שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לזהות מצוקה מהסטטוסים של בני הנוער
    כיצד נדע לזהות דיכאון, חרדה או אובדנות של צעירים ברשתות חברתיות והאם בסופו של דבר נקבל אלגוריתם ממוחשב? מחקר באוניברסיטה העברית מנסה לדלות את הסימנים מסטטוסים ולבנות שיטה. אחת הבעיות: בני נוער לא תמיד כל כך ברורים
    גם בזמנים המקוונים, ממש כמו באלף הקודם, אנחנו אולי יודעים היכן נמצאים בני הנוער, אבל זה הרבה יותר מסובך לדעת מה הם מרגישים, ואיך נטפל בהם. יעקב אופיר עורך במסגרת הדוקטורט שלו מחקר מקיף לזיהוי וטיפול בתופעות של דיכאון, חרדה או אובדנות.

     

    המחקר, בראשות פרופסור ברוך שוורץ וד"ר קריסטה אסטרחן מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, שואב חוץ מפסיכולוגיה גם מתחום התקשורת והמחשבים, ונבדקו בו מאות סטטוסים, שנאספו בין השאר במחלקת מדיה חברתית בחטיבה לקידום נוער וצעירים בעיריית ירושלים. מחלקה שפועלת לאיתור, טיפול ומניעת מצוקה של בני נוער ברשת.  

     

    מממצא ראשוני שעולה הוא כי רוב מכריע של הססטוסים שמראים על מצוקה הם אמביוולטיים. עולים מהם רגשות קשים של דחייה או פגיעה ובמקביל, הסתייגות. "מצד אחד יש רצון לקבל עזרה מצד שני חשש מחשיפה", מסבירה עוזרת המחקר רותם רוט.

     

     

    עשוי להראות מצוקה אמיתית. סטטוס אילוסטרציה.  ()
    עשוי להראות מצוקה אמיתית. סטטוס אילוסטרציה.

     

    אופיר מוסיף כי ברור שאפשר לזהות בסטטוסים שכוללים משפטים כמו "אני רוצה למות", מצוקה. אבל רוב הסימנים מעודנים יותר ואמירות אובדניות הן יוצאות מן הכלל. סימנים של דיכאון, חרדה ודחייה חברתית נפוצים הרבה יותר - ואינם מפורשים כל כך.

     

    "גם בסטטוסים מאוד חמורים כמו 'אף אחד לא אוהב אותי', או 'חבל שהתעוררתי בבוקר' בני נוער, בהרבה מקרים, יוסיפו הסתייגות בצורת זלזול, בדיחה, או פרצוף מצחיק". אומר אופיר ומוסיף שבשפה של בני הנוער, יש הרבה "מסביב". "הם למעשה זהירים ומאוד אסטרטגיים בניהול ההצגה העצמית שלהם. באופן טבעי הם עסוקים מאוד בהצגת רושם חיובי, וצפויים אף יותר להציג את עצמם בצורה "מקושטת" ואידיאלית במרחב המקוון. בני נוער (בנות יותר מאשר בנים) נוטים לפרסם תמונות פרופיל בהן הם נראים אטרקטיביים יותר מבחינה פיזית".

     

    דוגמאות של סטטוסים אמביוולטיים שעשויים להראות מצוקה. תמונת המחשה ()
    דוגמאות של סטטוסים אמביוולטיים שעשויים להראות מצוקה. תמונת המחשה

     

    את הסטטוסים שנראים שמעידים על מצוקה בחר צוות של עשרה פסיכולוגים ש"דגו" אותם מתוך מאות. כעת על החוקרים למצוא מאפיינים דומיננטיים שעשויים להצביע על מצוקה בחיים האמיתיים וליצור הבחנה אמינה בין סטטוסים המרמזים על מצוקה אמיתית לכאלה שלא. הצלחה במשימה זו תעניק למחקר תוקף. האם יש קשר בין מה שמישהו מפרסם בפייסבוק לבין מידת מצוקה "אמיתית". "שם אנחנו עדיין בשלבים ראשונים", אומר אופיר. "זה פער תיאורטי מרכזי בספרות והוא לב הדוקטורט שלי".

