מצוירים ומצוינים: סרטי האנימציה באוסקר
קטגוריות האנימציה לסרטים ארוכים וקצרים נמצאות בצילם של הפרסים הגדולים בטקס האוסקר. אך בין המועמדים ניתן למצוא כמה אוצרות מקסימים שמשלבים טכניקה מתקדמת וסיפורים נוגעים ללב. זה המקום בו יכול סטודיו קטן לנצח אולפן הוליוודי ענק. אבל איך קרה ש"לגו - הסרט" מצא עצמו בחוץ?
בתוך ענן ההייפ סביב טקס האוסקר שיתקיים בליל ראשון הקרוב - בין הפרסים לסרט הטוב ביותר, למשחק, לבימוי, לעיצוב התפאורה - יש גם שתי קטגוריות המוקדשות לאנימציה. בדרך כלל לא נותנים לאנימטורים את תשומת הלב הראויה, אולם השנה דווקא הופנה זרקור מיוחד על הפינה הזו בגלל ההתעלמות של בוחרי האקדמיה מ"לגו - הסרט" - להיט קופתי ענק מבית וורנר ברוס שנותר בחוץ.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
פיל לורד שיצר את "לגו - הסרט" (ביחד עם שותפו כריס מילר) היה זריז בתגובתו, וזמן לא רב לאחר פרסום רשימת המועמדים לאוסקר, שחרר תגובה בטוויטר. "לא נורא, הכנתי אחד משלי", צייץ והוסיף את התמונה הבאה:
למה לגו נשאר בחוץ? בסרט ניסו לחקות אנימציה שמבצעים עם לגו, כלומר אנימציה של חובבים בעזרת לגו אמיתי ומצלמה ועשו זאת בהצלחה. מה שעבד לטובת הסרט והקומדיה זו האנימציה המוגבלת. מה שאולי עבד לרעתו - כאשר מי שבוחר את המועמדים הסופיים הם ברובם יוצרי אנימציה - זו האנימציה המוגבלת. הרמה ההפקתית אמנם גבוהה, אבל האנימטורים עדיין נדרשו לבחור מבין עשרים מועמדים רק חמישה סרטים ראויים. כששאלתי את עצמי האם לגו ראוי יותר מאחרים, תוך שימת דגש על הטכניקה, גם אני הייתי מצביעה נגדו.
אבל אני לא חברת אקדמיה באוסקר, לכן אני יכולה למנות ספקולציות כמו זו שעלתה במגזין ווראייטי על כך שחברי הוועדה מעדיפים אנימציות ידניות (כמו בובות ואנימציה קלאסית) ושהקופסונים ושני הסרטים הזרים שנכנסו לרשימה הסופית היו פייבוריטים מלכתחילה. בדרך כלל משבצים שני סרטים זרים במועמדים, מה שמותיר מקום לשלושה סרטים אמריקאים בלבד להתמודד על האוסקר. אבל אם אתם שואלים אותי, יכול להיות שתעשיית האנימציה ההוליוודית פשוט לא אוהבת את שני הבמאים האלה שלא החליטו אם הם במאי אנימציה, תסריטאים, מפיקים או במאי לייב-אקשן ואין להם סטייל מוגדר.
אז נשארנו עם חמישה סרטים אחרים שנאבקים על הפסלון, ומייצגים שני אולפנים הוליוודים גדולים, סטודיו אמריקני עצמאי, ושני בתי הפקה זרים מאירלנד ומיפן.
"שישה גיבורים" הוא הנציג של דיסני, הזוכים הגדולים של שנה שעברה עם "לשבור את הקרח". הפעם מדובר בסרט מהנה באנימציה תלת ממדית של דון הול שביים את "פו הדוב" וכריס וויליאמס שביים את "בולט". שני הבמאים היו גם אמני סטוריבורד וכותבים בסרטי דיסני כמו "לשבור את הקרח", "פלונטר", "הנסיכה והצפרדע" ו"טרזן".
