שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    המפקד שהיה לאגדה

    מטען שהטמינו מחבלי חיזבאללה ב-28 בפברואר 1999 גרם למותם של תת-אלוף ארז גרשטיין, רס"ב עימאד אבו-ריש, סמ"ר עומר אלקבץ וכתב "קול ישראל" בצפון אילן רועה. גרשטיין היה מפקד נערץ ואלוף הפיקוד דאז אשכנזי ספד: "הוא היה אחד המפקדים הטובים שצה"ל ידע"

    28 בפברואר 1999. פיצוץ רב עוצמה החריד סמוך ל-12:00 בצהריים את שיירת המכוניות המוסוות של צה"ל ליד הכפר כאוכבא, בדרום לבנון. מכוניתו של מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), תת-אלוף ארז גרשטיין, שנסעה בראש השיירה שחזרה מביקור בביתו של איש צד"ל שנהרג, נפגעה. לחיילי הכוח שהגיעו למרצדס המוטלת בצד הדרך לא היה מה לעשות. פרט לגרשטיין, נהרגו בתקרית רס"ב עימאד אבו-ריש, סמ"ר עומר אלקבץ וכתב "קול ישראל" בצפון אילן רועה.

     

    השבוע לפני - לכל הכתבות

     

    הארבעה יצאו באותו יום ממטולה לכפר חצביא, שם ביקרו את לוחמי הגדוד הדרוזי של צה"ל. משם נסעה השיירה לכפר שובא, לביקור ניחומים בביתו של איש מנגנון הביטחון של צד"ל. סמוך לשעה 12:00 בצהריים השיירה הייתה בדרכה חזרה לגבול ישראל. כ-300 מטר מעמדת האו"ם סמוך לכאוכבא התפוצץ מטען רב עוצמה, שהוסווה כסלע.

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    שיירה קודמת של מפקד היק"ל שצילם אביהו שפירא (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    שיירה קודמת של מפקד היק"ל שצילם אביהו שפירא(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    הגישה לנפגעים הייתה קשה משום שחיזבאללה מילכד את השטח כולו. למקום הוזעקו כוחות של חיל הנדסה, שגילו במקום שני מטענים נוספים שלא התפוצצו. חילוץ הנפגעים התבצע כשמחבלי חיזבאללה ירו ללא הפסקה פצצות מרגמה לעבר האזור.

     

    אלוף פיקוד הצפון דאז, גבי אשכנזי, אמר: "איבדנו ארבעה לוחמים, ארבעה חברים. אתם מכירים את כולם - את תת-אלוף ארז, האהוב על כולם, מפקד חי"ר ולוחם, מהטובים שצה"ל ידע. הנהג המאבטח עימאד שהיה כרגיל ליד ארז. הקשר עומר, והכתב - ידידינו וחברנו אילן רועה, שכולנו היינו רגילים לראות אותו בתדריכים".

     

    בצה"ל ידעו כי מפקדי היק"ל היו מטרה מספר אחת של חיזבאללה בדרום לבנון. ארגון הטרור הלבנוני ראה בהם את האחראים לגיוס לוחמי צד"ל. הם אלה שהיו מופקדים על הכשרת צבא דרום לבנון, על שיבוצו במערך רצועות הביטחון והפעלתו במשימות מיוחדות. במונחי חיזבאללה, מפקדי יק"ל היו למעשה בעלי הבית ברצועת הביטחון. הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, נשאל האם חיזבאללה ידע שגרשטיין נמצא במכונית, כיוון שבערוץ הטלוויזיה של הארגון שודרו קטעים ערוכים על אודותיו. מופז אמר כי זהו צירוף מקרים ולא מדובר בהתנקשות מכוונת.

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    בעקבות התקרית הקשה התקיים דיון ממושך בקבינט הביטחוני, אולם בסיומו לא התקבלה החלטה מעשית. בדרג המדיני אמרו כי אין בכוונתם לשנות את דרכי התגובה לפעילות חיזבאללה או לפתוח ב"מבצע מתגלגל". כמה מהשרים נדהמו לגלות כי לחיזבאללה לא היו כמעט נפגעים בתקיפות חיל האוויר. "למה, לעזאזל, הם חופרים עמדות ולא חופרים קברים?", שאל בזעם אחד השרים. בתגובה לפיגוע וגם לירי קטיושות לעבר יישובי גבול הצפון, תקפו מטוסי חיל האוויר ארבעה יעדים של חיזבאללה. היעד המרוחק ביותר היה מפקדה של ארגון הטרור הלבנוני בבעל-בק שבבקעת הלבנון. אזור התקיפה היה מוגן על ידי סוללות טילים סוריות, אך אלה לא ניסו לפגוע במטוסי צה"ל.

