מצליבים זכרונות: סדרות שאי אפשר לשכוח
הדרמה האיכותית מול פנאתנייקוס, הזחיחות מול פרטיזן בלגרד, הסל הגדול של פארגו בוויטוריה – ונס מילאנו אחד ומיוחד. כמה שעות לפני שמכבי פותחת עוד שלב הצלבה באיסטנבול (21:00, ישיר ב-ynet ספורט) מול פנרבחצ'ה, חזרנו לכמה סדרות מעניינות במיוחד
שלב ההצלבה יוצא לדרך:
חמש הגדות לפסח בעשרה נוסחים שונים אפשר לכתוב על הניסים, הנפלאות, הסנסציות והאכזבות שמכבי עברה וחוותה בגלגוליה השונים בסדרות השונות ומול היריבות השונות בעשור החולף. כדי לעשות לכם סדר בין כל הסיפורים והחוויות, דירגנו לכם את מצעד הסדרות שמכבי תל-אביב לא תשכח לעולם. אם זה בגלל האכזבה המרה, ההתעלות הגדולה, או בגלל הדרמה.
האם הסדרה שנפתחת הערב באיסטנבול תשתייך לרשימה הזאת בעתיד? לרגל הסיפתח הלוהט מול פנרבחצ'ה-אולקר, החלטנו לפנק אתכם בשיעור קצר בהיסטוריה שיפתח לכם את התיאבון לקראת הג'אמפ הראשון - וייתן לצהובים השראה (או חומר למחשבה). יש לכם השגות על קצה הלשון? איזו סדרה חייבת להיכנס למועדון לדעתכם? מוזמנים לשתף אותנו בטוקבקים.
הקצרה: עונת 2007/8, ניצחון 1:2 על ברצלונה
המאמן: צביקה שרף
המשתתפים הראשיים: טרנס מוריס, ג'אנולקה באזילה, עמרי כספי, יותם הלפרין.
קווים לדמותה: שנה אחרי סדרה רעה מול צסק"א מוסקבה, מכבי צולחת את הקטאלונים בפלייאוף רבע הגמר - אז עוד בפורמט מקוצר של הטוב משלושה משחקים. כוח צביקה מודל 2008 נהנה מיתרון ביתיות מול גרסה לא כל כך נוצצת של ברצלונה, שמלבד באזילה לא מצליחה לתת פייט אל מול הנחישות של הרס"ר.
מכבי ניצחה את שני המשחקים בבית, הציגה לראווה את טרנס מוריס (שלימים ישתמש בסדרה הזאת כדי להצטרף לאותה ברצלונה בחוזה מפוצץ) ולקחה בצידנית דאנק מפלצתי של וויל ביינום למזכרת (ותקרית רוויות טראש טוק בין באזילה לוונטיגו קאמינגס המושמץ מתחת לסל). הלפרין, כספי ושות' העפילו לארבע הגדולות, אבל נשארו בסוף העונה בלי כלום עם שלושה הפסדים בשלושה גמרים שונים.
מה צריך לקחת ממנה לאיסטנבול: את השלשות של טרנס מוריס.
הדרמטית: עונת 2011/12, הפסד 3:2 לפנאתינייקוס
המאמן: דייויד בלאט
המשתתפים הראשיים: יוגב אוחיון, דייויד בלו, דימיטריס דיאמנטידיס ושאראס.
העלילה: מכבי ת"א הגיעה להר הגעש באתונה, והמחשבות על גניבת משחק, כך נדמה לה, התנפצו לרסיסים במשחק הראשון. אחרי תבוסה משפילה, תצוגה חיוורת של סופו ולנגפורד ו-20 הפרש בראש מהאקס המיתולוגי שאראס, היא הגיעה למשחק השני חפוית ראש כשמחשבות הסוויפ בראשה ושירת היוונים הקריזיונרים באוזניה.
כנגד כל הסיכויים והתחושות היא גררה את ז'ליקו אוברדוביץ' – מוכר לכם? – להארכה מורטת עצבים, הרבה בעזרת משחק הפריצה של יוגב אוחיון. שתי שלשות בגן עדן של דייויד בלו באמ-אמא של המאני טיים הטמיעו בלקסיקון את המושג האלמותי "ווינר שוט" ועזרו למכבי לכפות 1:1.