"הדרקון הראשון שלי 2" של דין דבלואה הוא סרט ההמשך ל"הדרקון הראשון שלי" מ-2010 שהיה הפתעה נעימה, ובעיקר נפלא. גם הסיקוול (בעל השם עם הכשל הלוגי) מציג סצינות משחק נהדרות ואנימציה יפייפיה, אך התסריט פחות טוב והדוק מהמקור, ולמרות זכייתו בפרס גלובוס הזהב, יש סבירות נמוכה שדווקא הוא ייזכה גם הפעם.
"הקופסונים" - סרט הסטופ-מושן של אולפני לייקה ("קורוליין", "פראנורמן") - היה מועמד כמעט לכל פרס אפשרי מגלובוס הזהב ועד הבאפט"א הבריטי, והיה מועמד כמעט בכל קטגוריה באנני - פרסי האנימציה. הרשימה הזו מעידה על איכות האנימציה גם מבחינה טכנית, ואכן האנימציה שיוצאת מהסטודיו הזה תמיד מושלמת. האם העובדה שהפעם הסרט פונה יותר לילדים תפגע בו באוסקר?
"Song of The Sea" הוא סרט אירופאי, אמנותי מאוד בגישה שלו. סרטו הקודם של הבמאי הבלגי טום מור, "סוד הספר של קלס", הפתיע בעיצובים נהדרים שקראו תיגר לא רק על חוקי התלת-ממד בסרטים, אלא גם על חוקי הדו-ממד. גם הסרט חדש ומעוצב להפליא, ואפשר להתמוגג בו על כל פריים. גם הוא, כמו "הקופסונים", פונה הפעם יותר לילדים.
הטריילר של "Song of The Sea"
"האגדה על הנסיכה קגויה" מבית סטודיו ג'יבלי היפני הוציא סרט נוסף - אבל הפעם ללא במאי העל האייאו מיאזאקי. האנימטור איסאו טקהאטה מושפע מאוד מציורים יפניים, וזכה בינתיים בפרס האקדמיה ביפן ובפסטיבלים שונים. נתון מעניין הוא הזכיות המרובות בפרסים שניתנו על ידי מבקרי קולנוע כגון מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס, של טורונטו ומקומות נוספים. אני מהמרת עליו. ואתם?
הטריילר של "האגדה על הנסיכה קגויה"
לצד הקטגוריה הנוצצת והמסחרית יותר של סרטי האנימציה באורך מלא, חוסים בצל המועמדים בקטגוריית הסרט הקצר. אבל מעמד זה מעניק להם יותר חשיפה מסבב פסטיבלי הנישה בהם הם מוקרנים בדרך כלל. שני הפייבוריטים בתוך חמישיית המועמדים לא יכולים להיות שונים יותר זה מזה. האחד הוא סרט של אולפן גדול, האחר עצמאי שהופק כסרט גמר. כך יכולים למצוא עצמם סטודנטים לצד המאסטרים שלהם כשהם מתמודדים על אותו הפרס. המנצח לא חייב להיות זה בעל התקציב הגדול ביותר. בקטגוריה זו זוכים הסרטים העצמאיים הקטנים לא פעם. האם זה יקרה גם השנה?
"The Bigger Picture" הוא סרטה של דייזי ג'ייקובס שרק לפני שנה סיימה אותו כסרט הגמר שלה, והתחילה לשלוח אותו לפסטיבלים. היא לא ידעה מה מצפה לה. הסרט קיבל ביקורות טובות, שובץ לתחרויות והחל לצבור פרסים. לאחרונה זכה גם בפרסי האקדמיה הבריטית - הבאפט"א, ועכשיו הוא בדרך למקבילה האמריקנית.
הטריילר של "The Bigger Picture"
הדמויות בסרט זה מצויירות על קיר ומתקשרות החוצה, אל החלל התלת-ממדי. הטכניקה מעניינת מאוד: דמויות בגובה שני מטר מצויירות על הקיר, ויוצאות מתוכו באופן חלקי. כך למשל, כאשר דמות מצויירת תושיט יד קדימה, היד תצא כיד תלת-ממדית העשויה מעיסת נייר צבועה. במהלך האנימציה הדמויות צויירו שוב ושוב על הקיר והחלקים המיותרים נמחקו על ידי צביעתם בצבע לבן. במקביל החלקים שיוצאים מהקיר בעצם הודבקו עליו והונפשו בטכניקת סטופ-מושן. ג'ייקובס ממשיכה את המסורת המוצלחת של בית ספרה NFTS ששיגר לאוסקר לפני שנתיים את "Head Over Heels".
