נשים חזקות

קרוליין לנגפורד מוכרת בישראל כגרושתו של אסי דיין ז"ל, אמו של העיתונאי ליאור דיין וכוכבת סרטים דוגמת ‘חייך אכלת אותה’. היא נמצאת היום מרחק שנות אור מקרוליין שכיכבה תדיר במדורי הרכילות ולאו דווקא בהקשרים חיוביים. במהלך הערב דיברה בפתיחות רבה על נישואיה לבנו של משה דיין, על הגירושים המתוקשרים ועל נטישת בנה, ליאור, כשזה היה רך בשנים. לנגפורד, שלאחר גירושיה מאסי נותרה ללא כלום, סיפרה אז את סיפורה לעיתונאית שוש מיימון (שהיום נקראת הלנה) וכך פירסמה סדרת כתבות בהן היא מתנגחת באקס שלה. הוא מצידו לא נשאר חייב וענה בסדרת כתבות משלו במעריב. וכך כיבסו בני הזוג את כל הכביסה המלוכלכת בפני עם ישראל שקרא הכל בשקיקה. "הייתי צריכה אז ללכת לפסיכולוג ולא לעיתון”, מודה לנגפורד היום, ”לא היה לי מושג שכל מה שאספר לך יופיע בעיתון. בשבילי זו היתה הזדמנות לשפוך את הלב, אבל היום לא הייתי עושה את זה".

הלנה מיימון מראיינת את דינה בראל

לאחר שלגנפורד הוכרזה בפני כל העם כאמא שזרקה את בנה, היא החליטה לעשות שינוי בחייה ולנסוע לניו יורק. "לא יכולתי להישאר בארץ כי לא יכולתי להתפרנס. אסי דאג לכך שאף אחד לא יעסיק אותי בסרטים. התחלתי למלצר במסעדה בתל אביב. הלקוחות היו מבקשים ממני חשבון וחתימה". בניו יורק הכירה את בעלה השני, עליו היא אומרת: "התחתנתי עם אסי אמריקאי. אותו טיפוס, רק לא ישראלי. גם שחקן, גם חתיך וגם עם אגו".

הנישואים לא החזיקו מעמד ולנגפורד, שבינתיים הפכה לאמא בפעם השניה, שבה לארץ עם בתה, דניאלה, במטרה לפתוח דף חדש. ליאור היה כבר בן 14 ולנגפורד ניסתה לכפר כמיטב יכולתה על שנות היעדרותה. יום אחד קיבלה מייל שהגיע אליה בטעות. השולח היה גיל, ישראלי שהתגורר בארה"ב. בין השניים התחילה התכתבות שהפכה לסיפור אהבה ובסופו של דבר לחתונה. לנגפורד שבה לארה"ב עם בתה וגיל הפך לאב חם ואוהב לדניאלה.

בינתיים, בנה הבכור ליאור התחיל להשתמש בסמים, התמכר לריטאלין וצרך אותו בכמויות גדולות ביחד עם אביו. התקשורת חגגה על סיפור האב והבן המכורים לסמים ולנגפורד לא ידעה מה לעשות על מנת לעזור לו. “בהתחלה הייתי שמה אותו בגמילה לחודש כשהוא היה מגיע לארה"ב, אבל ברגע שחזר לארץ חזר להשתמש. הוא היה מתקשר אלי ובוכה לי שאין לו כסף לקנות אוכל, ואני הייתי שולחת אליו. היום אני מבינה שבצורה הזאת אפשרתי לו להמשיך ולקנות סמים. הוא הגיע למצב שלא היתה לו עבודה והחליט לבוא שוב ללוס אנג’לס. ידעתי שהפעם אני חייבת לעשות משהו. לפני שליאור הגיע אלי, מישהו סיפר לי על הבנים שלו שנמצאים בגמילה במקום נפלא המחזיק אותם כבר שנה. הוא הסביר שרק טיפול ארוך ועקבי יכול לעזור באמת. הוא הזהיר אותי: ‘אל תתני לו להיות שניה בבית, קחי אותו משדה התעופה וישר למרכז הגמילה’. וזה מה שעשיתי.

שנייה מימין: קרוליין לנגפורד, הלנה מיימון ודינה בראל

“לא אמרתי לליאור דבר כי ידעתי שהוא יסרב ללכת. אספתי אותו משדה התעופה, הוא הגיע מסטול לחלוטין. לא הבנתי איך בכלל נתנו לו לעלות על הטיסה. המרחק משדה התעופה למרכז הגמילה הוא תשעה מייל. אלה היו תשעת המיילים הארוכים ביותר שנסעתי אי פעם. ליאור היה כל כך מסטול שבכלל לא שם לב שאנחנו לא נוסעים הביתה. כשהגענו לשם הוא שאל מה זה המקום הזה, ואמרתי לו: ‘זה מוסד גמילה ואני נותנת לך שתי אופציות, או להיכנס ולהישאר או שאני מחזירה אותך לשדה התעופה’. נשמעתי מאוד קשוחה, אבל רעדתי כולי”.

