דו"ח המבקר: כשבן הזוג לא מפסיק להעיר לך
איך מעבירים ביקורת טובה בזוגיות שלא תתפרש כמשפילה ולא מכבדת? היכן עובר הגבול בין ביקורת בונה לביקורת הרסנית, ומתי אין ברירה אלא לפנות לאיש מקצוע?
דן (השם האמיתי שמור במערכת) חוזר וטוען שאשתו נועה לא יודעת לקבל ביקורת. לדידו, בזוגיות טובה בני זוג אמורים להרגיש חופשי לומר זה לזה מה מפריע להם בהתנהגות של האחר, מתוך ציפייה שבן הזוג יקבל את הביקורת באהבה ויפעל לשיפור המצב. נועה מודה שהיא אכן מתקשה לשאת את הביקורתיות המאסיבית של בעלה, פשוט מאחר שהיא רואה בביקורתיות שלו ניסיון בלתי נלאה לעצב אותה ולכפות עליה שינוי, וזה מכעיס ומעליב אותה.
עכשיו בערוץ יחסים:
זוגיות בזיג-זג: נעים בין אהבה לשנאה
7 דרכים להגיד לו שאתם צריכים טיפול זוגי
אין חולק על כך שביקורת משפילה, לא מכבדת ושיפוטית בזוגיות היא הרסנית ופסולה. אם כך, מה המסקנה? האם באמת אין דבר כזה ביקורת בונה? ובכן, יש כזאת, אבל בתנאי. למשל, רצוי לא להכות בברזל בעודו חם אלא לחכות לשעה רגועה ולעשות זאת באווירה ידידותית. לשאלה החשובה ביותר - איך להעביר ביקורת – אייעץ כי ביקורת טובה נאמרת בטון דיבור חברי, תוך המרת הביקורת בבקשה. אתן לכם דוגמה: "אני מאד מבקשת שלא תכתוב בפייסבוק דברים שקשורים אלי ולא תזכיר את שמי. אתה מוכן לעשות את זה למעני?" - הוא משפט הרבה יותר נעים לאוזן מאשר "אני לא סובלת את הצורך המגונה שלך לתעד כל דבר בפייסבוק ולחשוף בפני כל העולם מה אנחנו עושים. תפסיק את זה מיד. זה מגעיל אותי״.
לניסוח בצורת בקשה יש יותר סיכוי להיענות. בקשה, גם אם היא נחרצת ואסרטיבית, לא בהכרח תגרור מריבה ואולי אפילו תניב התנצלות. אלה שמרבים למתוח ביקורת, טוענים פעמים רבות שהם מבקרים גם את עצמם - כאילו שזה מקנה להם זכות לבקר את הזולת. אלה שרגישים מאד לביקורת ככל הנראה חוו ביקורת קשה בילדותם והם משליכים על בן זוגם הביקורתי את דמות ההורה המבקר. לפעמים הם מפרשים כמעט כל אמירה כביקורתית בגלל ההדהוד לאחור שהם חווים. הם משחזרים עלבון שאינו באמת קשור למציאות חייהם העכשווית.
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
בחרו את הקרב שלכם
בני זוג שמכירים זה את זה ויודעים את הרגישויות, כדאי שיעשו כמיטב יכולתם למזעור הפגיעה. כך, משימתם של המרבים בהערות ביקורתיות היא לחתוך בכמות וללמוד לדבר בטון ידידותי ומכבד ולנסח בקשה במקום ביקורת. מנגד, משימתם של הנפגעים מביקורת, היא לנסות ולברור מה ראוי לעלבון ומתי אפשר לוותר על העלבון. המשימות הללו אינן קלות לבצוע כי מדובר בשינוי הרגלים מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים. אם אתם נמנים על הטיפוס המבקר, אתם במרבית המקרים די אוהבים את עצמכם בתפקיד הזה, וקשה מאד להתפטר מתפקיד שאוהבים. אתם תופסים את עצמכם כחכמים יותר, ישרים יותר, אחראים יותר, צודקים יותר ובקיצור: אתם חווים סוג של עליונות מוסרית. אבל היי, לא כיף להיות בן זוג של מי שהאמת, הצדק והמוסר מונחים בכיסו על דרך קבע.
אז מה עושים? מטילים ספק בהנחת העבודה שלכם ומאמצים הנחה גמישה יותר, חומלת יותר ומשקפת את המציאות במידה רבה יותר. השקפה האומרת: כולנו בני אדם, אנחנו גם חכמים וגם טיפשים, גם יפים וגם מכוערים, גם צודקים וגם טועים. מהמקום הזה נוכל לבקש בקשות במקום להעיר הערות ביקורתיות, ונתמודד עם תשובה חיובית או שלילית כמו גם עם תשובה מורכבת.
האחריות בידינו
אם אתם מזהים את עצמכם כסובלים מביקורתיות מופרזת מצידם של בני הזוג שלכם, ראשית דבר בדקו אם יש די ראיות בשטח לתפיסה הזו שלכם. נסו לבדוק אם המשפטים שאתם מפרשים כביקורתיים הם אכן כאלה - זאת במידה ובן הזוג מכחיש שהוא ביקורתי.
אם בן הזוג מעיד על עצמו שהוא ביקורתי, אין טעם לבקר אותו על כך כי כאמור ביקורתיות לא באמת מועילה. במקום זה, מחכים לעיתוי נוח ובעיתוי זה מתארים לבן הזוג את הרגשות שמתעוררים אצלכם כתגובה להערות הביקורתיות ואת ההתנגדות הפנימית לציות שהביקורתיות מזמינה. שתפו וספרו על האסוציאציות והזיכרונות שהביקורתיות שלו מעלה אצלכם ולבסוף, בקשו להוריד מכמות הביקורת כדי שיהיה סיכוי כלשהו שחלק מהדברים אכן יופנמו וייענו.
צריך לזכור, גם כשאנחנו הופכים ביקורת לבקשה, אל לנו להטיל את האחריות למצוקה או לאושר שלנו על מי שנענה או סירב לבקשה. לגישתי, האדם הוא היוצר של עצמו, של מחשבותיו, רגשותיו, השמחה והסבל שלו. אם לא ניקח את האחריות הזו לא תהיה לנו מוטיבציה להשתנות ולהתפתח. אם התפיסות עקשניות ושיחה חברית לא מסייעת, כדאי להיעזר באיש מקצוע, כי לעיתים הדינמיקה הזוגית בין מבקר ומבוקר משרתת צרכים ורצונות שראויים לבדיקה וחקירה מעמיקים יותר.
בהצלחה!
בתיה ברק-ורבין היא יועצת ומאמנת זוגיות, פסיכותרפיסטית אקזיסטנציאליסטית.
לפנייה לכתב/ת 