צפו בזוכה האוסקר Head Over Heels המרגש
"Feast" של פטריק אוסבורן נוצר בחסות אולפני דיסני והוקרן כמתאבן לפני "שישה גיבורים" שמועמד כאמור בקטגוריה הראשית. גיבורו של הסרט הוא ווינסטון, כלב תועה שנמשה מן הרחוב, והעלילה מועברת מנקודת מבטו. מערכת היחסים בינו ובין בעליו מודגשת בעזרת הארוחות והפינוקים שהוא מקבל.
הצצה ל"Feast"
בסרט הזה הטכניקה ללא רבב - אנימציה תלת-ממדית, שמשתמשת בטכנולוגיה שפותחה עבור זוכה האוסקר "Paperman" המקסים מלפני שנתיים. אוסבורן היה האנימטור ראשי בסרט הוא וגם עזר לפתח את התוכנה. אבל הסיפור וגיבורו הכלבי, הוא מקדם הסיכויים הגבוה ביותר לקראת הזכיה באוסקר.
צפו ב"Paperman" זוכה האוסקר מלפני שנתיים
בכל שנה האוסקר מוכיח לנו מחדש שדווקא בקטגורית הקצרים באנימציה קשה באמת לנחש, וכאמור לכל אנדרדוג יש סיכוי. שלושה סרטים נוספים שמועמדים מספרים כל אחד סיפור אחר ונוצרו על ידי אנימטורים מרחבי העולם.
"The Dam Keeper" הוא סרט אישי של רוברטו קונדו ודייס צוצומי היפני - צמד אמנים שעבדו בפיקסאר. את הסרט התחילו בשעות הפנאי ובחופשות, במקביל לעבודתם באולפן. הם יצאו לדרך עם הרבה מחשבה עיצובית ומעט נסיון בבימוי, אספו צוות, והצליחו כנגד כל הסיכויים לא רק ליצור את הסרט, אלא גם להתברג לאוסקר. בינתיים השניים כבר הספיקו להקים סטודיו משלהם, ומתעסקים ביומיום בניהול אמנותי ועיצוב וזה ניכר מאוד בסרט, שעשוי להפתיע כי הוא פשוט כל כך יפה.
הטריילר של "The Dam Keeper"
"Me and My Moulton" הוא פרי יצירתה של טוריל קובה הנורבגית, אנימטורית נהדרת שפועלת בקנדה אבל מספרת סיפורים על אירופה. ב-2007 זכתה באוסקר עם הסרט "The Danish Poet" והיא זכורה לטוב גם בזכות מועמדות לאוסקר משנת 2000 עבור הסרט המשעשע בעל השם הארוך "My Grandmother Ironed the King's Shirts". השנה היא מועמדת שוב. סרטה החדש עוסק בשלוש אחיות בנורבגיה, בהוריהן שעוסקים בעיצוב, ובעיקר בחלום על אופניים.
הטריילר של "Me and My Moulton"
"A Single Life" של ג'וריס אופרינס ההולנדי מספר על אישה שמוצאת סינגל - דיסק עם שיר שמאפשר לה לנוע בין תקופות שונות בחייה שלה.
אגב, סרטו הקודם של אופרינס - "Mute", אותו יצר יחד עם שותפיו לסטודיו, היה להיט רשת לפני כשנתיים. הנה הוא לפניכם:
שיהיה לנו חג אוסקרים שמח - באנימציה וגם בלייב אקשן.
טל לוטן היא אנימטורית ובמאית אנימציה, מנהלת התחום הקלאסי במכללה הישראלית לאנימציה ובעלת בלוג האנימציה "אנימטורית ".
