שתף קטע נבחר
75

משוחררים

החלומות, ההורים, החברים והזמן שלנו להיעלם - שלמה ארצי כותב לגלעד

חמש שנים וחצי חיינו בעולם שבו ישבת בשבי, ואנחנו רצינו שתחזור. חמש שנים וחצי חיכית וחיכינו בקוצר רוח לרגע שבו תעמוד מתחת לשמש ולגשם הישראליים ונברך ביחד שהחיינו. חמש שנים וחצי של עונות מתחלפות, תריסים סגורים בבית במצפה־הילה. ועכשיו, גלעד שליט, הרשה לנו לכתוב לך אישית ולקרוא לך גלעדנו.

 

נכון, נכון, לא הכרנו אותך לפני החטיפה, אבל אחרי השנים הארוכות הללו נהיינו קרובים אליך, וזה נהיה יותר ויותר אינטימי, אישי וסביר שנדבר זה עם זה כאילו אנחנו יושבים בבית קפה קטן בגליל.

 

אנחנו הולכים על אספרסו ארוך, ואתה?

 

אם תחלוף גלעדנו ביום מן הימים ברחוב ותעבור מולנו, בטוח שלא תזהה אותנו. ואם נזהה אותך, זה יהיה רק לפי החיוך הביישני והנבוך שלך, שחדר עמוק לכל בית בישראל.

 

שמע, אנחנו לא היינו הסיפור, אבל בכל זאת מקרוב ומרחוק היינו אלה שהשתתפו עם המשפחה שלך ברגעי האכזבה והצער, בין העלבונות שהם ספגו בשל ידיעת המחיר בשחרורך. בחמש השנים וחצי הללו היינו אומנם חופשיים ומשוחררים, אבל גם כשקמנו, עבדנו, יצאנו לבלות, רקדנו, שמחנו, ואפילו נלחמנו, חשבנו עליך לא פעם. נפלנו בשמך בשבי, והעלינו את שמך בארוחות בוקר לפני היציאה לעבודה, במסעדות ובבתי קפה בערב ובמיטות לפני השינה.

 

לא פעם היה זה השם שלך שהעיר אותנו באיזו מהדורת חדשות מקרית, ומיד היינו נכנסים לווייב של דריכות וציפייה.

 

אפילו בחלומות, נשבע לך.

 

מישהו סיפר לי פעם שהוא חולם עליך בלילות לפחות פעם בשבוע.

 

• • •

 

בחמש השנים וחצי הללו סיפרנו לא פעם איש לרעהו את הסיפור שהמצאנו, על המרתף מתחת לאדמה בלב עזה, אבל המצאנו אותו כי איש לא באמת ידע איפה אתה מוחזק, ומה גודל הסבל שאתה עובר.

 

האם עינו אותך, האם הפליקו? האם אכלת חומוס ופלאפל או סנדוויצ'ים תפלים עם טונה? האם קראת עיתונים או שיחקת שש־בש? האם ידעת את ספירת הזמן? האם בכלל ידעת מה קורה? האם למדת ערבית מדוברת?

 

אנחנו קטנים מול כל מה שעברת והיעדרותך הארוכה רק העצימה את השאלה הענקית, איך יכול היה להיות שצה"ל הכל־יכול לא הצליח להגיע אליך.

שאלה שנותרה ללא מענה.

 

זה סיפור מורכב, הסיפור שלך ושלנו גלעדנו, כי כמו שאתה כבר מבין נהיית סמל והוא השפיע על כולנו בצורה כזאת או אחרת, למרות שהיינו רק ברקע שלו.

 

זה סיפור מורכב כי העובדה שלא הצלחנו להשיב את רון ארד הביתה יושבת כבר 25 שנה על מצפוננו, והיא אולי הייתה הטריגר שלנו לעשות הכל כדי להחזיר אותך חי.

 

זה סיפור מורכב כי למרות שלפעמים, באופן טבעי, היינו עסוקים במשפחות שלנו יותר מבזו שלך, עלינו לא פעם לירושלים להפגין למענך, ביקרנו בהמונינו באוהל שבו ישבו אבא ואמא שלך, וקראנו לזה סולידריות ומאבק.

 

• • •

 

היי גלעדנו, השנים האלה הן הצלקת האישית של הסבל הגדול שאתה והמשפחה שלך עברתם, הן ייחרתו גם בתולדות חייך, אבל גם קצת בתולדות חיינו.

 

"מהר מהר‭,"‬ זעקו הוריך, "לפני ש‭"...‬ והם ידעו לפני מה.

 

היי גלעדנו, אבא ואמא עשו באמת הכל.

