101 דלמטים: פשוטה, במובן הנפלא של המילה

101 דלמטים היא הפקה פשוטה. פשוטה במובן הטוב של המילה. בדור שמקדש את אלוהי האפליקציות ומשחקי המחשב מתוחכמים יותר מכל ספר שיטרחו לקרוא - הצגה שאינה נכנעת לפירוטכניקה, פיצוצים ותאורה מסנוורת היא מוצר מבורך.

בדרך להצגה שאלו אותי התאומות (שבע וחצי) האם ההצגה היא על הקרח ועניתי שלא. אכזבה נרשמה בקהל. אז יש שם להקה או וידאו? הן ניסו שוב, וכשעניתי שאני חושב שלא, האכזבה רק העמיקה. אבל בזה כל היופי של ההפקה הזו: הכל פשוט. פשוט כמו של פעם לפני שעולם המולטי-היפר-אולטרה גימיק השתלט עלינו. במה, סיפור, שחקנים, שירים וריקודים. זהו.

התפאורה היתה פשוטה אך מדויקת: לונדון מסומנת על ידי שלט המוביל לתחתית ובניינים גבוהים מאוד לא מאופיינים. התלבושות פשוטות והשחקנים לא מחליפים בגדים בכל חמש דקות. השירים והמוזיקה לא מוכרים, בלי רימיקסים או קאברים של ריהאנה ואחיותיה. הרגשתי שחזרתי לתמימות שאני מכיר מפעם, אפילו חששתי שמדובר בהפקה פשוטה מדי ביחס לקהל היעד, אבל התאומות לא הרגישו שחסר להן משהו להשלמת הסיפור.

העלילה תואמת לסיפור הידוע באדפטציה מקומית: 101 כלבים נחטפים על ידי הדיווה המרושעת קרואלה דה וויל (דנה אינטרנשיונל) שכל כוונתה לממש את הפוטנציאל היחיד הגלום בהם, לדעתה, ולהפכם למעיל פרווה אופנתי. לעזרתה מתגייסים זוג גנבים כושל (ירון ברלנד וקובי מימון) שכמובן רק מסתבך ומסבך. הכלבים ניצלים בסופו של דבר בעזרת בעליהם המתוקים (אורנה ומשה דץ) וזוג אומנות (חני נחמיאס ומיקי קם) שהפוכות זו לזו בחזות ובאופי, היפוך שיוצר בסופו של דבר חיבור מושלם.

פשוט ונפלא(צילום: יערה ממן)

צוות שחקנים ברובו מוכר, מקצועי וותיק בתחום התאטרון. יוצאת דופן היא דנה אנטרנשיונל שמוסיפה חן לקאסט התיאטרלי בהיותה תיאטרלית מהבית. אחת התאומות אף הכריזה שהדיווה היא הדמות האהובה עליה ביותר בהצגה. גם למבוגרים היא שולחת קריצה פה ושם - ומפגינה הומור עצמי כמו בהצהרתה של קרואלה דה ויל על כך שאף אחד לא באמת צריך בגדים עם נוצות. אכן, ויוה לה דיוה.

ויוה לדיווה. אינטרנשיונל בהומור עצמי(צילום: יערה ממן)

הדצים נאמנים לתפקידם המסורתי כממי הלאומי ממלאים במתיקות את תפקיד הזוג והוגדרו על ידי התאומות כ"חמודים". דה! אבל מי שגנב את ההצגה לדעת חברות המדגם היו זוג האומנות שרה א' ושרה ב' שהצחיקו את הגדולים והקטנים כאחד.

לפני ההצגה שאלת השאלות היתה איך יטפלו בהצגה בעניין הכלבים וההימור בבית היה שישתמשו בבובות. ואכן 99 מתוך 101 היו בובות דלמטיות חמודות, אבל את שני הכלבים הבוגרים גילמו שחקנים שלבשו תלבושת של חצאי בובות שהשאירה אותם גלויי פנים ויצרו יצורים דו ראשיים שהתקבלו בטבעיות.

בסה"כ מדובר בהצגה מהנה אם כי גבולית לגיל התאומות ונראה שתתאים לגילאים צעירים יותר.