במשחק הבא מכבי ניצחה, ברביעי העניינים שוב התחרבשו לה והיא הפסידה ובאחרון היא לא נטשה את הפרקט לפני שווידאה כי השאירה את טיפת הזיעה האחרונה שלה עליו. שלוש זריקות עונשין של גיא פניני עוד הציבו אותה מרחק נגיעה מהפיינל פור, ובסוף, אחרי החטאת עונשין של דימיטריס דיאמנטידיס, טל בורשטיין לא הצליח לייצר התקפה שתביא את סגנית אלופת אירופה למעמד בפעם השנייה ברציפות בתוך שנתיים.
מכבי לא נקמה ביוונים, אבל חרטה בקורותיה את אחת מהסדרות הדרמטיות שראה הכדורסל האירופי מעודו ודרך סדרת חייו של אוחיון נזכרה איך זה מרגיש לאחוז שוב ברכז ישראלי בכיר. אלופת ישראל סיימה את דרכה באירופה, אבל חזרה לארץ עם חזה נפוח מגאווה אחרי מאמץ הרואי.
מה צריך לקחת ממנה לאיסטנבול: את האופי, אבל לא את הסיומת.
המרגשת: עונת 2010/11, ניצחון 1:3 על קאחה לבוראל
המאמן: דייויד בלאט
המשתתפים הראשיים: ג'רמי פארגו, סופוקליס שחורציאנטיס, דורון פרקינס, דייויד לוגן, מירזה טלטוביץ'
העלילה: 48 שעות אחרי הפסד דחוק במשחק הראשון בוויטוריה, מכבי טרפה את הקלפים במשחק מספר 2. דייויד בלו שמר אותה בעניינים בעוד מפגן של חדות לפנתיאון הקבוצתי וללוח ההופעות הפרטי, הספרדים התחילו לרעוד, ואז, בדיוק ברגע הנכון, במצב של 81:81, ג'רמי פארגו נעץ את המסמר המנצח עם קליעת קלאץ' 1.3 שנ' לבאזר (ועל הראש של דייויד לוגן).
במשחקים שבאו לאחר מכן החשמל בהיכל עשה את העבודה, ושלח את גיא פניני (שהצטיין), ריצ'רד הנדריקס (שהעביר לבאסקים שיעור ביעילות) והיתר לפיינל פור ראשון אחרי שלוש שנות היעדרות. על תקן האלמנט המרגש: הופעתו של דורון פרקינס, שגמר את העונה עם פציעה מחרידה וקרע את הרצועה, על קוביית המסכים בהיכל במשחק מספר 4. "אני אולי לא נמצא איתכם בגופי, אבל מלווה אתכם ברוחי", אמר ממיטת הטיפולים, וקיווה שחבריו יפנימו את המסר. ימים אחרי ההפסד בגמר לפאו. בברצלונה בלאט יודה: אם פרקינס לא היה נפצע, היינו לוקחים גביע
מה צריך לקחת ממנה לאיסטנבול: את ג'רמי פארגו ההוא.
הטראומתית: עונת 2009/10, הפסד 3:1 לפרטיזן בלגרד
המאמן: פיני גרשוןהמשתתפים הראשיים: אלן אנדרסון, אלכס מאריץ', בו מקאלב
העלילה: אחרי ניצחון ענק במדריד, מכבי עולה לטופ-8 מעמדת ביטחון: המקום הראשון בבית. פיני גרשון מתחיל לחגוג, האוהדים נוהרים לאתרי האינטרנט של חברות התיירות כדי לבחון את עלויות הטיסות לפריז ומכבי מתחילה לקרר את השמפניות לקראת סדרת הצלבה שהייתה נראית קלה: עם יתרון ביתית מול יריבה לא מאיימת.
רק שהם שכחו שיש יריבה. ושהיא יותר מאיימת משהיה נדמה. פרטיזן בלגרד, זהו שמה, והיא באה לעבוד, לא סתם לעבודה. כבר במשחק הראשון החבורה הקשוחה של דושקו וויושביץ' האיום עוקצת את הקבוצה הזחוחה של גרשון ביד אליהו ומהממת את היושבים בהיכל, שרואים את אלן אנדרסון מחטיא דאנק במתפרצת ואת הקבוצה שלו מאבדת יתרון של 21 נקודות.
