רווק מבחירה: מה המשמעות של לחיות לבד?
האם אנשים שבחרו לחיות לבד הם בהכרח מדוכאים יותר או שאולי יש מי שבחר לעשות זאת בצורה מודעת מתוך העדפת החיים כיחיד על פני החיים בזוג? הצצה לשיחה המרתקת שקיים זיו תדהר, רווק מבחירה, עם ד"ר אילן טבק-אבירם, פסיכולוג קליני
האם יש באמת מי שבוחרים בחיים ללא בן זוג? או שמדובר בהונאה עצמית או בריחה?
"השאלה נוגעת לסוגיית הבחירה החופשית של בני האדם, שהיא סוגיה מורכבת, וכמו ברוב הנושאים גם במקרה הספציפי של זוגיות, אנו מניחים שמעורבים גורמים של בחירה מודעת לצד גורמים אישיותיים ונסיבות חיים שאינם בשליטה ואין בהם בחירה. בהחלט יכול להיות מצב שבו תהיה בחירה מודעת לחיות ללא זוגיות, אבל גם בבחירה כזו יהיו מרכיבים של הימנעות ממשהו שמעורר רתיעה".
"זה נכון אגב גם לבחירה ההפוכה להיות בזוגיות, שגם בה יש מרכיבים של חרדה, למשל מהבדידות, מהלבד. הונאה עצמית נשמע לי כמו הגדרה קיצונית שמתאימה למספר מצומצם של אנשים שיציגו תמונה אידילית של הרווקות ללא התייחסות לקשיים ולחוסרים".
כיצד אדע שהחיים ללא בן/בת זוג הם בחירה מודעת ולא כניעה לחרדות, פחדים או חסכים שאצטער עליה לימים?
"מה שאתה יכול לעשות זה להתבונן בצורה כנה ופתוחה תוך הפעלת חשיבה ביקורתית בהתנהלות שלך סביב יצירת קשרים זוגיים, ולחפש היכן למשל יכול להיות שחשת חרדה, או תחושות קשות אחרות של חנק או היבלעות, וכתוצאה מכך קטעת קשר זוגי שהיה בעל פוטנציאל. העובדה שתזהה חרדה, לא בהכרח מעידה על כך שהבחירה ברווקות היא כזו שתצטער עליה, כל עוד תרגיש שאכן ניסית להתמודד באופן ישיר עם החרדות".
"לפעמים המסקנה יכולה להיות שזוגיות אינה חוויה שנעימה לך, ולא יעזרו כל החפירות וניסיונות השינוי. במקרה כזה, דווקא כדאי להתחבר לפן המסתגל והבריא של הבחירה ברווקות במקום להיות עסוק בחוויית כישלון או חרטה שאין בהם תוחלת. בכל אדם יש אמביוולנטיות מסוימת כלפי קשרים אינטימיים. לא פשוט לסמוך ולהרגיש תלות באדם אחר, והמטוטלת יכולה לנוע בין העדפת הלבד לבין בחירה בזוגיות".
עד כמה זוגיות היא יסוד חשוב בהגשמה העצמית?
"התפיסה המקובלת בפסיכואנליזה היא שעל מנת לחיות חיים בריאים ומספקים, על האדם להיות מסוגל לאהוב ולעבוד. כך אמר פרויד, ורבים מפרשים זאת כהנחיה חד משמעית לדבוק בזוגיות בכל מחיר. מותר גם להעלות אפשרות שניתן לחוות אהבה הדדית ובריאה בדרכים אחרות – אהבה למשפחה, להורים, לילדים (הורות יחידנית), לחברים קרובים. נכון שקיים מתאם בין קיומה של זוגיות טובה לחוויה של אושר ורווחה נפשית, אבל אם אדם אינו מצליח לחוות מערכת יחסים אינטימית חיובית, דווקא הבחירה שלו בלבד יכולה להיות מתכון לחיים מאושרים יותר".
"ראוי להדגיש כי בדידות בהחלט מביאה ליותר דיכאון ודכדוך, אבל אין הכרח שמרבית הרווקים והרווקות הם אנשים בודדים ללא קשרים משמעותיים. בעיני, הגורם הקריטי בחוויית אושר וסיפוק הוא למעשה קיומה של סביבה קרובה ותומכת. הייתי מציע בהחלט לנסות לכל מי שלא בזוגיות לא למהר לוותר על החוויה הזוגית, ובהחלט לנסות ולעבור תהליך של בדיקה עצמית לגבי הקשיים, אך צריך גם לדעת מתי להרפות ולא להתעקש לחוות חוויות שליליות בכל מחיר".
