שמפניה, קוקטיילים, מוזיקה מטורפת. נוסעים למסיבה, במסיבה כל החברים מהארץ מפתיעים! מה אתם עושים פה?? הו מיי גאד. אלכוהול, מוזיקה, סמים. הזמר פיטבול עולה להופיע, אחריו ביונסה. אני בהלם ממה שקורה סביבי. מישהו קורא בשמי, זה כריס המסוורת׳ החתיך שבא להציג את עצמו ולאחל לי יומולדת שמח. פתאום מתחילים זיקוקים! לחדר מוכנסת עוגת גבינה ענקית, מתוכה קופצת אמה סטון המככבת בקברט, והיא נועלת את המגפיים החדשות שלי ואוחזת בידה אייפון 6 חדש באריזה! אני מסתובבת אל בעלי שעומד שם באפיסת כוחות אבל במבט של ניצחון בעיניים, ניגשת אליו, כורכת את ידיי סביבו ומחבקת אותו. ואז, אני מקרבת את שפתיי לאוזנו, קרוב קרוב, ולוחשת ״ביקשתי עוגת שוקולד״.
