שירה: "הייתי רוצה לבכות על הירח"

נִשְׁאַרְתִּי חוּט וָמַחַט

לְכַפְתּוֹרֵי בֶּכִי תְּלוּשִׁים,

לְתִקְוָה פְּרוּמָה.

קָרַעְתִּי קְרִיעָה בְּחֻלְצָתִי הַצְּבָאִית.

חוּט כּוֹאֵב עוֹבֵר דֶּרֶךְ קוֹף הַמַּחַט

בְּדִיּוּק מֻפְרָז

מְשַׁנֵּן בְּאֵימָה עַד תֹּם

מִלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ פְּצוּעוֹת עַל קֶרַע הַבַּד

עַל חֹד הַמַּחַט הַמְפֻחָד.

עַכְשָׁו נְדַבֵּר וּנְדַבֵּר

בַּפֶּה וּבַיָּדַיִם

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתֹּק

זֶה מוּל זֶה.

נַבִּיט בַּשָּׁעוֹן

וְלֹא נֵדַע אִם זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים

אוֹ הַשָּׁעָה שֶׁאָנוּ בָּאִים.

אִם אָנוּ צוֹחֲקִים כְּחִטָּה,

אוֹ בּוֹכִים כְּלֶחֶם שֶׁיָּצָא מִן הָאָרֶץ

וְלֹא מָצָא אֶת אַרְצוֹ

וְלֹא אֶת מוֹלַדְתּוֹ.

וְאוּלַי תָּקִים בָּנוּ אָהֳלֵי נוֹדְדִים.

וְהָעֶרֶב הַיּוֹדֵעַ לַהֲרֹג אֲהָבוֹת

בְּהֶבְזֵק חֹשֶׁךְ אֶחָד

עֲדַיִן לֹא בָּא עַד צַוָּארֵנוּ.

הֲנִהְיֶה לוֹחֲמִים, נִירֶה כְּצַלָּפִים

בְּכוֹכָבִים שְׁחֹרִים

אוֹ שֶׁמָּא נוֹשִׁיט צַוָּארֵנוּ

כִּכְבָשִׂים לַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה.

בַּסּוֹף

כָּל הַשִּׁירִים

בָּאִים אֶל הָאֹזֶן לָמוּת. 

לִפְעָמִים,

הָיִיתִי רוֹצֶה לִבְכּוֹת עַל הַיָּרֵחַ,

לְהַשְׁאִיר שָׁם דְּמָעוֹת

מֵהַיְּקָרוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

מֵרָחוֹק אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב

שֶׁהֵן יַהֲלוֹמִים.

מִקָּרוֹב אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

שֶׁהֵן זְכוּכִיּוֹת

שֶׁל שִׁירִים שְׁבוּרִים.

שירים מתוך "בסוף כל השירים באים אל האוזן למות" מאת פיני רבנו, משורר. יליד ירושלים. זהו ספרו השלישי. ספריו הקודמים: שתי וערב, דו שיח של שירים, יחד עם תמר רבנו. גוונים, 2008; פה מפוחית כרמל, 2010.