     

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    ההרוגים

    תת-אלוף גרשטיין (39) שירת בתפקידים רבים בחטיבת גולני. הוא פיקד, בין השאר, על סיירת גולני, שבשורותיה נפגע כלוחם במהלך מלחמת לבנון הראשונה. הוא פיקד על גדוד בגולני ועל החטיבה כולה, וכן על החטיבה המזרחית ביחידת הקישור ללבנון. שנה לפני שנהרג קיבל את הפיקוד על היק"ל. הוא נחשב עד היום לאחד המפקדים המיתולוגיים בגולני ולוחמים ביחידה גדלו על דמותו. "ארז היה אדם על הכיפאק, שלא ידע מהו פחד ומהי סכנה", אמר אביו רפאל כמה שעות לאחר שבנו ארז נהרג. "עם ארז אי אפשר היה לדבר על סכנות. הוא יכול היה לבצע תפקיד אחר מזה שבו נהרג, אבל הוא רצה בתפקיד הזה, והמפקדים רצו אותו שם, כך שזה התאים לכולם. ארז לא חשש על עצמו, אבל הסיוט שלי התגשם. את התמונה הקשה הזו ראיתי כל לילה במשך 17 שנים".

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    רס"ב עימאד אבו-ריש (34) מירכא היה הנהג של מפקדי היק"ל. אחותו סיפרה כי שאלה אותו כמה ימים לפני שנהרג: "עימאד, מה יהיה איתך?" והוא ענה "אל תדאגי, אני צמוד למפקד היק"ל ויש לנו אבטחה. עובדה שעד עכשיו הייתי הנהג של כמה מפקדי יק"ל וכלום לא קרה".

     

    אביו של הקשר, סמ"ר עומר אלקבץ (22), אמר כי בנו התעקש לשרת בלבנון. "הוא שירת בפלס"ר גולני ורגליו נפגעו", אמר האב אבי. "הוא עבר ניתוח ברגל אחת ודחה את הניתוח ברגלו השנייה כדי לחזור בלבנון. 'אתה לא מבין אבא', הוא ניסה להסביר פעם, 'מישהו צריך לעשות את העבודה בלבנון'".

     (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
    (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

    העיתונאי אילן רועה (32) סיקר במשך כמה שנים את אזור גבול הצפון ודרום לבנון. אשתו שרון סיפרה: "אילן היה תמיד הראשון שידע מה קורה בלבנון וכל הבית התנהל סביב האירועים האלה. הוא אמר שהחיילים עושים את העבודה ולכן צריך להמשיך ולהיות בדרום לבנון. כשגרונה נחנק מדמעות הודיעה המגישה כרמית גיא ביומן החדשות על מותו של אילן רועה. מנהל קול ישראל דאז, אמנון נדב, ספד: "לפני כמה חודשים דיברתי עם רועה על האפשרות שיעבור לתפקיד מרכזי, לאחר שעבר בהצטיינות את שלב הלימודים בשטח. אלא שלהפתעתי, רועה הודיע שהוא מעוניין לבנות את ביתו בצפון. בדרך כלל, כתבי השטח שואפים לנוח מהכוננות המתמדת, אבל שמחתי שיש עדיין עיתונאים כמו רועה".

     

    דרכו האחרונה של המפקד הנערץ

    אלפים ליוו למנוחת עולמים את תת-אלוף גרשטיין בבית העלמין בקיבוץ רשפים בעמק בית שאן. "אגדה עוד בחייו", כינה שר הביטחון דאז משה ארנס את ארז בהלוויה. "לא היה קץ להתרשמותי ממנהיגותו ומיושרו של המפקד המוכשר". הרמטכ"ל מופז הזכיר את בנו התינוק של ארז. "ארז, חבריך לוחמי צה"ל יספרו לו שהפחד היה ממך והלאה, שהיית אדם נדיר בנוף ארצנו. ארז נועד לגדולות. כל אב ואם בישראל היו בוחרים במפקד כמו ארז, שיפקד על בניהם". אלוף פיקוד הצפון אשכנזי ספד: "לפני 17 שנה נכנס ארז ללבנון בפעם הראשונה. הוא היה אז חייל בן 21, בדרכו לכיבוש מוצב הבופור. ביום ראשון האחרון, 17 שנה אחרי, שבועיים לפני יום הולדתו ה-39, השיג אותו המטען הקטלני".

     

    אהוד ברק, הרמטכ"ל לשעבר ומי שנבחר לראש הממשלה כמה חודשים לאחר התקרית, כתב טור פרידה מארז.

    "תת-אלוף ארז גרשטיין היה קודם לכל לוחם נחוש ואמיץ", כתב ברק. "ארז בלט יותר ככל שהמצב היה קשה יותר. מפקד יצירתי אמיץ, נחוש וחותר למגע. מפקד שחיפש תמיד פתרונות יצירתיים, לא שגרתיים ולא מצמץ בפני הסיכונים ההכרחיים בכל פעולה נועזת. ארז היה ביקורתי מאוד כלפי עצמו ובוטה לעתים כלפי מפקדיו. תמיד נתן גיבוי מוחלט לפקודיו". את גרשטיין החליף בתפקיד תת-אלוף אלי אמיתי, שכיהן כממלא מקום עד שמונה מפקד קבוע ליחידה.

     

    ביוני 1999 מונה תת-אלוף בני גנץ למפקד היק"ל והוא כיהן בתפקיד עד פירוק היחידה לאחר נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000. רב-אלוף גנץ סיים החודש את תפקידו כרמטכ"ל ה-20 של צה"ל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
    תת-אלוף ארז גרשטיין ז"ל
    צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
    מומלצים