שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "התרגום של אלתרמן מדבר לילדים גם היום"

    לרגל הוצאה מחודשת של "ברמלי", מספר המאייר דוד פולונסקי על בניית עולמות חדשים בעזרת צבעים ומחשב, כיצד הוא בוחר את הספרים אותם יאייר - ומדבר על פחדיהם של ילדים, המוכתבים על ידי מבוגרים. "ייצוג האלימות מתעצם, כמו ב'משחקי הכס' למשל", הוא אומר

    אחת המגמות המרכזיות של השנים האחרונות בספרות הילדים המקומית היא איור מחודש לטקסטים קלאסיים. כיוון שספרי ילדים מאוירים נהיו סיכון כלכלי גבוה, הוצאות לאור מנסות "ללכת על בטוח" ולהגיש בלבוש חדש ועכשווי סיפורים ושירים מוכרים, שיפרטו על נימי הנוסטלגיה של ההורים.

     

    יש בכך גם מהלך תרבותי חשוב מאוד של שימור הקאנון ולפעמים ממש הצלה של טקסטים שכבר לא ניתן להשיגם. בעקבות היחשפות לעבודות יפות ומעניינות של סטודנטים לאיור בבתי הספר הגבוהים, שמתבקשים לאייר במסגרת לימודיהם טקסטים אהובים, ראו אור ספרים של מאיירים חדשים שהחלו כפרויקט אישי, ולעתים הלבוש המעודכן של הטקסט ניתן לבכירי המאיירים בארץ.

     

    אחת הדוגמאות למקרה השני הוא ההוצאה המחודשת של "ברמלי", ספרו המסעיר, הקצבי והפראי של קורניי צו'קובסקי, מהידועים שבסופרים והמשוררים הרוסיים לילדים. הספר ראה אור לראשונה בעברית בתרגומו של נתן אלתרמן ב-1946, ואיוריו של יהושע קוברסקי זכורים ודאי לדורות של ילדים ישראליים. כעת בחרו בהוצאת "עם עובד" להעניק לו רענון ולקחו למשימה המאתגרת את אחד המאיירים האינטליגנטיים והמעניינים בארץ - דוד פולונסקי.

    לשמר את הקאנון ולתת לו פנים חדשות (איורים: דוד פולונסקי) (איורים: דוד פולונסקי)
    לשמר את הקאנון ולתת לו פנים חדשות(איורים: דוד פולונסקי)

    עבודתו של פולונסקי בספר זה היא לא פחות ממרהיבה, וניתן לראות בה במידה מסוימת המשך ישיר ומתבקש של הספר הקודם שאייר, "טינקרטנק" מאת נורית זרחי (הוצאת כתר). גם הפורמט הגדול של הספר, גם השימוש המתוחכם בקיטשיות, גם הצבעוניות העזה, וגם הקומפוזיציות שממגנטות את העין - אלו מופיעים בשני הספרים הללו, על אף שהם שונים מבחינות אחרות.

     

    פולונסקי הצליח גם הפעם (כפי שעשה למשל בספרים "לילה בלי ירח" של אתגר קרת ושירה גפן וב"בית חרושת לשירים" מאת קובי מידן) ליצור אווירה ייחודית, מפנטזת אפילו, ויחד עם זאת לבנות עולם עשיר, מלהיב ומרגש.

     

    "הטקסט הזה הוא שירה מודרניסטית במיטבה (במקור הרוסי וגם בתירגום של אלתרמן)", מספר פולונסקי בראיון עמו. "זהו סיפור מלא בהומור פרוע, תנופה ותעוזה בוטה. העולמות החזותיים שעלו בדעתי בקריאות חוזרות ונשנות הם אמנות עממית נאיבית, קונסטרוקטיביזם סובייטי, פופ הודי, קעקועים".

     

    הוא מוסיף כי בתחילה ניסה לעבוד בגירי שמן, אבל "בסופו של דבר, הספר כולו צויר במחשב כי העבודה בפוטושופ מאפשרת לי משחק חופשי יותר בצבע, ואני יכול להיות פחות זהיר".

     

    החופשיות שפולונסקי מדבר עליה ניכרת היטב בספר, שיש בו סקאלה צבעונית רחבה, דימויים גדולים המשתלטים - לעתים עד אימה - על המרחב הפיזי של הספר. בשונה מהאיורים של קוברסקי, פולונסקי התפרע, ויצר הלימה בין המקצב של הטקסט להתרחשות הוויזואלית שמבטאת אותו.

