מאטוסביץ': "אין לי עתיד במדינה הזו"
מאתלטיקה הוא התנתק, האולימפיאדות ממלאות אותו בעצב, הוא סובל מכאבים שנגררים מימיו כקופץ לגובה ובעיקר מרגיז אותו היחס שמקבלים ספורטאים אולימפיים לאחר הפרישה. ראיון כואב עם האתלט הישראלי שהיה הכי קרוב למדליה אולימפית. "מצאנו את האפיקומן" – ynet ספורט חוזר לכוכבים שנעלמו מהרדאר
יש ימים בהם הזיכרון האנושי נצרב כאילו היה זיכרון דיגיטלי ברמת האיכות של 2015. יום שישי, 22.9.2000, האצטדיון האולימפי בסידני. 80 אלף צופים. על הצג האלקטרוני מתנוססים המספרים 2.27 מ', הגובה שהספיק לעלייה לגמר הקפיצה לגובה.
מצאנו את האפיקומן - ynet ספורט חוזר לכוכבי העבר:
- רונן חרזי: "אם הייתי שומר על עצמי, הייתי מצליח גם באירופה"
- שטיינהאור: "הפספוס הגדול - לא זכיתי באליפות עם הפועל"
- אלומה גורן: "הכדורסל תמיד יזרום לי בוורידים"
קונסטנטין מאטוסביץ' שלנו בפנים, ועוד איך בפנים. הוא עלה מהמקום הראשון המשותף ללא פסילה. איזו גאווה. יומיים אחר-כך, הגיעה תחרות הגמר שרבים מחובבי האתלטיקה בישראל גדלו עליה. מאטוסביץ', המתנשא ל-2.04 מ', הגיע למקום החמישי, הגבוה ביותר של אתלט ישראלי במשחקים האולימפיים.
הגובה אליו ניתר, 2.32 מ', היה זהה לזה של מדליסט הכסף ושיאן העולם הקובני, חאבייר סוטומאיור ולזה של מדליסט הארד האלג'יראי, עבדרחמן אחמד. למעשה שישה קופצים ניתרו לגובה הזה באותו יום. מאטוסביץ' היה רחוק פסילה אחת ממדליה אולימפית. "אני משתדל לא לחשוב על זה, לא להסתכל לאחור", הוא מספר כיום, "בכל אולימפיאדה עוברת בי תחושת עצב. יש עובדה ברורה: לא זכיתי במדליה".
היית בכושר אדיר באותה תקופה, כמה חודשים קודם לכן עברת 2.36 מ' בתחרות באוסטרליה. מה קרה?
"אני לא רוצה לחפש תירוצים. אתן לך רק הסבר מקצועי. מכיוון שאני כל-כך גבוה, הגשם תמיד מפריע לי לרוץ בצורה רגילה. בגמר בסידני ירד גשם. שנתיים קודם לכן, השתתפתי באליפות אירופה בבודפשט, החלקתי בגלל הרטיבות ונכשלתי. בסידני לא הייתה אותה עוצמה של רטיבות, אבל זה היה דומה".
יש המכתירים אותך כאתלט האולימפי הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים בזכות המקום החמישי בסידני. הם טוענים שהתואר מגיע לך לפני אלכס אברבוך שהעפיל לשלושה גמרים אבל אף פעם לא סיים בחמישייה הראשונה.
"אני חושב שהם טועים. אלכס הביא שתי מדליות מאליפויות העולם בקפיצה במוט, היה פעמיים אלוף אירופה בצורה מרשימה. עם כל הכבוד למיקום ולהחמצה שלי, הוא ידע יותר פודיומים ממני בתחרויות העולמיות והיבשתיות ולכן התואר מגיע לו, בלי ספק אפילו".
11 שנים חלפו מאז פרש ב-2004. הבחור הענק שהגיע מקייב, אוקראינה כבעל שיא אישי של 2.28 מ' עלה לארץ מתוקף נישואיו ליהודייה ונקלט היטב. העברית שלו משובחת. כיום הוא נשוי לאלה קרימוס, אשתו השנייה. הוא אבא לטלי (12) ודריאל (5).