ליאור לקח את המזוודה שלו ונכנס למוסד. כשהמזוודה נפתחה, היא נראתה כמו בית מרקחת. "עד היום רץ במוסד הגמילה הזה הסיפור על הישראלי שהגיע לשם עם מזוודה מלאה בסמים”, מספרת לנגפורד, “אין לי מושג איך הוא הצליח לעבור עם המזוודה הזאת בשדה התעופה. זה שקיבל אותו שם שאל: ‘ליאור, אתה יודע למה אתה כאן?’, והוא ענה: ‘כן, כי היא שוב לא רוצה אותי’".

לנגפורד בלעה את הכאב ושבה הביתה. ליאור נותר במוסד הגמילה שנתיים וחצי, יותר מכל אדם אחר. "אחת האמהות אמרה לי שהיא שמחה שהבן שלה היה נרקומן, כי בזכות זה הם הגיעו למקום הזה ולמדו כל כך הרבה והם היום אנשים טובים יותר. בתחילה לא הבנתי על מה היא מדברת, איך אפשר לשמוח שהבן שלך נרקומן. אבל היום אני מבינה. עברנו ביחד טיפול, למדנו על כנות ועל מערכות יחסים, המקום הזה עשה לי רק טוב. עד היום אני הולכת לשם ומעניקה תמיכה להורים אחרים. הסיפור של ליאור נותן להם תקווה”.

היום ליאור דיין בן 32, נשוי ואב לתינוק בן שנה וכוכב תוכנית הדוקו-ריאליטי: מחוברים פלוס. היחסים בינו לבין אמא, טובים מתמיד.

***

המרואיינת הבאה, דינה בראל, מעצבת אופנה ידועה שעיצבה שמלות לשחקניות רבות וסרטים כמו ‘איך להיפטר מבחור תוך 10 ימים’, נולדה בגרמניה להורים ניצולי שואה ועלתה לארץ איתם כשהיתה בת ארבע. החלום שלה, עוד כשהיתה ילדה, היה להיות מעצבת אופנה, אלא שאמה התנגדה בתוקף לרעיון. "היא אמרה למורה שניסתה לשכנע אותה שאלך ללמוד באורט: מה? הבת שלי תהיה תופרת? אין סיכוי! היו לה תוכניות אחרות לגבי, אבל אני החלטתי שלימודים לא בשבילי והלכתי לעבוד במספרה".

קרוליין לנגפורד והבן וליאור (ורדי כהנא)

הצעירה שלא סיימה תיכון והתחילה לעבוד במספרה בגיל 14, התאהבה בצעיר שהוריה לא אהבו את מוצאו הלא-אשכנזי. "בגיל 15 החלטנו להתחתן. ההורים שלי הגיעו לחתונה בוכים. שנה לאחר מכן, הייתי כבר אמא לאורנה. ההורים שלי וגם שלו, לא רצו לתת לנו כסף ולעזור לנו, אז השכרנו חדרים אצל אנשים. כל ההריון עבדתי, כי היינו צריכים כסף, וכל ההריון חטפתי ממנו מכות. את כל ההריון העברתי בכניסות ויציאות מבית החולים. לאחר שאורנה נולדה, המצב עוד יותר החריף. שקלתי אולי 50 קילו, בקושי אכלתי, הייתי דחליל. ניסיתי להתאבד שלוש פעמים, השכנה שלי שהיתה נכנסת כל שעה לבדוק אותי, הצילה אותי שוב ושוב. בפעם השלישית אמרתי לה: ‘למה את לא נותנת לי למות?’, והיא הצביעה על התינוקת שלי שהיתה פחות משנה ואמרה: בגללה’".

הוריה של בראל עזבו את הארץ והיגרו ללוס אנג'לס, מותירים אותה מאחור עם בעלה האלים. "איכשהו הרופא שלי הצליח לשכנע את בעלי לתת לי לטוס ולראות את הורי. הוא הניח לי לנסוע לשלושה חודשים. כמובן שלא היו לי מחשבות לחזור. הייתי בת 19, נחתתי בלוס אנג'לס בשנת 1965 עם מזוודה ותינוקת, והחלטתי שאני נשארת. אבל בעלי פנה לרשויות וטען שחטפתי את הילדה, אז לא היתה לי ברירה אלא לשוב לארץ".

בראל חזרה לחיק בעלה הלא אוהב ואחרי שלוש שנים הצליחה לשכנע אותו שכדאי להם לנסות מזלם בארה"ב. "אורנה היתה כבר בת 8. הורי מאוד שמחו שאני חוזרת לעיר והם דאגו לנו לדירה ולכל מה שצריך. אבל הוא לא התאקלם בעיר, לא הצליח ללמוד את השפה ואחרי שישה חודשים התייאש והחליט לחזור לארץ".