     

     

    עד איפה אפשר להגיע לטעמך באיתור אינטרנטי כזה? כלומר – בפגישת הערכה עם איש מקצוע יש סימנים מובהקים ברמת וודאות גבוהה למצוקה, בטלפון בטח אמורים לשאול כמה שאלות מפתח, וברשת - בסטטוסים - זה יכול להגיע לוודאות גבוהה או המון מידע ממנו צריך לנפות?

     

    "יש סימני מצוקה חד משמעיים, שגם אם הנער או הנערה לא הולכים להתאבד עכשיו, הסימן הוא כל כך חזק והוא לא נופל מסימן שעולה בפגישה או בטלפון, אבל לרוב, כנראה הסימנים הם לא מדויקים כמו בפגישה. לכן, אני רואה במחקר ובכלים שאני מפתח סוג של סינון ראשוני של מצוקה - אחת התרומות החשובות במחקר שלי היא שתהיה אפשרות ליישוג (reaching out), לאיתור מוקדם ולמניעה של התעצמות המצוקה".

     

    בנוסף לכלי תיאורטי לזיהוי מצוקה, אופיר עובד על תוכנה ממוחשבת לזיהוי מצוקה בשיתוף עם חוקר הבלשנות הממוחשבת פרופסור רועי רייכרט מהטכניון. על פי אופיר תהליך זה ייארך כשנתיים. "זה מאוד תלוי ברמת הדיוק אליה אנחנו שואפים", הוא אומר. 

     

    איפה באמת המחקר העולמי והספרות מול התפתחות הטכנולוגיה? (אנחנו מדברים על שנים של עבודה מאוד מסויימת, ללא שינוי כמעט, ופתאום - כל העולם של המתבגר (והמבוגר) עובר לרשתות חברתיות - יש המון בעיות חדשות להתמודד איתן ואני מניח שיש "מירוץ מחקרי".

     

    לעניות דעתי במקומות בהם יש רווח כספי מובהק, יש התפתחות מטורפת. גופי ענק כמו גוגל או פייסבוק יודעים לומר עלינו המון דברים, העדפות, נטיות וכדומה. משל: לפני כמה שנים, אחרי שהייתי כבר שנתיים בזוגיות אבל עדיין לא הצעתי נישואין, פייסבוק כבר התחילו להעלות לי מודעות של טבעות - אולי בזכות מרק צוקרברג אני נשוי היום + 2. לעומת זאת, לגבי פסיכופתולוגיה ברשת, אנחנו הרחק מאחור. נדמה לי שהסיבה לכך היא כלכלית. צריך לשכנע גופים גדולים שיש כאן אינטרס כלכלי - למשל של מניעת אשפוזים, מעבר לאינטרס החברתי המובן מאליו. בדוקטורט שלי, אני מקווה לתרום את ה'שנקל' הראשון לפיתוח הטכנולוגיה".

     

    המורה, גם את פה?

    וכמובן לבסוף, נשאלת השאלה האם נערים ירצו בכלל לפגוש דמויות מטפלות או מורים במרחב הקיברנטי. משרד החינוך, נוטה להתנגד ומעמיס איסורים רבים על הקשר ברשת פייסבוק לדוגמה - עם קבוצה ופרופילים ייעודיים, ללא מידע אישי. על פי חלק מהמחקר של אופיר, שנערך בשיתוף חוקר התקשורת חננאל רוזנברג, נראה שדווקא ההימצאות ברשת יחדיו עשוייה לעזור. על פי הממצאים, בתקופת צוק איתן, בני נוער נמצאו יותר מהרגיל ברשתות החברתיות והמורים מצידם חיפשו דרכים עקיפות להגיע אל התלמידים ולהעניק להם תמיכה רגשית. רוב בני הנוער העריכו את התקשורת עם המורים שלהם והרגישו שהיא עזרה להם להתמודד עם מצב הדחק המתמשך של המלחמה.

     

    "למרות שהדילמות האתיות הנוגעות לקשר מורה-תלמיד ברשת החברתית אינן מבוררות דיין, הממצאים מהמחקרים השונים שעשינו מדגישים את חשיבות המצאותם של מורים ואנשי חינוך בזירת המדיה החברתית", אומר אופיר.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים