50 גוונים של אפור בברלין: הקהל צחק ופיהק
למרות דחיפות, מרפקים והמולה - הצליח אמיר בוגן להיות בין 300 בני המזל שנכנסו להקרנת "50 גוונים של אפור" בפסטיבל ברלין. הוא מדווח שנחשף שם כמעט כל מה שאפשר לחשוף בסרט אירוטי שהוא לא פורנו - ושלמרות זאת, את הרוב ראינו כבר. את הקהל, זה בעיקר הצחיק
הברלינלה, פסטיבל הסרטים בברלין, נחשב לאחד מאירועי הקולנוע היוקרתיים והרציניים בעולם. ואכן, גם השנה התארחו בו גדולים וטובים ובעיקר ותיקים כמו טרנס מאליק, פיטר גרינאוויי, ורנר הרצוג, האל הארטלי, וים וונדרס ועוד - אשר הציגו בבכורה את סרטיהם החדשים. אך עם כל הכבוד למאסטרים הללו, את מירב תשומת הלב משכה הפרמיירה הבינלאומית של "חמישים גוונים של אפור", שהתקיימה הערב (ד') בבירת גרמניה.
את העניין הרב בדרמה האירוטית שביימה סם טיילור-ג'ונסון אפשר היה לחוש בשטח כבר בהקרנת העיתונאים שהתקיימה באולם איימקס ענק - לא פחות. תור ארוך של מבקרי קולנוע וכתבי תרבות מכל העולם ניצב בכניסה לאולם. לא משנה כמה ציניים - הם כולם היו שם ובהמוניהם. דוחפים, עוקפים בתור, מתפלחים. אפילו הסדרנים הגרמנים - שלפחות לנו מוכרים כיעילים ומסודרים - לא צפו את הבהלה והתקשו להתמודד עם מאסה גדולה כל כך של אנשים. Ordnung בהחלט לא היה שם.
אחרי לא מעט מירפוקים ותמרונים שונים ומשונים, הצליח עבדכן הנאמן להיות שם בין אותם 300 פלוס בני מזל שצפו בסרט לראשונה מחוץ לגבולות ארצות הברית (שם הוא יעלה ביום שישי ה-13 בפברואר), והכל בשביל להביא לכם רשמים ראשונים - רגע לפני שהסרט עולה לאקרנים אצלנו בישראל. השורה התחתונה, אם לא בא לכם ליהנות מקצת משחק מקדים, היא: למרות כל ההייפ מסביב, אין מדובר במשהו שלא ראינו קודם. ממש לא כצעקתה, או כגניחתה של דקוטה ג'ונסון.
2. לא רק ש"חמישים גוונים של אפור" הוא לא משהו שלא ראינו קודם, הוא גם לא משהו שלא קראנו קודם. לפחות חלקנו. הטרילוגיה הספרותית של אי.אל. ג'יימס שעליה מבוסס הסרט הוא ה"הארי פוטר של המבוגרים". לולא ההצלחה הבינלאומית הגדולה של רב המכר הזה (שעלי להודות, לא קראתי ולו דף אחד ממנו), הסרט של טיילור-ג'ונסון היה נתפס כנראה כמו פרובוקציה קולנועית זולה וירודה. למרות שהיא לא באמת כזאת.
4. אז איפה בעצם מתחילה המתח לרדת? דווקא איפה שהוא אמור להתחיל לעלות - כשגיבורי העלילה כריסטיאן גריי (ג'יימי דורנן) ואנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון) שוברים את הקרח, ואחר כך גם משתמשים בו כמקדם הנאה מינית. אם במחצית הראשונה של הסרט אפשר ליהנות מהפערים בין השניים, והמבוכה שנלווית אליהם כשהמיליונר החתיך דורש לגבות כל פלרטוט בהתקשרות חוזית. מהרגע שבו הסרט פונה להתקשרות לשם קשירה, דקוטה ג'ונסון נחשפת בעירום מלא ודורנן נחשף בעירום רגשי טראומטי - זוהי תחילת הירידה.
.jpg "לא משהו שלא ראינו קודם")
6. דקוטה ג'ונסון היא דווקא הברקה מפתיעה, שכן היא משכנעת ביותר בתור הנערה התמימה וחסרת הניסיון שהושחתה מרצון. היא טובת מראה, אך לא פלסטיקית כמו שותפה. היא לא סקסית טבעית, ולמרות זאת אפשר להתענג על גופה הנערי שנחשף לא פעם בסצנות המין. מי שנמצאות שם מרוחות על המסך מהתחלה ועד הסוף הן השפתיים שלה (העליונות, אל תפתחו ציפיות גדולות מדי) שנעות על פי כל כללי הטקס - עם או בלי עיפרון. ברור שכדי לזכות בתפקיד, ג'ונסון נדרשה לעשות אודישן לשפתיים. בטוח שיש דבר כזה.
דקוטה ג'ונסון וג'יימי דורנן בהקרנת הבכורה בברלין(צילום: AFP)
1. "חמישים גוונים של אפור" הוא כאמור לא משהו שלא ראינו קודם: במהלך הצפייה עולים בזיכרון אחד אחרי השני "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", "סחלב פראי", "יומן הנעל האדומה" ועוד סרטים אירוטיים וסדרות טלוויזיה לשעת לילה מאוחרת שהיו מנת חלקנו בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90. הדמיון זועק לשמיים, או לתקרת חדר השעשועים של כריסטיאן גריי. מהאסתטיקה השבלונית של סצנות הסקס, לתאורה המעומעמת, והכוריאוגרפיה של השחקנים במיטה. בין לבין צצות גם תמונות מ"אישה יפה" או אפילו הסדרה "שושלת" עם העושר המופלג, מכוניות הפאר וכלי הטיס.
עיתונאים, וסקרנים נלהבים בכניסה לסרט בברלין(צילום: רויטרס)
3. למעשה, הסד הספרותי של ג'יימס הוא הקללה של טיילור-ג'ונסון. ניכר כי בחלקו הראשון של הסרט הרגישה הבמאית חופשייה לעשות בו כבשלה פחות או יותר. יש בו לא מעט רגעים קומיים מרעננים ומפתיעים לטובה שעוררו צחוקים רפים, אך כנים בקהל. אולם מה שהתחיל כצחקוקים שובביים הסתיים בנחירות בוז מלגלגות כשבחלק השני נבנית הדרמה המעמיקה והמרצינה - כמתחייב בטקסט. שם זה מפסיק לעבוד והופך להיות מגוחך, ובעיקר משעמם. בין הצחוקים בהתחלה ללגלוגים בסיום, נצפו לא מעט פיהוקים.
5. ג'יימי דורנן הוא חתיך מהסרטים, וגם מהמגזינים, וזה מה שהופך אותו לבעייתי כל כך - במיוחד ברגעים המאוחרים יותר כשהוא אמור לגלם יותר מגבר שרירי, יפה תואר, עשיר ומושלם. הוא בסדר בתור מיסטר פרפקט, אבל ממש לא משכנע בתור מר גריי. טראומות מן העבר? שריטה קשה (בנשמה, לא בגב)? מנעד ההבעות הקפואות שלו לא מאפשרות לנו לחוש בזה.
.jpg "לא משהו שלא ראינו קודם")
לא משהו שלא ראינו קודם
7. אז מה עוד יש לנו פה חוץ משפתיים? אפשר להגיד שבגזרת העירום הנשי (גזרה דקיקה וענוגה יש לציין) נחשף כמעט כל מה שאפשר לחשוף בסרט אירוטי שהוא לא פורנו, ולו לרגעים בודדים. עם זאת, ברוב רובן של סצנות המין משובצים קלוז-אפים בעיקר על השפתיים שלה, ועל החזה. לפעמים - בין לונג שוט למדיום שוט לסתם שוט או אזיקים - גם נוכל להבחין בקצה קצהו של שיער ערווה. זהו הישג לא מבוטל עבור חדי העין שבקהל.
8. ולמה לצפות בגזרת העירום הגברי (גזרה מאסיבית נפוחה למדי)? יש פה גם הרבה שרירים - דו ראשי, תלת ראשי, חזה, בטן. זהו מחקר אנטומי די אינטנסיבי - ממש האנטומיה של גריי. מי שמצפה למשהו קצת יותר נועז, בוודאי יתאכזב מצילומי איזור החלציים של דורנן, המכוונים כך שלא נראה את איבר מינו חס ושלום. עירום גברי תמצאו בהרבה סרטים אחרים בברלינלה.
8. ומה תראו כשהפריים נפתח? בדרך כלל צילומים מעין הציפור על סיאטל והסביבה. יש לזה לא מעט תירוצים, ובעיקר בפעמים כשגריי מציע לאישה שאיתו לטוס איתו במסוק הפרטי או בדאון ששכר. "יש קיבולת לכמות ההפתעות שאתה מכין לי", אומרת לו אנסטסטיה. ובכן, אל דאגה. לכם הצופים לא תהיה בעיה כזאת.
50 גוונים של אפור. רשמים מהבכורה
צילום: AFP
מומלצים
