המטוס נוחת ברכות בבן גוריון. אתה לא יכול להרשות לעצמך ג'ט לג. הזמן קצר מרגע הנחיתה ועד החזרה, אתה צריך להספיק המון ולא לבזבז זמן יקר בשינה, אמרתי לעצמי תוך שאני מתאמץ להחזיק את עיני פקוחות. אני נבלע ברכבת עם מאות אנשים שהגיעו מכל העולם לחגוג את פסח. התיישבתי ליד החלון ומולי זוג מבוגרים שאכל משהו שנראה כמו צ’יפס. הם נדיבים והציעו לי. לקחתי מספר חתיכות ונהניתי להסתכל על התקשורת ביניהם.

"מאיפה אתה מגיע?”, שאל האיש. מניו יורק. "באמת, מאוד נחמד, הייינו שם לפני שנתיים, לא קר שם עכשיו?", ביקשה האשה לדעת. כן, היה חורף קר ועכשיו מתחיל להתחמם. "מה אתה עושה בניו יורק?", אני פועל ביחד עם אנשים להשיג את מה שהם רוצים. "לא הבנתי, מה זה אומר?”. אם אתה או את מזהים שיש "משהו" שאתם מאוד רוצים שיקרה וה”משהו” הזה לא קורה, למרות שאתם מנסים, אני יכול להיכנס לתמונה ולעזור להשיג את “המשהו".

"אנחנו רוצים להיות צעירים בעשרים שנה, אתה יכול לעזור לי שזה יקרה?" שאלה האישה בטון מגחך, והיא ובעלה צחקו. הצטרפתי לצחוק שלהם. לא, אני לא סופרמן שיכול להחזיר את הזמן. אבל נניח שזה היה אפשרי והייתם צעירים בעשרים שנה, מה הייתם מרגישים ויכולים להשיג מזה?

הם שתקו, הסתכלו זאת על זה מופתעים. "ברצינות?", שאלה האישה. הכי ברצינות, נניח שהזמן הוא עשרים שנה אחורה, מה יש שם? "לא הייתי עושה את הטעות שעשיתי עם הילדים. הם לא בקשר איתנו ואנו נאלצים לעשות את הסדר עם חברים”. דמעות ניקוו בזווית עיניה. "בכל פעם שמגיעה תקופת החגים, אני מתחילה להתמלא בגעגועים ובחרטות, ומצטערת על ההחלטות שעשיתי והמחיר שאנו משלמים”.

אתם רוצים לשתף?

"אני לא חושב שמשהו יכול להשתנות, נצטרך להתמודד עם המצב עד סוף חיינו", הוא אמר וסובב את ראשו לחלון. אתה רוצה שזה ישתנה? "בוודאי, ניסיתי ליצור קשר וזה לא עובד", ענה תוך כדי שהוא מסתכל החוצה.

מה זאת אומרת אתה רוצה שזה ישתנה?. הוא שתק והמשיך לבהות החוצה. "אני אוהבת את בעלי”, אמרה, “והוא כל מה שיש לי. לצערי, הילדים שלנו לא בקשר, אם הוא אומר שזה לא יעבוד אז זה לא יעבוד”.

דרך מה שסיפרתם כרגע אני יכול להסביר מה אני עושה. יש כאן עניין שאתם מאוד רוצים להשיג ולא מצליחים. מאמן תקשורת יכול להיכנס לתמונה ולעשות סדר. "מה? זה מה שאתה יודע לעשות?", הם שאלו יחד, "לא ידענו שיש דבר כזה בכלל”. ועכשיו שאתם יודעים מה אתם הולכים לעשות עם זה? "אני לא יודע, אני קצת מתקשה להאמין שאפשר לעשות משהו”. ומה את אומרת? "אני אמא, אני רוצה להיות בקשר עם הילדים שלי. אני כבר לא ממש זוכרת למה אנחנו לא בקשר".

"מה את לא זוכרת? הם רצו שנעבור לישראל, אני לא הייתי מוכן, הם חזרו והתגייסו לצבא והחליטו להישאר. אמרו שהם ינתקו קשר אם לא נחזור, וזה מה שקרה”.

אז הם כאן ואתם כבר מוכנים לעבור לכאן בשבילם, נכון?

"כן".

את מוכנה לייצור קשר עכשיו?

"ממש ברגע זה? אני לא מרגישה שאני מסוגלת, אני פוחדת שהם ינתקו לי את הטלפון בפנים”. הכאב שכרוך בניתוק הטלפון גדול יותר מכאב הפרידה הארוכה מהם?. "אתה צודק, לא חשבתי על זה בצורה הזאת”. מה המספר? אני אעשה זאת בשבילך. התקשרתי, ענה בחור שנשמע צעיר, “כן, במה אני יכול לעזור?”. ההורים שלך נמצאים כאן מולי והם מאוד רוצים להיות בסדר איתך ועם אחותך. זה משהו שיכול לקרות?

הייתה שתיקה קצרה. "הם כאן בישראל?", כן, הם פה. “אני לא מאמין, ברור שאני רוצה. חשבתי כל הזמן שהם לא רוצים קשר איתנו". מעולה, אתה רוצה לדבר עם אימא? “בטח, תן לי אותה”. הגשתי לה את הטלפון, היא אחזה בו ביד רועדת והדמעות זלגו בקצב גובר. "גיא?" היא שאלה בקול רועד. "אימא, אני לא מאמין אני שמח שהתקשרת”. הבעל הסתכל על אשתו ולחץ את ידי בחוזקה: "אתה לא יודע מה עשית”. אני כן יודע, עשיתי את העבודה שלי וקצת סדר.

אני חייב לרדת כאן, זאת התחנה שלי. פסח שמח.

שלמות זה מבחירה.

הכותב: ניסים שדה, M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב. מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו-יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

nissimsade@gmail.com | www.nissimsade.com | 917-225 8549

לקבלת מסר אימוני יומי יש לשלוח את המילה coach למספר 469-2426224 ותתחילו להתאמן