מבשרת מתאבלת על איתי שמעון בן ה-8.5
ביום ראשון שעבר נדם גופו הקטן של איתי, שנאבק במחלת הסרטן מאז היה בן שלוש. מאות הגיעו לחבק ולנחם את הוריו, ראש המועצה יורם שמעון ואת רעייתו ליאת. "לימדת אותי המון", ספד לו אביו. "תנוח על משכבך בשלום בני"
ישוב שלם ליווה את מחלתו של איתי. כולם התפללו שיצליח לנצח את המחלה הארורה.
אלא שביום ראשון שעבר בשעות הבוקר נחתה הידיעה הקשה: "הבן האהוב שלנו איתי איננו", כתב אביו, יורם, בדף הפייסבוק שלו. "הנסיך שלי נדם", כתבה אמו ליאת.
כמה שעות מאוחר יותר, בבית ההספדים הספרדי בבית העלמין בגבעת שאול, מוקף במאות אנשים, ספד לו אביו בבכי: "איתיצ'וק, שני שירים לא הפסקת לשיר: את השיר של יהורם גאון 'לא תנצחו אותי' ואת 'אני ואתה נשנה את העולם'. עם מי נשנה את העולם עכשיו?".
נלחם בכל הכוח
איתי בנימין שמעון היה בן שלוש כשהתגלה בראשו גידול. במשך שנים עבר אינספור טיפולים, בילה ימים ושבועות בבתי חולים והמשיך להילחם בכל הכוח במחלה כשהוא מפיץ סביבו הרבה צחוק ואהבה. בין החלומות גם קיווה להתגייס לצבא. כשהסבירו לו שהוא יוכל רק להתנדב, הודיע שאם כך הוא יתנדב במחלקה האונקולוגית עם ילדים.
הוריו, ליאת ויורם, נלחמו בכל הכוח במחלתו. הם עברו בין בתי החולים, הכירו כמעט כל מומחה בעולם ואין תרופה ניסיונית שלא ניסו לתת לו. לצד המאבק על חיי בנו, ניהל שמעון מאבק כיו"ר האופוזיציה, רץ לראשות המועצה ולאחר מכן לסיבוב שני עד לניצחון הגדול לפני כשנה.
כראש מועצה המשיך לתפקד כרגיל ולטפל בבעיות הבוערות של היישוב. גם ליאת שמעון התנדבה ללא הפסקה. בתקופת מבצע 'צוק איתן' נרתמה למען החיילים ששירתו בעמדת כיפת הברזל שהוצבה סמוך לישוב, ובאחרונה עמדה בראש המבצע לאיסוף תרומות לילדה ליה איסקוב שנזקקה לניתוח חירום בארה"ב.
במשך כל הזמן שנלחם במחלה, איתי התעקש להמשיך להגיע ללימודים בבית הספר הדרור ביישוב כשרק היה יכול. הוא פשוט אהב ללמוד ולהיות עם חבריו. גם כשהיה לו קשה לעלות במדרגות, הוא עלה באיטיות ולבסוף הגיע לכיתה. למסיבת יום ההולדת שלו בכיתה ולמסיבת חנוכה שנערכה לפני חודשיים וחצי הגיע כשהוא יושב על כיסא גלגלים, ונראה מאושר כשהוקף בחבריו.
ביום שני נתלו בכניסה לבית הספר שלטים גדולים שבהם כתבו ילדי בית הספר זיכרונות ודברי פרידה לאיתי. "איתי קיבל הכל באהבה ופיזר אהבה לעולם", סיפרה קרובת משפחה. "תמיד קיבל את השונה והאחר ופתאום הפך לשונה ולאחר בעצמו, אבל גם את זה הוא קיבל באהבה".
הנשימה האחרונה
איתי גם היה מוקף באהבה אינסופית. אחיו גיא טיפל בו במסירות לאורך כל השנים והיה כמו אבא שני שלו. "היה ביניהם קשר מאוד עמוק", סיפרו השבוע בני המשפחה. "הוא טיפל בו ממש כמו רופא". גם בני דודיו, שקד ובן, השתדלו לא לעזוב אותו לרגע וטיפלו בו.
בשנה האחרונה ליוו את איתי בוגרי בית הספר, שהגיעו אליו הביתה לשחק ולהיות איתו בשעות הארוכות שבהן נאלץ לבלות במיטתו. "בני הנוער שנרתמו לקחת חלק בפרויקט החיים הזה טיפלו באיתי באכפתיות ובנתינה אינסופית. הם דוגמה ומופת להרבה בני נוער", סיפרה אימו.
בחודשיים האחרונים הורע מצבו של איתי. הגידול התפשט בראשו והוא התקשה ללכת. הוא טופל בביתו בעזרתו של סמי, עובד זר מהודו, שסייע לו.
ככל שהחריף מצבו הוא חובר למכשירים בביתו, ורופא הגיע לבקרו אחת ליום. בשבועיים האחרונים איתי הלך ודעך. ביום שבת האחרון החליטו לנתקו מהמכשירים הרפואיים, לאחר שהרופאים הסבירו להורים כי נותרו לו מספר שעות בודדות לחיות. אבל איתי המשיך להילחם.
במוצאי שבת הוא שכב בסלון הבית ונשם בכבדות, כמויות המורפיום שזרמו בדמו הפחיתו במעט את הסבל הרב שנשא בגופו הקטן. אביו יורם שכב לידו כל הלילה. איתי לא ויתר והמשיך לנשום בכוחות עצמו, הרבה מעבר לשעות שנתנו לו רופאיו.
בבוקר, סמוך לשעה שבע, קם יורם ממקומו ועלה לקומה העליונה כדי להביא נעלי בית, וכבר במדרגות הבין שמשהו לא טוב קורה. נשימותיו של איתי היו חזקות ואחר כך נשמעה רק דממה.
להחזיר את המתנה
בשעות הצהריים הובא איתי הקטן לקבורה. "קיבלנו מתנה מהשמיים ועכשיו אנחנו מחזירים אותה", אמר אביו בהספד. "בזמן שכל חבריך הלכו לבית הספר אתה הלכת לטיפולים בבתי חולים. רצית להיות ילד ככל הילדים. איתיצ'וק, נתת לנו מתנה ולימדת אותנו המון דברים. כמה דברים שאני למדתי ממך. עכשיו מלווים אותך בשמיים מלאכים בלבן לגן העדן, המקום שלך. תנוח על משכבך בשלום בני".
אל בית המשפחה במבשרת הגיעו השבוע גם שרים, חברי כנסת ונשיא המדינה. בביקורו של הנשיא ריבלין ביקשו יורם וליאת להקים קרן למען ילדים חולים שאין ידם משגת. ריבלין הבטיח להיפגש איתם אחרי החודש ולקדם את הרעיון. במהלך השבעה רתמה ליאת לנושא גם את יו"ר הכנסת היוצאת, יולי אדלשטיין, שאשתו נפטרה גם היא ממחלת הסרטן.
מאות מתושבי מבשרת הגיעו כדי לחבק ולנחם את ראש המועצה ומשפחתו. דף הפייסבוק של היישוב ושל יורם וליאת שמעון התמלא מכתבי נחמה ותמיכה. וליד כל ההודעות האלה צצו ועלו שוב ושוב תמונתיו של איתי הקטן. ילד מלא בחלומות ואהבה עם שתי גומות חן גדולות והרבה אור.