     

    אלתרמן רלוונטי מתמיד

    פולונסקי גדל בברית המועצות עד גיל שמונה, ובשל כך הכיר את יצירותיו של קורניי צ'וקובסקי. "הספרים שלו היו לב הקאנון של ספרות הילדים", הוא מבאר. "וכך נחשפתי ל'ברמלי' כטקסט בספר, וגם בסרטים מצוירים שנעשו על פיו - יש לפחות שניים". על תרגומו של אלתרמן הוא מציין כי "שפתו גבוהה מזו של המקור הרוסי, אבל בעיניי הוא לא נופל ממנו בתנופה ובמקצב הסוחף, וההמצאות הלשוניות בעברית משובבות נפש. למשל השורות האלה: 'אך אבבא ואממא נרדמו תחת עץ / וגידידי וימיממה - לאפריקה מהר כחץ!'"

    משובב נפש (איורים: דוד פולונסקי) (איורים: דוד פולונסקי)
    משובב נפש

     

    התרגום של אלתרמן עדיין רלוונטי היום, על אף המשלב הגבוה כל כך?

     

    "אני מאמין שהמוזיקה וההומור של אלתרמן יכולים לדבר לילדים גם היום, למרות שיש כמה מלים שאולי לא יהיו מובנות, כיוון שהסיפור סוחף וכיף להקשיב לו. יצא לי להיתקל בתל אביב בהורים שמדברים עם ילדיהם אנגלית במבטא ישראלי כדי ללמד אותם את השפה. נדמה לי שלהקריא שיר של אלתרמן זה לא יותר מסובך".

     

    האם חשבת במהלך העבודה כיצד להנגיש את היצירה לקוראים צעירים חדשים?

     

    "בעבודה על ספר אני עסוק בעיקר בניסיון להגשים את החזון האישי מאוד שנוצר בהשראת הטקסט. זה כשלעצמו קשה מספיק ואין לי יכולת לנסות לנחש מה יפתה את הקוראים. התקווה היא שאם זה טוב בעיניי אז אולי זה ימצא חן גם בעיני אנשים אחרים".

     

    סיפור העלילה של "ברמלי" הוא של מסע פלאי ומפתיע של שני ילדים מערביים אל אפריקה, שמאופיינת כפראית, מאיימת, משונה, מלהיבה ומסחררת, והמפגש שלהם עם הפרא המאיים ברמלי (ואת הסוף לא נגלה). אחד ההבדלים בין האיורים המוכרים לאלו של פולונסקי הוא בעיצוב דמותו של ברמלי, שהופך כמעט למעין מוקיון בסוף הספר. בעבודה על ספר שעשוי להעלות לדיון את הפוליטיקלי קורקט והתפיסות המערביות הגזעניות, נדרש פולונסקי לחשוב אף יותר לעומק על דמותו של ברמלי.

     

    "הדבר הראשון שהיה לי ברור הוא שברמלי חייב להיות אדם לבן", הוא מספר, "כדי לסתור כל קונוטציה גזענית שיכולה לעלות מצירוף המלים 'פרא' ו'אפריקה'. ההשראה העיקרית באה מהדימוי של אופנוען הארלי דיווידסון גדל-גוף. הלבוש שלו מורכב מכל מיני חיות שהוא צד והפרצוף שלו יצא קצת רוסי כי זה ספר מאוד רוסי".

     

    יצא קצת רוסי (איורים: דוד פולונסקי) (איורים: דוד פולונסקי)
    יצא קצת רוסי
     

     

    באיזה אופן השפיעה עליך העובדה שמרבית הסיפור מתרחש באפריקה? האם ישנה בעייתיות בייצוג של אפריקה בספר זה?

     

    "אכן מובלעת בטקסט תפיסת עולם שהיום אפשר לקרוא לה קולוניאליסטית. ניסיתי להרחיק משם את הספר באמצעות הציורים. למשל, בנוסף להחלטה שברמלי יהיה לבן בחרתי להציג דמות אחרת בספר - דוקטור אוי-זה-מר - כרופא שחור, למרות שדי בטוח שלא לכך התכוון הסופר.

     

    "אפריקה של ברמלי היא תוצר של דמיון אירופאי משנות העשרים של המאה הקודמת, עם קשר מקרי למציאות. בחרתי בצבעוניות רועשת וסגנון קיטשי כדי שהעולם שייווצר יהיה דמיוני לגמרי, בלי ניסיון להתייחס לנופים אפריקאיים מציאותיים או להיות מושפע מסגנונות ציור אפריקאיים. ניסיתי להדגיש את המופרכות הנונסנסית של הטקסט".

     

    "ברמלי" הוא סיפור מותח מאוד, ולפרקים אפילו מלא אימה - אלמנטים הנעדרים מספרות הילדים העכשווית של הזרם המרכזי. האיורים של פולונסקי תומכים באלמנטים הללו ואף מדגישים אותם, על ידי הקומפוזיציות, הגדלים המשתנים והצבעוניות.