 

אבא שלך אפילו לחש לנו פעם באוזן שהוא מוכן לעבור את הגבול ברגל, להיכנס לעזה ולשבת בשבי במקומך. ואמא שלך - אישה די מופנמת בדרך כלל, כמו שאתה

ודאי מכיר אותה - לימדה אותנו איך לשבת מול כל העם וללחוש לך בקול קטן את אהבתה וגעגועיה.

 

אבא ואמא שלך לימדו אותנו לכנות אותך "הבן שלנו‭,"‬ הם ריגשו אותנו במבטם הישיר והנוקב בעינינו כשישבו כמו שני אנשים לבדם, באוהל בירושלים בחום ובקור, בצמרמורת ובזיעה.

 

הם לא צעקו ולא נבחו, כי זה לא היה הסטייל שלהם, אבל כשהם הבינו שהם הדבר היחיד שיכול להציל אותך, הלך קולם - יחד עם אחיך, חברה שלו ואחותך - והתחזק יותר ויותר, עד שזעקתם הגיעה אפילו לחדרי הלב וחדרי השירותים החשאיים והלא־חשאיים של מדינת ישראל.

 

והיו גם המוני הפעילים האלה עם החולצות שלך.

 

אלה שנראו לפעמים כמו אוהדי כדורגל של קבוצת "הפועל גלעד שליט" ממצפה־הילה, אלה שהדפיסו על חולצותיהם את הכתובת עם השם שלך והאמינו שאתה חי, גם כשלא ידענו בדיוק אם אתה חי ומה קורה איתך, ועשו הכל למענך.

 

וככה התאהבנו בך גלעדנו.

 

אני זוכר אפילו שכשהקראת את המכתב שלך שנשלח מהשבי, ישבנו עם שלם מול הטלוויזיה ופירשנו כל תנועה שלך. ואחרי איזה 20 צפיות חוזרות ונשנות, כשזיהינו לפתע מין חיוך שהתגנב לך על השפתיים החיוורות, שמעתי מישהי בחדר אומרת עליך: "איזה מותק‭,"‬ וזה אמר הכל.

 

• • •

 

קרו לנו המון דברים בזמן הזה.

 

החלפנו ראשי ממשלות, למדנו לעמוד על שלנו ולהפגין בעד זה, חטפנו שריפה גדולה ביערות וכיסינו את דפי הפייסבוק בלייקים. אתה פשוט לא תכיר אותנו מרוב ששמנו מייק־אפים על הפנים, והתענגנו על ארוחות עם שמות וטעמים שלא היו לך בעזה.

 

אבל השיא? אנחנו חיים בתוך אפליקציות באייפונים, וכפריקים של תוכניות הריאליטי העלינו לדרגות נשגבות את המושג המטומטם "סלב‭."‬

 

אבל האמת היא שלאט־לאט, מכל הסלבים המזויפים, נהיית אתה ה"סלב" האמיתי.

 

אז הגיע הזמן לחזור לחיים גלעדנו.

 

הגיע הזמן לחלוץ את הנעליים וללכת יחף, לשכב על הספה ולראות את מכבי ולחבק את סבא שלך צבי, כי מגיע לו.

 

ואנחנו? הגיע זמננו להסתלק.

 

אנחנו נהיה מעכשיו הרחוקים שהתקרבו אליך קצת לרגע, מבלי שידעת, ועכשיו הגיע זמננו להיעלם.

 

• • •

 

הי גלעדנו היקר.

 

אם ניפגש במקרה ברחוב, תן לק בגלידה, תביא ביס בשווארמה, תניד את הראש לשלום וזכור שבזכות הסיפור שלך למדנו שהסבלנות והנחישות משתלמות. כי כל חייל בישראל חייבלחזור הביתה, למרות המחיר הכואב. וכן, המחיר כואב מאוד. תשאל את המשפחות השכולות ואת ראש הממשלה בראשן. היי גלעדנו, בזכותך למדנו יחד עוד פרק באנושיות ובתקווה. ואם אתה שואל מה הרעש הזה שאתה שומע מעבר לדלת ונשמע כמו רוח, אז אני אגיד לך לפני שהאספרסו נגמר. הרעש הזה הוא אנחנו, ששמחים ומתרגשים מזה שאתה שוב כאן, ובעיקר מזה שבזמן ששוחררת גם אנחנו שוחררנו. הי גלעדנו, חזור לחיים האמיתיים כי מגיע לך לחיות. אוהבים אותך. עם ישראל.

 

פורסם במוסף "7 ימים" ב-21.10.2011

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שלמה ארצי - כותב לגלעד שליט
מומלצים