שתף קטע נבחר

רדיו חזק

יזהר אשדות הוא אחד המוזיקאים החשובים והמקוריים בארץ. עכשיו הוא מגיע להופעה בלוס אנג’לס, אבל יוותר על שיר אחד שנאסר להשמעה בגלי צה”ל

בשנת 1974, כשיזהר אשדות היה ילד בן 15 והוריו שהו בשליחות המדינה בהולנד, הוא עלה על רכבת לרוטרדם ונסע לראות את הופעתה של להקת הרוק הסקוטית נצרת (Nazareth) שהתפרסמה בשנות השישים והשבעים. היו אלה השנים שלפני הטלפונים הסלולרים ומשפחת אשדות רק הגיעה להולנד. אשדות הרגיש כמו גדול וגם מאוד cool, ילד ישראלי לבדו בקונצרט הרוק הראשון בחייו. הוא היה שקוע כולו במוזיקה ורק לקראת סוף המופע פזל הצידה וגילה כי אביו יושב לא רחוק ממנו ומשגיח עליו. אשדות כמובן התבאס קצת, אבל היום, כשהוא עצמו אב לנער בן 16.5 הוא מבין את הדאגה שהביאה את אביו להגיע בעצמו לקונצרט רק בשביל ללוות אותו בחזרה הביתה.

 

דברים בהחלט השתנו מאז אשדות היה ילד. היום לא רק שצעירים בגיל 15 הולכים לבד לקונצרטים, הם אף נותנים בעצמם הופעות. הנה, בקיץ האחרון, הגיע יזהר עם בנו עיליי לביקור בחוף המזרחי והילד כבר אירגן לעצמו הופעה ביחד עם חבריו בפני המעריצים של להקתו Bonjour Machines. "הוא מאוד מוכשר, בעל כישרון אדיר”, מפרגן האב הגאה, "היום, בעולם של האינטרנט, הוא מצליח להגיע עם המוזיקה שלו לכל העולם. יש ללהקה שלו מעריצים בכל מקום שמורידים את המוזיקה שלהם. אני יודע את זה כי הוא משתמש בחשבון ה-Paypal שלי".

 

אז הוא ירש ממך את הכישרון.

"בשנה האחרונה הוא נכנס דווקא חזק לתחום של אמא שלו (הסופרת אלונה קמחי – א.א.) הוא קורא המון והכל, דוסטוייבסקי, קפקא....."

 

הוא רוצה ללכת ללהקה צבאית?

"לא יודע. אני יכול להגיד לך שאני עצמי לא רציתי להיות בלהקה צבאית כי חששתי ששלוש שנים אצטרך לנגן מוזיקה שאני לא אוהב. אז עשיתי הכל כדי להגיע לגלי צה"ל".

 

 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)

 

אשדות באמת הצליח להתגייס לגלי צה”ל, שם עבד כעורך מוזיקלי ושם גם הכיר את יאיר ניצני. בהמשך הכיר גם את דני בסן ששירת בלהקת חיל האוויר. בין השניים נוצר קליק מיידי והם הקימו חברת דיסקו והפכו לתקליטנים במסיבות. ביחד עם בסן הוא כתב את ‘תנו לי רוק’נרול’, וכך למעשה התחילו הניצנים הראשונים של להקת תיסלם שפרצה לתודעה הישראלית בסוף שנת 1980 עם השיר ‘רדיו חזק’. מספר חודשים לאחר מכן, יצא גם האלבום שנשא את אותו השם. אשדות, אז ילד בן 22 בסך הכל, הפך בין לילה לכוכב רוק. ההצלחה העצומה של הלהקה לא עלתה לו לראש, הוא נשאר אדם צנוע עם רגליים על הקרקע, וההצלחהלא קילקלה הילד שנשאר ילד טוב ירושלים.

