"מאסטר שף": דמעות של סלבס

הנה אנקדוטה מעניינת לפתיחה: בסרט הדוקומנטרי "פרשי האפוקליפסה" מוצג בין השאר מחקר שעקב אחרי עלייתן ונפילתן של אימפריות במהלך ההיסטוריה. מתברר שאחת התופעות שחוזרות על עצמן כשאימפריה מתקרבת לקריסה, היא עליית קרנם של בעלי מקצוע מסוימים – לרוב כאלה שקשורים בהדוניזם – והפיכתם לסלבריטאים. אחד מהמקצועות שפריחה שלהם מסמנת את שירת הברבור של האימפריה, הוא המקצוע המוכר בשם "שף".

עדכונים נוספים - גם בטוויטר של ynet

זה מעניין כי מהבחינה הזאת העונה החדשה של "מאסטר שף" שעלתה אתמול (ג') בקשת, שהיא גם עונת VIP, היא מן שילוב שמכסה אותנו מכל הכיוונים. השופטים השפים (טוב, מינוס אחת, מיכל אנסקי) הם סלבס, אבל רק ליתר ביטחון, הפעם גם המתמודדים הגיעו סֶלֶבִּים מהבית, והם לא צריכים לעבור את התהליך המייגע של להפוך למפורסמים תוך כדי התוכנית, אלא רק לחגוג את הסלביזם שלהם מול המצלמות. 

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"גב האומה"

"זגורי אימפריה": גורמת נזק למזרחים

החמין של מודי בר און כבד מדי

שי אביבי. על תקן הליהוק האיכותי(צילום: ינאי יחיאל)

אמנם עונת ה-VIP של "מאסטר שף" נראית כאילו קשת למדה מהניסיון של "הצילו! אני לא יודע לבשל" (עוד ריאליטי בישול שהצעיד סלבס, גם אם מכיוון האנטיתזה המודעת לעצמה, והתקשה לספק את הבאזז והרייטינג המצופה), החליטה להסיר את גרסת הבטא הלא יציבה וחזרה לגרסה הקודמת שכבר הוכיחה את עצמה, אבל למעשה העונה הזאת צולמה כבר לפני שנתיים, ורק עכשיו מצאה את דרכה אל לוח השידורים.

רשימת המפורסמים שמרכיבה אותה נעה על הסקאלה שבין איכות (דורית רביניאן, שי אביבי, נורמן עיסא) למלוהקים שבחיים לא הייתם מחברים לבישול (שלמה שרף, אבי נוסבאום, שלומי אלדר), הסבבים המתבקשים מתוכניות ריאליטי אחרות (אתי לוי, פנינה טורנה, נועם טור וגם בטי רוקוואי, שבאה לעשות תיקון ל"דוגמניות"), ועדן הראל ואיה קרמרמן, שיחסית למישהי שעושה לביתה והשאירה מאחור את הבלי העולם החילוני, היא מפציעה די הרבה במדיה.

איה קרמרמן. הופעה נוספת (צילום: ינאי יחיאל)

אם הייתי צריכה לשים כסף, הייתי מהמרת שהחיבור בין אנשים חשובים מאוד ל"מאסטר שף" הוא לא השידוך הכי מוצלח. נכון שבזמן האחרון עונת VIP היא המאסט לכל פורמט ("היחידה", "בוליווד", "גולסטאר" ו"זוג מנצח" הן רק חלק מהסדרות שצצו בשנה-שנתיים האחרונות), אבל חלק מהקסם שעומד בבסיס של "מאסטר שף" דווקא כן מגיע מהרגע בו נלקח האיש הפשוט מהרחוב ומקבל דריסת רגל במגדל השן של כוכבי מישלן. מה גם ש"מאסטר שף" היא כבר מזמן לא תוכנית בישול, אלא תוכנית סיפורים צבעונית ומרגשת, והבישולים הם רק הפסים שעליהם נעים הסיפורים האלה מהמסך אל בלוטת הדמעות שלכם.

עד כמה יעבוד עיקרון הסיפורים הנוגעים ללב עם אנשים שאנחנו כבר מכירים? כבר בתוכנית הראשונה (שעדיין לא הודח בה אף אחד) הזילו דמעות אתי לוי ופנינה טורנה, ואם אני לא טועה גם זה היה בכי ששתיהן כבר בכו, כל אחת בתורה, בריאליטי אחר, קדום יותר. אז נכון שאנשים מפורסמים כבר יודעים את העבודה ובאמת כמעט כולם כבר ידעו להוביל את עצמם לדבר על געגוע, בית, זיכרון ואהבה בהקשר של אוכל, אבל אם הייתי יכולה לייעץ למתמודדים, הייתי

מפצירה בהם לא להתפתות לקו המנחה של התוכנית ולהפנות את המאמצים שלהם דווקא לניסיונות לבדר במקום לרגש.

חבר השופטים

אני מודה, אישית "מאסטר שף" היא לא הפואה גרא שלי (אם כבר ריאליטי בישול,העדפתי את "משחקי השף"). העטיפה שלה סובלת מארכאיות - היא מתנהלת בכבדות, עממית באופן מאולץ ובעיקר נטולת שפיצים. אבל למרות כל אלה אי אפשר להתכחש לכוח שעומד בלב הפורמט – הרגע שבין יציאת המנה ועד שהשופטים מביעים את דעתם עליה, הוא רגע מסקרן. המתח הבסיסי עובד.

מהבחינה הזאת "מאסטר שף" לא מתקנת את מה שלא שבור, וממשיכה עם הקו שהפך אותה לשיאנית הרייטינג בעונות הקודמות, עובדה שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש, כי בניגוד לתחרויות אחרות שבהן אנשים מציגים את הכישרון שלהם לראווה ואנחנו יושבים בבית ומביעים דעה מוסמכת ומנומקת, הפעם אין לנו, הצופים, שום דרך לשפוט בקריטריון הכי חשוב: האם זה טעים. אין לנו ברירה אלא לסמוך על השופטים, ולקוות שנשאר עוד קצת זמן לריאליטי הגון לפני שהאימפריה תחזיר את המפתחות.