האם נכון כחלק מטיפול, "ללמד" אנשים שמתקשים לחיות בזוגיות לסגל אורח חיים זוגי?
"אכן, לא מעט פונים לטיפול בכדי שיביא אותם למציאת זוגיות, ורצוי מאושרת. עם זאת, אני תמיד נוהג לשאול את המטופלים שזו מטרתם למה בעצם הם כל כך רוצים זוגיות. בהתחלה פוערים כלפי זוג עיניים בתמיהה על השאלה שנדמית מיותרת, אבל לאחר השתהות לא פעם התשובה אינה כה ברורה ומתבטאת באיזו תחושה כללית ש"צריך". זו כמובן אינה סיבה מספיק טובה להיכנס למערכת יחסים שהיא פרויקט עתיר משאבים ואנרגיה. בעיניי, הכי חשוב לסייע לאנשים להבין טוב יותר מהם הצרכים שלהם, ובהתאם לכך למצוא זוגיות או לעיתים גם להחליט שעדיף להם לבד".
"סוגיית הבחירה מאד קריטית, כי מי שחווה את חיי הרווקות כגזרת גורל, יחווה אומללות ותחושת החמצה תמידית. לעומת זאת, מי שיגיע למסקנה כי עבורו הבחירה בלבד היא זו שמתאימה לצרכיו יוכל דווקא למצוא בה אושר. עלי להתוודות שלא פעם גם אני כמטפל לוקה ב"הטיית הזוגיות" ובאופן לא מודע מוצא את עצמי מעודד יצירת קשרים זוגיים. לפעמים זה בהחלט תפקיד קונסטרוקטיבי, אבל אני משתדל לבקר את עצמי כדי לא לכפות אג'נדה שאינה תואמת לצרכים של כולם. לא בטוח שתמיד אני מצליח בכך".
האם אנשים שחיים לבדם פחות מאושרים?
"מאד קשה להוכיח מחקרית טענה שכזו כי ישנם המון משתנים מתערבים. מעבר לתחושת הגורל או הבחירה ולתמיכה החברתית הכללית שיש או אין לאדם, צריך לשים לב האם החיים לבד יוצרים אצל האדם מרחב ליותר עיסוק בעצמו, עיסוק שמלווה לא פעם בהתמקדות במאפיינים שליליים ובבחינה עצמית ביקורתית מדי".
"עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהתפיסה ולפיה רווקים מאושרים פחות משקפת הנחת יסוד נפוצה בחברה וזו מהווה מקור נוסף להתמודדות. הרווק, ואולי עוד יותר הרווקה, נאלצים להתמודד עם שיפוטיות רבה מצד הסביבה, במיוחד בחברה הישראלית, ולעתים חלק מהמצוקה שהרווק/ה יתלוננו עליה קשורה בהתמודדות עם סביבה חודרנית שמרשה לעצמה להביע דאגה בלתי פוסקת מהיעדר הזוגיות, גם אם זה נעשה מבחירה".
האם נכונה הדעה הרווחת שככל שחולפות יותר שנות רווקות קשה יותר לחזור למעגל של חיי זוגיות?
"אכן יש באמירה הזו אמת. ככל שהשנים נוקפות, כולנו נעשים יותר מקובעים בהרגלים ובמתווה החיים שבנינו ובהקשר הזוגי, מי שחי שנים ארוכות לבד נטוע חזק יותר בהרגלים שלו שבהכרח יופרעו על ידו כניסת אדם נוסף למרחב האישי".
"במקביל, גם המוטיבציה למציאת זוגיות יורדת כיוון שהצורך בה הולך ומתעמעם, ולא פעם גם נצברות חוויות שליליות של חוסר הצלחה שרק מרחיקות את החשק לחפש ולמצוא. זה לא בהכרח תהליך רע, כיוון שהוא הסתגלותי למצב הקיים, אבל כן חשוב לקחת זאת בחשבון. יש גם מקרים של אנשים שמצאו זוגיות בגיל מאוחר יחסית, ולכן לצד השלמה הסתגלותית אפשר גם לתת לתהליכים של שינוי להשפיע ואולי גם ליצור הזדמנויות מאוחרות לקשרים זוגיים".
"הייתי רוצה לאחל לכולם שיצליחו לחוות קשר זוגי משמעותי חיובי לפחות פעם אחת בחייהם, גם אם הוא לא בהכרח נמשך 'לנצח נצחים', ולו רק בכדי שלא תישאר תחושה של החמצה של חוויה אוניברסאלית כה מדוברת, שאדם לא הצליח לחוות אותה".
הפוסט פורסם לראשונה בבלוג "דירת יחיד" של זיו תדהר.
לפנייה לכתב/ת 