 

אשדות, נולד באמת בירושלים, אבל את רוב ילדותו עשה בחו"ל, שם עבד אביו בשליחות המדינה. כך הוא העביר שנים בצרפת, קמבודיה, הולנד ויוון. החיים בחו"ל השפיעו עליו כיוצר מאוד, מעיד אשדות.

 

"פתאום מצאתי את עצמי חופשי ללכת לראות הופעות של אמנים ולהקות שאני אוהב, להקשיב למוזיקה מיד ראשונה ולא לחכות שתגיע לארץ. זה מאוד השפיע עלי. בתקופה בה גדלתי, שנות ה-70, לקח למוזיקה זמן להגיע לארץ. זה לא כמו היום”.

 

אז רוב הטקסטים של השירים שלך באותם ימים, היו בטח באנגלית?

"לחלוטין. אם היית אומרת לי בגיל 20 שאני אשיר בעברית רוב החיים שלי, לא הייתי מאמין לך, כי עד אז כתבתי רק באנגלית. והנה, אני חי בישראל, יוצר בישראל, שר בעברית, זה לא יאומן. השיר הראשון שכתבתי היה בגיל 12 וכמובן היה באנגלית. עד שהגעתי לגלי צה"ל, לא הכרתי כמעט בקיומה של המוזיקה הישראלית כי לא נחשפתי לה כל כך. גם לא היתה מוזיקה ישראלית טובה אז, חוץ כמובן מאריק איינשטיין ושלום חנוך. מי ששינתה את היחס שלי למוזיקה ישראלית היתה להקהת ‘כוורת’”.

 

 (צילום: אריאל ואן סטרטן) (צילום: אריאל ואן סטרטן)
(צילום: אריאל ואן סטרטן)
 

 

הראיון עם אשדות מתקיים לקראת הגעתו להופעה בלוס אנג'לס במסגרת מועדון שלישי ישראלי ב-23 בדצמבר. הזמרת הישראלית האחרונה שהופיעה במועדון היתה קורין אלאל וכשאני מספרת לו על הצלחת המופע, הוא שולח חיוך טרנסאטלנטי ומספר שהוא מכיר את אלאל מאז היה ילד וכי הוריהם היו חברים. השניים גם שיתפו פעולה בשנת 1984, אז הפיק אשדות את אלבום הבכורה של אלאל ועיבד את השיר המוכר ביותר ממנו: "תן לי קצת ממך".

 

לאחר התפרקות ‘תיסלם’ בשנת 1983 (הלהקה הספיקה מאז להתאחד ולהופיע ביחד בעשר השנים האחרונות), עבר אשדות לעבוד בעיקר כמפיק ומעבד מוזיקלי מבוקש ביותר בארץ. ברשימת האמנים איתם עבד נמנים בין היתר: שלמה ארצי, בעז שרעבי, אבי טולדנו, מאיר בנאי, סי היימן, אלון אוליארצ'יק, הראל סקעת, רונה קינן ועופרה חזה. אלבומה של עפרה Shaday שהופק ברובו על ידי אשדות, הפך לרב מכר בכל העולם ושירה "אם ננעלו" היה להיט בינלאומי.

 

מה זה עושה לך ששיר שכתבת או עיבדת הופך להיות להיט בכל העולם?

"זו שאלה רטורית כמעט כי ברור שזה מרגש ועושה טוב וחוצה גבולות. עברית זו לא שפה קלה למאזינים בחו"ל. אם להקה שבדית שרה באנגלית, אז כן, היא בהחלט יכולה לחצות גבולות ולהתפרסם”.

 

אתה מאוד מוכר בארץ, עד כמה זה מפריע לך כשאתה יוצא מהבית ואנשים מזהים אותך ופונים אליך ברחוב, והאם אתה נהנה מהאנונימיות כשאתה מסתובב בחו"ל?