מאטוסביץ' ואשתו מתפרנסים מהדרכה בחדרי כושר, אבל הוא פסימי מאוד לגבי עתידו. "אנחנו גומרים את החודש, אבל מה יהיה עם הילדים שלנו ביוקר המחייה הזה? אם אנחנו עדיין מתגוררים בדירה שכורה, קצת קשה להאמין שלילדים שלנו תהיה את היכולת לרכוש אחת. למרות שאני אוהב את ישראל וייצגתי אותה בקנאות, המצב הכלכלי לא טוב. כבר כמה שנים שהמצב רע, חשבנו שהבחירות ישפרו את המצב. עכשיו אני כבר לא מאמין".
לשאלה אם נשאר לו כסף מהאתלטיקה, הוא אפילו לא צוחק. "אני לא אומר שזורקים את הספורטאים האולימפיים לכלבים, אבל בפועל אף אחד לא מתעניין בהם. תראה לאיזה מצב הגיע מיכאל קלגנוב, מדליסט אולימפי. קראתי שהוא מתייצב בלשכת העבודה ואני לא זכיתי במדליה, אז תבין לבד. ויש גם את המקרה הידוע של היילה סטאין. אני רוצה לספר לך משהו על ההבדל בין ספורטאי אולימפי לכדורגלן".
קדימה, ספר.
"לפני כמה שנים רצו להקים קבוצת כדורגל במודיעין בליגה הכי נמוכה. השקיעו בה והאמינו שהיא תעלה במשך הזמן לליגות גבוהות יותר. אני הייתי מאמן הכושר שם. אתה יודע כמה הרוויחו שחקנים בליגה הכי נמוכה? 6,000 שקל לחודש. זה בדיוק הסכום שמקבל ספורטאי מהדרג הבכיר ביותר מהוועד האולימפי. אז איך רוצים שבני נוער מוכשרים יגיעו לעסוק בענפים האולימפיים, אם אין להם אבא עשיר? באוקראינה, ואני לא בא להגיד שבאוקראינה יותר טוב באופן כללי, מי שמגיע לגמר אולימפי מקבל דירה ומשכורת לכל החיים. פה אין יחס לספורטאים אולימפיים. הלחץ להתפרנס בכל מצב גרם לכך שלא יכולתי ללכת לקורס מאמנים ולהתמסר לאימון אתלטיקה, הדבר שאני יכול לעשות הכי טוב".
אתה נשמע ממש מאוכזב.
"אין עתיד לי ולמשפחתי במדינה הזו, כך אני חושב. הדבר היחיד שקיבלנו אלה ואני מהמדינה, זה הקיצור של החופש הגדול. כשהילדים בבית הספר אנחנו יכולים לעבוד בשקט. כשהם בחופש צריך לדאוג להם ואנחנו פחות פנויים להתעסק בעבודה".
מה אתה יכול לומר על היורשים שלך ניקי פאלי ודימה קרויטר?
"הם עשו משהו שאני לא יודע עליו? אם הם עשו, ספר לי".
הם עברו פציעות קשות.
"אני עברתי שלושה ניתוחים, ובשנים האחרונות לקריירה שלי התחילו הכאבים שאני מרגיש אותם עד היום. לפעמים אני אפילו מצטער שהמשכתי בניסיון להגיע לאולימפיאדת אתונה, כי זה משפיע עלי גם היום.
אתה עדיין צופה באתלטיקה? מתעניין?
"הייתי מאוד רוצה, אבל התנתקתי מכיוון שכל הזמן שלי צריך להיות מוקדש לעבודה ומחשבה על איך לסיים את החודש. ישנם עדיין כמה אנשי אתלטיקה שאני מדבר איתם, כמו המאמן אלכס מרמן, שעובד היום עם חנה קנייזבה מיננקו, וקצת עם אלכס אברבוך. כמו שאמרתי לך, קשה לי לראות אולימפיאדות בגלל העצב על מה שקרה בסידני".
הוועד האולימפי עוד יכול לעשות משהו שיקל עליך?
"לא ישנה אם יתנו לי עוד 20 אלף שקל, צריכים לשנות את כל מערכת הספורט האולימפי. פרויקט אתלטיקה ל-3 שנים לא נותן כלום. תראה, כשאברבוך, רוגל נחום ואני פרשנו, לא נשאר הרבה. הם היו צריכים לבנות את הבסיס על ההישגים שלנו ולא עשו את זה. צריך לשנות את הכול".
לפנייה לכתב/ת 