במשחק האחרון כל החוליות בשרשרת מחווירות ונופלות כאילו היו קוביות דומינו. אלן אנדרסון הקורס רושם 0 מ-9 מהשדה, צ'אק אידסון 1 מ-11 ודייויד בלו (אז בלות'נטאל) 1 מ-10 (ביחד 2 מ-30 מזעזע) – וממפגש קל על הנייר יוצאת מכבי תל-אביב עם צלקת. פרטיזן הופכת להיות הסינדרלה הלא צפויה של המפעל, פיני גרשון מאבד בהמשך את האליפות ומסיים את קדנציית הפוסט-שאראס-פארקר-וויצ'יץ' בטעם מר.
מסקנות/מה צריך לקחת מהסדרה לאיסטנבול: שום דבר.
הגדולה מכולן: עונת 2013/14, 1:3 על מילאנו
המאמן: דייויד בלאט
המשתתפים הראשיים: טייריס רייס, ריקי היקמן, דייויד בלו, קית' לנגפורד.
ההצגה: מכבי שרדה טופ 16 הפכפך בדרך למפגש מול המילאנזים המוכשרים בהצלבה, בידיעה שהם – וכל העולם – רוצה שהמקומיים יעפילו לפיינל פור, שיתקיים כחודש מאוחר יותר באותה העיר.
ואז קרה הנס הראשון. כשהיא במינוס 10 (דקה וחצי לסוף) מכבי צימצמה ונגסה, נגסה וצימצמה. עד שהיא מצאה את עצמה בשוויון. עבירה טכנית אומללה של ניקולו מלי קירבה אותה לשם, טייריס רייס בקור רוח מקפיא קירב אותה לשם עוד קצת והחטאת עונשין גורלית של קית' לנגפורד השלימה את העבודה.
שתי הקבוצות נשלחו להתקוטט בחמש דקות של הארכה, אבל רק קבוצה אחת הופיעה אליה. מילאנו חטפה נוק אאוט, נפלה על הרצפה ופספסה הזדמנות לקום ממנה עם עוד איבוד כדור של לנגפורד. נס מילאנו ראשון – צ'ק.
לפני השניים הנוספים מכבי עוד הפסידה פעם אחת בפורום, אבל חזרה לארץ כדי לקחת את המשחק השלישי. ברביעי היא כבר סיפקה את אחת ההצגות הגדולות שהיא נתנה בתל-אביב מאז ומעולם, וברבע אחרון מהסרטים ריחפה כל הדרך לפיינל פור. ולאליפות אירופה. YES THEY CAN.
מסקנות/מה צריך לקחת לאיסטנבול: את המזל, אבל גם את קור הרוח
בין לבין:
2012/13: 0:3 לריאל
מכבי מפרפרת/גוססת/צולעת בטופ 16 שהתחיל כסיוט בלהות והסתיים בטעם טוב בזכות פיניש נפלא – רק כדי לחטוף סוויפ קשה לצפייה מריאל מדריד. סרחיו יול ורודי פרננדס היתלו בהיקמן, ג'יימס וסמית', שנחנקו במאני טיים וסיימו עונה אירופית במפח נפש.
2006/7: 1:2 לצסק"א
עונת ספאחיה נגמרה באקורד צורם עם שתי תבוסות במוסקבה (וניצחון ביתי אחד בתווך) שלא השאירו למכבי מקום לחלום על פיינל פור, אפילו לא לשנייה.
1999/2000, ניצחון 1:2 על בולוניה
זה אמנם לא קרה בעשור האחרון, אבל כשמדברים על סדרות קשה שלא להזכיר את הניצחון ההוא על פאף בולוניה. דורון שפר, אריאל מקדונלד וחבריהם מפסידים את המשחק הראשון ביד אליהו בצורה כואבת במיוחד, אבל גונבים עם הגב לקיר את המשחק באיטליה ובארץ משלימים את המשימה עם 10,000 האוהדים בהיכל.
לפנייה לכתב/ת 