"התפרסמתי בגיל די צעיר וכבר אז החלטתי שאני לא הולך להסתגר בבית. החלטתי להתייחס לפירסום וכל מה שמסביבו בצורה הכי טבעית ורגילה. אני מכיר את כולם בשכונה שלי, מסתובב ברחוב באופן רגיל ואם אנשים מסתכלים ולוטשים עיניים, אז בסדר, אני לא עושה מזה עניין. ואם יש להם משהו נחמד להגיד, אז עוד יותר טוב. ישראל היא מקום שאפשר לחיות בו עם זה. אבל כן, יש בהחלט משהו משחרר גם בלהסתובב בחו"ל חופשי בלי שיזהו אותך”.

 

כשאתה מופיע בחו"ל בפני ישראלים, יש משהו שונה מאשר בהופעות בישראל?

"כן, יש משהו מיוחד בזה. הופעתי בארה"ב מספר פעמים בעבר - אבל באופן מפתיע לא בלוס אנג’לס. הופעתי למשל בסן פרנסיסקו ובאיזשהו מקום הישראלים בארה"ב הם יותר ישראלים מאלה בארץ. האהבה למוזיקה הישראלית, התרבות בשילוב עם הגעגועים לבית בארץ, כנראה שעושים להם משהו. אני עצמי מאוד נהנה להופיע בפני ישראלים בארה”ב”.

 

עם החברים מתיסלם. דני בסן ויאיר ניצני (צילום: תומריקו) (צילום: תומריקו)
עם החברים מתיסלם. דני בסן ויאיר ניצני(צילום: תומריקו)
 

 

לפני שנתיים יצא אלבומו החדש של אשדות ‘עניין של הרגל’, שאת השירים בו כתבה בעיקר בת זוגתו אלונה קמחי, אותה הכיר בשנת 1985 כששניהם השתתפו בסרט ‘שוברים’ של אבי נשר. שיר הנושא של האלבום עורר סערה ציבורית ונפסל לשידור בתחנה הצבאית על ידי מפקד גל"צ, ירון דקל. השיר הינו מעין כתב אישום חריף ונוקב על חיילי צה"ל במהלך הפעילות במחסומים ביהודה ושומרון. חלק מהטקסט שהתסיס רבים בארץ הולך כך: "הם לא איש, לא אשה/ הם רק חפץ, רק צל/ ללמוד להרוג/ זה עניין של הרגל... ללמוד אכזריות/ זה עניין של תנופה/ זה מתחיל בקטן/ ואחר כך זה בא". לדברי אשדות, השיר נכתב בעקבות מפגשים וסיורים של קמחי עם חיילי מילואים ששירתו בשטחים במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה, והקימו את קבוצת ‘שוברים שתיקה’.

 

אשדות, שאינו מסתיר את דעותיו הפוליטיות, ספג קיתונות של רותחין מימין ולהרבה מחמאות משמאל, והוויכוח רק החריף כשפורסם האיסור לשדר את השיר בגלי צה"ל. "זהו שיר שמדבר על הפחדים של כל אחד מאיתנו כהורים, כשכל העקרונות עליהם גילדנו עומדים במבחן לא פשוט כשהם מגיעים לצבא. יש אנשים שאולי מבינים אותו קצת אחרת וחושבים שהוא נגד חיילים ונגד הצבא. צריך להקשיב לו. אני חושב שזה מאוד ברור שהוא בעד האנשים, בעד הילדים, החיילים, בעד האהבה ושהם יהיו בני אדם. השיר הוא סוג של מראה ותמרור אזהרה. לא צריך לפחד משירים, שיר שהופך להיות שיר פוליטי, הופך להיות אייטם כשמתייחסים אליו כך”.

 

 (צילום: אריאל ואן סטרטן) (צילום: אריאל ואן סטרטן)
(צילום: אריאל ואן סטרטן)

 

האם תשיר את ‘עניין של הרגל’ בהופעה בלוס אנג’לס ועד כמה אתה חושב שאמנים צריכים להביע את דיעותיהם הפוליטיות בשירים?

