דוכין חזר לעבר: 'הנפש שלי היתה לא מאוזנת'
אלבום הסולו הראשון של ארקדי דוכין חוגג 20 שנה לצאתו והזמר יוצא בסדרת מופעים לכבוד המאורע. דוכין מספר על הסערות הנפשיות של אותה התקופה שהובילו לכתיבתו: "יום אחד עישנתי חומר לא נכון, נכנסתי לחרדות וגיליתי את הפן הפחות כיפי של החיים"
"זה אירוע מאוד מיוחד עבורי, ומה שמייחד אותו זה שהוא יהיה מן הצצה למיני תיאטרון מוזיקלי. הבמה תעוצב בתור חדר, עם שטיח ווילונות, משהו מאוד ביתי" הוא מגלה. " עם השנים הבנתי יותר את האלבום ונתתי לו נופח יותר טום וויטסי תיאטרלי. אני הולך לדבר הרבה ולספר סיפורים בין השירים. ביחס אליי, בתור בן אדם שלא מדבר בהופעות, זו הולכת להיות הצגה קטנה".
אתה חושב שהוא נותר אלבום כל כך חשוב עבורך כי הוא היה בעצם הראשון שעשית לגמרי לבד?
"הוא היה ממש אלבום סולו הראשון שלי, לא העזתי לקרוא לשום דבר אלבום סולו בזמן ש'נטשה' הייתה קיימת, כי גם אז היינו עושים דברים לבד לפעמים. ובבמה הזו פתאום מצאתי את עצמי פתאום לבד בחדר משלי, בלי הייעוץ של מיכה, בלי נטשה".
אתה זוכר משהו מההרגשה של להוציא אלבום מבלי ההגנה שבהרכב מסביבך?
"אני זוכר המון פחד, כי יש בלהקתיות איזשהו אומץ בלתי מוסבר, אתה לא לבד. הייתה גם המון התרגשות. תשמע, זה גם האלבום ששלח אותי לקנות בית. עוד לא קניתי איתו את הבית, אבל הוא עזר לי לקחת משכנתא. כי בניגוד לכל התחזיות השלילות של חברת התקליטים, שלא האמינה בו בכלל בגלל שזה אלבום מאוד אישי, אינטימי ומדבר על הנפש ועל הבטן, הוא בכל זאת מכר ועבר את 80 אלף העותקים. זה האלבום הכי אישי שלי וממש לא הימרתי שהוא ימכור יותר מ-4,000 או 5,000 עותקים. פתאום קיבלתי מכתבים אישיים בזכות האלבום הזה, מאנשים ששמעו אותו ולא קפצו, לא התאבדו. הוא יצר תופעה וזה היה מאוד מפתיע".
יש בו גם קמצוץ אופטימיות.
"כן, אבל הוא בעיקר חפר במקומות מאוד שליליים של פחד. מבחינתי הוא מסמל התמודדות עם חרדות, אלבום על ספה של פסיכולוג וספה של פסיכיאטר. הוא עושה רושם של אופטימי בכמה שירים, אבל כשהוא נולד הנפש שלי לא הייתה באיזון גדול. הייתי בן 30 ופתאום אני מתפכח, קולט שאני לא יודע כלום על החיים. חשבתי שאני יודע משהו. ברקע פרידה גדולה, חיפוש של דברים חדשים, פרידה מלהקה ומאמונה שאנשים שהיו קרובים אלי תמיד יהיו שם. פתאום מסתבר שהם לא שם. זה סוג של התבגרות, אכזבה מהחיים, סוג של חשבון נפש של שנים עם אבא ואמא. לא האמנתי בפסיכולוגים, לא האמנתי בשום דבר. האמנתי רק במוזיקה, בנגינה, בחברות ובאהבה. ופתאום כל מיני דברים התפוצצו לי בחיים. גם התחלות חדשות, יפות, גם אהבה חדשה".
"אף פעם לא הייתי כזה נרקומן, אבל הייתי מעשן וזה היה משנה לי את מצב הרוח. ויום אחד עישנתי כנראה משהו לא נכון וזה הכניס אותי לחרדות מאוד גדולות עד שהזעקתי פסיכיאטר הביתה. זה מוזכר באחד השירים. החיים התחילו פתאום להראות את הפן הפחות כיפי שלהם. פתאום אתה צריך לקחת אחריות".
ואיך באמת יצא מזה אלבום בסוף? תקופות כאלה בדרך כלל לא מעודדות עשייה פרודוקטיבית.
"נסעתי אז לים המלח, שם הכרתי את אישתי אבל שם גם הייתי לבד. מאיר קוטלר, שהוא בעצם גם המפיק של האלבום הזה, ראה כל מני דפים זרוקים על הרצפה בחדר שלי ושאל אותי מה זה, אז אמרתי לו שאני סתם משרבט את הנפש שלי. אז הוא הרים כמה מהם, שאל אם הלחנתי ועניתי לו שאת חלקם. סתם, לא האמנתי בזה בכלל. השמעתי לו כמה מנגינות ושירים והוא אמר לי 'בוא בוא עזוב הכל מהר עכשיו בוא נקליט את האלבום. אז בעצם זו יזמה ודחיפה שלו שנכנס לאולפן. האלבום כלשעצמו מאוד ממוקד. בלי הרבה זמן אולפן. יותר הקאה של רגשות".
המופע "חדר משלי" יעלה ב-10 וב-11 בפברואר במועדון הזאפה בתל אביב, 12 בפברואר בזאפה הרצליה וב-14 בפברואר בזאפה ירושלים.
