אגדת הפלמ"ח גידי אילת הלך לעולמו
מי שהוביל את המחתרת במלחמת העצמאות ולמבצע יואב לכיבוש הנגב נפטר בגיל 91. לפני שנתיים הפך לאב שכול עקב מות בנו שנפצע במלחמת לבנון הראשונה. גם התנועה הקיבוצית הייתה בלבו. "היה לולן מן המניין"
לפני שנתיים חווה אילת אובדן כואב והפך בעצמו לאב שכול לאחר שבנו יפתח, שנפצע במלחמת לבנון הראשונה, נפטר. המפקד האגדי הותיר אחריו אישה, רותי, שלושה ילדים, נכדים ונינים רבים.
אילת נולד בשנת 1924 בעיר קניגסברג בגרמניה (כיום בשליטה רוסית) ועלה עם משפחתו ארצה כעבור תשע שנים. הוא למד במוסד החינוכי במשמר העמק וכך התוודע לראשונה לתנועה הקיבוצית ולשומר הצעיר.
חתנו, דוד (דדה) עינב, סיפר כי שנתיים לאחר מכן היה לתלמיד הראשון בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. "הוא היה חניך ומדריך בתנועת השומר הצעיר והדריך את החבר'ה שהקימו את קיבוץ ברעם. הוא עצמו, יחד עם חבריו, היו אלה שהשלימו את קיבוץ בית אלפא", סיפר עינב.
בשנת 1942 התגייס אילת לפלמ"ח, יצא להכשרה בסיסית ולאחר מכן לקורס מ"כים. אחרי שלוש שנים סיים גידי את קורס מפקדי המחלקות של ההגנה והתמנה לקצין ההסברה של הגדוד השני.
בתקופת המאבק של תנועת המרי, התקופה שבה פעלו במשותף שלוש המחתרות, השתתף אילת בפיצוץ גשר אלנבי כחלק מליל הגשרים, שם שימש כסגנו של חיים בר-לב. בחלוף כמה ימים נעצר על-ידי הבריטים במסגרת השבת השחורה והושם במעצר בלטרון. בשנת 1947 השתחרר מהפלמ"ח לאחר ששימש כמ"פ.
זמן קצר לאחר שפרצה מלחמת העצמאות גויס אילת שוב ושימש כמדריך בקורס מפקדי המחלקות האחרון לפני שזה עבר לצה"ל. בסופו של דבר שב המפקד האגדי לפלמ"ח כסגן מפקד הגדוד השלישי בחטיבת יפתח, וכעבור שבועות ספורים התמנה למפקד הגדוד במקומו של משה קלמן.
במסגרת תפקידו כמג"ד השתתף הגדוד בפיקודו במבצע יואב לכיבוש הנגב במלחמת העצמאות, שתפקידו היה לנתק את קווי הצבא המצרי באזור בית חאנון. המבצע הביא בסופו של דבר לשחרור הנגב הצפוני וכיבוש העיר באר שבע.
"דור הולך ונעלם"
הוא השתחרר מצה"ל בשנת 1950 בדרגת סגן אלוף. לאחר הפיגוע במעלות בשנת 1974, שבו נרצחו 26 בני אדם, נקרא אילת לסייע בהקמת המשמר האזרחי. בהמשך הוא מונה למפקד המחוז הצפוני של הארגון בדרגת ניצב-משנה במשטרה.
במישור האזרחי מספרים בני המשפחה כי אילת היה "לולן מן המניין" וכן שימש בשתי קדנציות כמזכיר קיבוץ בית אלפא, כמנכ"ל המפעל בקיבוץ ובתפקידים רבים בתנועה הקיבוצית. בעשורים האחרונים חקר את ההיסטוריה של התנועה והיה פעיל במרכזים המחקריים והאידיאולוגיים בתנועה.
"הוא היה מדור הנפילים ולחם לצד רבין ובר-לב", סיפר חתנו דדה עינב. "שייקה גביש היה מחבריו, גם התעשיין סטף ורטהיימר ביקר אצלו השבוע בבית החולים והם ישבו ביחד". לדברי עינב, הסופר רם אורן כתב את "לטרון" ו"המשימה תל אביב" בהשראתו של אילת.
"הוא היה אדם בלתי רגיל", ממשיך החתן. "אני מתקשר לאנשים להודיע שהוא נפטר ושמעתי רק מחמאות ואיזה איש אדיר הוא היה. הייתה לו אדיבות והיו לו נימוסים של יקה. אפילו לרופא שהזריק לו השבוע זריקות הוא אמר תודה. הכול היה מתוכנן ומדויק אצלו. אפילו את מודעות האבל הוא תכנן".
ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני), מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ספד לאילת ואמר שהיה מהאנשים שבנו את המדינה. "הוא היה איש מוסר, שבאישיותו גילם ערכים נעלים כלחימה והגנה על המולדת, התיישבות כערך, חתירה לשלום וחינוך הנוער", אמר ברושי.
"זהו דור שהולך ונעלם וזה עצוב ומרגש, אך כה סמלי, שהוא הלך לבית עולמו דווקא ביום שבו אנו מבכים את חללי מערכות ישראל, חלקם חבריו הטובים שליוו אותו לאורך כל חייו, ושחירפו נפשם למען עצמאות המדינה. יהיה זיכרונו מבורך ומורשתו מונחלת לדורות", סיכם חבר הכנסת.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
