שתף קטע נבחר

חצילים מטוגנים

לא כל החיים הייתי ספורטיבית כמו היום. גדלתי במושבה קטנה וציורית בגליל התחתון, בין שדות ירוקים ועצים מלבלבים. הרבה לא היה מה לעשות שם ואני וחברותיי הטובות לא מצאנו מנוחה. קראו לנו "שלוש המוסקיטריות", אני הייתי הראש והן היו הפועלות, וכל מה שעניין אותנו היה אוכל. הרבה אוכל. עד כדי כך שפתחנו תיקים של ילדים בכיתה, החרמנו להם את ארוחות העשר, רצנו למתנ"ס ועשינו ארוחות שחיתות שכללו עשרות סנדוויצ'ים עתירי קלוריות. מיותר לציין איך נראיתי אז, בשנות ה-80. אך למרות המשקל העודף, אני חייבת לציין שהייתי מאוד מקובלת בחברה והבנים תמיד היו סביבי. וחוץ מזה, אהבתי את שיעורי החינוך הגופני. המורה שלי היתה קצוצת שיער, מיליון עגילים באוזניים, סטייל נשי מסוקס, רק היו חסרים לה כמה קעקועים, איסט וילג' סטייל.

 

ובכל זאת, המשכתי להיות הדאבה שאוכלת מכל הבא ליד. לפני שהייתי מגיעה לארוחת השבת, סבתא שלי עליה השלום היתה מחביאה ממני את החצילים המטוגנים, מה שלא מנע ממני לטרוף כשהאוכל היה על השולחן. הרגשתי שזהו, הגיעו מים עד נפש, נמאס לי להביט במראה, נמאס לי ללבוש בגדים רחבים, נמאס לי להיות שמנה ומסורבלת, נמאס לי לקבל הערות מהשכנים: "וואו, מוריה, יש לך פנים כל כך יפות, לא חבל??". אבל לא שיניתי כלום.

 

עד שהתאהבתי. הייתי תיכוניסטית בת 15. הוא היה חייל בחופשה. הכרנו באילת כשאני ושתי המוסקיטריות שלי נזרקנו על החוף עם שקי שינה וכמה שקלים בארנק. להפתעתי, עודף המשקל לא הזיז לו, הוא אהב את מה שראה. אני לא. באותה שנה השלתי 30 קילו בעזרת תזונה נכונה בלבד. היום אני יודעת שאכילה נכונה ללא פעילות גופנית אולי תגרום לירידה במשקל, אבל ללא חיטוב.

 

עוד לא חלמתי להיות מאמנת כושר, אבל זה קרה גם לי וגם למוסקיסטרית נוספת, שהפכה למורה לפילאטיס בצפון בארץ, קרוב לנוף הקסום של ילדותנו. אני, לעומתה, נחתתי בניו יורק, החלפתי עבודות מזדמנות ונשארתי שפויה בעזרת חדר הכושר שאליו הייתי דוהרת, בחורף ובקיץ, על אופני ההרים שלי, לצד השני של קווינס. זה לא היה קורה בלי כוח רצון, ואותו תמיד היה לי.

 

אבל רגע, מה איתכן? אם אתן רוצות לעשות שינוי, הגיע הזמן שתפסיקו לתרץ, "ההריון", "אין לי זמן", "קשה לי", "כואב לי", "קר פה בחורף". לוותר זה הכי קל. גם אני אמא לשלושה ילדים, ובכל זאת עוסקת, חיה ונושמת כושר. אני לא מוותרת לעצמי ולא מספרת מעשיות, עברתי הריונות שבהם הייתי בחדר כושר עד חודש תשיעי. נכון, אני אוהבת ספורט, ולאנשים שאוהבים ספורט קל יותר להגיע למכון, אבל במקרה שלי אני זו שבאה לאלה שאין להם את המוטיבציה להגיע. אני זו שמגיעה עם מוזיקה קצבית לשעה של זיעה ושריפת שומנים מטורפת. אז צאו מאזור הנוחות ותתחילו לעבוד על עצמכם, כי אחרת השינוי לא יגיע.

 

ועד היום, מדי שישי, אני מרשה לעצמי לאכול חצילים מטוגנים. כי אחרי שבוע של מאמץ ועבודה קשה, אנחנו בני אדם שצריכים גם לתת בניגוב.

 

הטיפ השבועי: דיבור חיובי.

האופן שבו אתם מדברים לעצמכם עשוי להשפיע על התדמית העצמית שלכם ועל ההצלחה של תכנית ההרזיה. בין אם אתם מודעים לכך ובין אם לא, כשאתם רואים מולכם עוגת שוקולד, אתם נמשכים אליה אוטומטית. דיבור עצמי עשוי להשפיע על ההתנהגות שלכם ועל השליטה העצמית. "האם פרוסת העוגה תעשה אותי מאושרת?". "האם לאחר שאוכל, ארגיש אשמה?". הרבו בשיחות חיוביות ושימו לב אם צצות שיחות שליליות.

 

בהצלחה, מוריה.

 

 

מוריה מרדכי

מדריכת כושר

moriamm1234@gmail.com

9174703358

פורסם לראשונה 13.03.15, 04:11

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
מומלצים