הפעם, עם זאת, הוא לא לחץ על דינה לשוב והסכים לתת לה גירושים כשהיא מצידה ויתרה על מזונות ועל כל הרכוש המשותף. "הוא עזב אותי בלי כלום, שכח ממני ומאורנה, התחתן והביא עוד ילדים, אבל נתן לי את העצמאות שלי”. כשאביה האהוב חלה בסרטן, סעדה אותו דינה וטיפלה בו במסירות רבה. "הוא אמר לי: תשמרי על הילדה כמו על העיניים שלך, כאילו ידע שיום אחד יקרה משהו”.

באותה תקופה, עבדה בראל בבנק, אבל התחילה לעצב בגדים, בלי שום ידע מקצועי למעט מה שלמדה בבית הספר בילדותה. החבר שלה באותו הזמן, שהיה צעיר בן 22 בלבד, החליט להשקיע בעסק המתחיל 200 אלף דולר. "בשנה הראשונה כבר עשיתי מיליון דולר”, מספרת בראל.

בעוד היא עושה חיל כמעצבת אופנה עסוקה, בעלת מפעל וחנות, בתה אורנה התחילה להשתמש בסמים. "זה התחיל לאחר שהעברתי אותה מבית הספר הדתי יהודי שלה לבוורלי היי. הפריע לי שהיא הופכת ליותר ויותר דתיה בגלל בית הספר, אז החלטתי להעביר אותה לבית ספר ממלכתי. זה היה די שוק. היא עברה לבית ספר אליו מגיעים כל ילדי העשירים עם מכוניות פאר וגם משתמשים בסמים. היא עברה משבר רציני ואז גם התמכרה לסמים. בגיל 17 הבנתי שיש לנו בעיה רצינית והתחלנו לעבור ממוסד גמילה אחד לשני".

בראל מספרת שהוציאה מאות אלפי דולרים על מוסדות גמילה, אבל כלום לא עזר. "במשך שש שנים היא יצאה ונכנסה למוסדות, היא עברה אולי 8-10 מוסדות. בין לבין תמיד היתה איתי בעבודה. היא תיפקדה טוב במשך היום, ניהלה 70 אחוז מהמפעל שלי, למרות הסמים".

יום אחד אמרה בראל לבתה שתיקח את עצמה בידיים ותפסיק עם הסמים, או שתעזוב את הבית בו במקום. "נתתי לה בקבוק מים ו-20 דולר ואמרתי לה שתעשה את הבחירה שלה. היא החליטה לעזוב. לקחה קצת בגדים והלכה. ברגע שהיא יצאה, נכנסתי לפאניקה. מה עשיתי? רצתי ברחובות כמו מטורפת, אבל לא מצאתי אותה. אחרי שבוע החלטתי לקחת בלש פרטי. הוא אמר שימצא אותה תוך שבוע, אבל עבר חודש ולא שמעתי ממנו. יום אחד קיבלתי טלפון מאורנה שאמרה: ‘כמה כסף את נותנת לבן אדם הזה שעוקב אחרי? את סתם מבזבזת את הכסף שלך, הוא לא ימצא אותי אף פעם’. חלפו עוד שלושה חודשים והיא מתקשרת אלי ומבקשת להיפגש. נפגשנו במסעדה בבוורלי הילס. הסתכלתי עליה והלכתי למות, היא נראתה כמו הומלסית. אמרתי לה: ‘אם את מעוניינת להיכנס למוסד גמילה לתקופה ארוכה ולקחת את זה ברצינות, יופי, אם לא, אין לנו על מה לדבר יותר’. לשמחתי, היא הסכימה. היא נשארה במוסד שנה וחודשיים והם הצילו אותה. היא חזרה להיות אורנה המבריקה שהכרתי”.

אלא שהסיפור קיבל תפנית טרגית כשאורנה הותקפה לדברי אמה על ידי שני גברים שחורים. "היא הגיעה לעבודה חבולה כולה. סיפרה שהמתינו לה ליד הדירה שלה והיכו אותה". שבועיים מאוחר יותר, ערב תשעה באב 1997, היא לא הגיעה לעבודה. בראל מתקשה לדבר על מה בדיוק קרה לאורנה, עד היום נסיבות מותה המדוייקות לוטות בערפל. על פי בראל, אותם גברים שהיכו אותה, חטפו אותה לביתם ודחפו לה בכוח סמים לגרון, מה שהרג אותה בסופו של דבר. "מצאו בבטנה מטבע שכנראה בעזרתו הם דחפו לה את הסמים”, אומרת בראל. "חלפו 17 שנים ואין יום שהיא לא איתי. הרבה פעמים אני מרגישה שהיא שומרת עלי".