“'עניין של הרגל’ הוא שיר שבאמת יצר הרבה קונפליקט, כי בארץ יש חילוקי דיעות פוליטיים גדולים מאוד. זה שיר שאני לא תמיד שר. צריך להקשיב לו ולהבין את המסר האמיתי שלו, אבל אני מאמין שאחסוך אותו מכם. אני חושב שלכל אחד יש זכות להביע דיעה. יש אזרחים שמעדיפים להביע את הדיעות שלהם בבית ויש אנשים שהולכים להיות פוליטיקאים ואקטיביסטים. אותו הדבר עם אמנים. אני מרגיש נוח להביע את הדיעות שלי, אף פעם לא פחדתי מזה. אני חושב שזה לגיטימי וזכותו של כל אמן להביע את דיעותיו. כשאנשים שואלים מה דעתך על השלום, הכלכלה, זה לא פוליטי, זה אנושי. ולכן, זכותו של כל אומן, להביע את דעתו ולשיר שירים בנושאים אלה, אבל הוא לא חייב כמובן”.

 

את רוב השירים באלבומך האחרון כתבה בת זוגך אלונה קמחי, איך זה לעבוד אתה?

"אלונה כתבה את רוב הטקסטים של השירים שלי לא רק באלבום האחרון אלא בכלל. גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, אני עדיין נפעם מהכישרון שלה. אני מרגיש שהמילים שהיא כותבת באות ממני, היא מבינה את מה שאני רוצה להגיד ואומרת את הדברים במדוייק".

 

הספקת לעבוד עם זמרים רבים בארץ, יש מישהו שאתה נהנה לעבוד איתו במיוחד?

"שאלה קשה. כשהייתי צעיר חלמתי שיום אחד אהיה מפיק מוזיקה גדול ואוכל לעבוד עם האמן הזה או הזה, והיו לי שמות גדולים בראש. אבל גיליתי שהכי כיף לי לפעמים לעבוד לאו דווקא עם האמנים הכי מפורסמים אלא עם כאלה שאף פעם לא חשבתי שאעבוד איתם בכלל”.

 

תישאר קצת בלוס אנג’לס או שאתה עוזב מיד אחרי ההופעה?

"אהיה רק כמה ימים, כי יש לי עוד הופעה במיאמי ואחר כך בינואר יש לי הופעה בארץ לציון 20 שנה לאלבום ‘הופעה חיה בהארד רוק קפה’, אז אני חייב לעזוב”.

 

המתופף טל ברגמן יופיע איתך בלוס אנג'לס?

"טל הוא חבר מאוד טוב שלי. איך שהגיעה ההצעה להופיע בלוס אנג'לס, פניתי אליו וביקשתי שיגיע. טל מנגן כמעט בכל אלבום שלי והוא אחד המוזיקאים שאני הכי אוהב”.

 

אתה יודע, אני אומרת לו קצת לפני סוף הראיון, אני רוצה לחזור בגלגול הבא רק בתור כוכבת רוק, לא נראה לי שיש כיף גדול יותר מלהופיע על במה ולראות ים של אנשים שרים את השירים איתך. זה כזה היי שאין לי מושג למה זמרים צריכים בכלל לקחת סמים לפעמים. "את צודקת לגמרי”, הוא עונה, “זה באמת ההיי הכי גדול, אבל אני חושב שהסיבה שיש זמרים שלוקחים סמים, זה בגלל מה קורה כשהם יורד מהבמה".

 

יש סיכוי שנראה אותך כאן שוב ביחד עם להקת תיסלם?

"כן, יש דיבורים על 2015, אז בהחלט יש סיכוי".

 

הופעתו של אשדות בלוס אנג'לס תתקיים במועדון קנדלה ב-23 בדצמבר.

831S La Brea Ave

Los Angeles, CA 90036

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אריאל ואן סטרטן
בדרך ללוס אנג'לס. יזהר אשדות
צילום: אריאל ואן סטרטן
מומלצים