     

    בדומה למאיירים רבים, הוא בהחלט סבור שיש לאלמנטים הללו חשיבות רבה. "נדמה לי, גם על סמך מעט הניסיון שיש לי עם בתי, שיש כוח רב בהתמודדות עם קושי ומתח דרך ספרות ואמנות", הוא מבאר. "זה טבעי שילדה תפחד מברמלי, ויש סיפוק וריגוש גדול בהתגברות על הפחד הזה, במיוחד כשהומור מעורב בעניין. מלכתחילה הפחד מוגדר, במקרים רבים, על ידי המבוגרים והם גם אלה שמכתיבים את תגובת הילד".

     

    "איכשהו, ההימנעות העכשווית מפחד בספרות הילדים באה במקביל להתעצמות ייצוג האלימות ביצירה המיינסטרימית למבוגרים", הוא מוסיף. "'משחקי הכס', לדוגמא, היא סדרת הטלוויזיה המצליחה בעולם. לתחושתי ההתחסדות בספרי ילדים היא לא ניסיון לאזן את הפראות שמציפה את המבוגרים אלא צדו השני של אותו המטבע. בטח יש לזה איזה הסבר מלומד".

    לתת חופש לאיורים (איורים: דוד פולונסקי) (איורים: דוד פולונסקי)
    לתת חופש לאיורים

     

    במשך שנות עבודתו בעשור האחרון מיצב עצמו פולונסקי בשורה הראשונה של המאיירים בארץ, וזאת על אף שאייר מעט ספרים, אותם הוא בוחר מאוד בקפידה. הוא מודה שקשה לו לנתח מה בדיוק גורם לו לאהוב טקסט ("שיהיה מצחיק? עשיר? מפתיע? חכם? דברים כאלה...") ומסביר שהבעיה העיקרית היא זמן.

     

    "נאלצתי לוותר על כמה טקסטים נהדרים כי הייתי עסוק בעבודה על סרטים. מכיוון שמספר דוברי העברית בעולם הוא לא גדול אי אפשר להתפרנס מאיור ספרי ילדים עבריים, כך שמבחינתי העיסוק הזה נתון לשיקולים אמנותיים בלבד ולזמן שיש לי לממש אותם".

     

    הסרטים שפולונסקי מתייחס אליהם הם "ואלס עם באשיר" שזכה להצלחה בינלאומית כבירה ו"כנס העתידנים". האם עבודתו בסרטים מונפשים משפיעה על עבודת האיור שלו בספרי ילדים?

     

    "המקצוע שלי הוא איור, כלומר אני מצייר סיפורים", הוא מסביר. "לפעמים הסיפור הוא סרט (ואז הציורים שלי מונפשים על-ידי אנימטורים), לפעמים ספר או כתבה בעיתון. השיקול העיקרי הוא תמיד מה נכון לסיפור, המדיום הוא עניין טכני. ככל שאני מתבגר מתברר לי יותר שאני לא באמת יודע מה משפיע עלי ומה מניע את הבחירות האמנותיות שלי. כיוונים שפיתחתי בספרים פתאום צצים בסרטים ולהפך, ולפעמים אני מבין שזה קרה רק בדיעבד".

     

    מה דעתך על ספרות הילדים המאוירת הישראלית? האם יש כאן פתיחות לסגנונות חדשים, להצגת מורכבויות דרך האיורים?

     

    "יש המון מאיירים טובים, החדשים רבים מהוותיקים והמצב טוב - ולא רק מבחינה אמנותית. בשנים האחרונות נוצר סטנדרט מקצועי גבוה, די כיף לגשת לאזור ספרי הילדים בחנויות ונדמה גם שיש קהל שיודע להעריך את זה. משמח מאוד לראות ברשימות רבי המכר ספרים עשויים בטעם אנין כמו "מעשה בחתוליים" שאיירה שמרית אלקנתי ו"המסע אל האי אולי" עם ציוריה של בתיה קולטון.

     

    "אמנם גודל השוק לא משאיר יותר מדי מקום לאקספרמנטליות, אבל גם ספר עשוי היטב שלא ממציא

     את הגלגל מחדש זה לא דבר של מה בכך".

     

    האם איור מחודש לטקסט קלאסי זה גם דבר מאיים?

     

    "טקסט ששרד כמה דורות דורש שיכבדו אותו וזה עלול לנטרל קצת את היצירתיות. המוצא שלי הוא להתייחס לטקסט ברצינות ולעצמי בקצת פחות רצינות - אם איירו אותו לפניי, סביר שיאיירו אותו גם אחריי; מה שנשאר לי זה ליהנות מהעבודה ולקוות לטוב".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שירי זינגר
    דוד פולונסקי
    צילום: שירי זינגר
    איורים: דוד פולונסקי
    "ברמלי", הפרא אדם
    איורים: דוד פולונסקי
    לאתר ההטבות
    מומלצים