שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מורשת ספרותית: בעקבות מותו של הרשב
    כחוקר ספרות גדול, הקים את החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, והיה מעורב בעשייה הספרותית בארץ. הוא תרגם משפות רבות, כתב שירה, והיה למנטור בעבור אנשי אקדמיה רבים שזיהה בהם אינטלקט חד. על חשיבות פועלו של פרופסור בנימין הרשב בעקבות מותו בגיל 87

    אחד מעמודי התווך של מחקר הספרות הלך לעולמו לפני מספר ימים: פרופסור בנימין הרשב, מהחשובים והמשפיעים שבאנשי הספרות בארץ, נפטר בגיל 87, והשאיר אחריו מורשת גדולה, כחוקר, מתרגם, משורר ואיש אקדמיה.

     

    "בזכות הביוגרפיה שלו, הרשב היה בן-בית בהרבה לשונות והרבה תרבויות", מספר פרופסור מיכאל גלוזמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב וחוקר ספרות. "מלבד רוסית, הוא ידע יידיש ועברית ברמה של שפת אם, וכן אנגלית, גרמנית וצרפתית ברמה מעולה. הוא הביא אל עשייתו את המסורת הרב-לשונית של היהודי הנודד, והדבר ניכר באופן ההוראה שלו, ובדוגמאות המגוונות שהיה נותן מספרויות שונות".

     

    הרשב נולד ב-1928 בוילנה, פולין. לישראל הוא עלה ב-1948, כשנתיים לאחר שהצטרף לתנועת דרור-החלוץ הצעיר. הוריו היו אנשי חינוך, ואילו הרשב עצמו עשה את צעדיו הראשונים באקדמיה בלימודי ספרות עברית, מקרא, היסטוריה של עם ישראל וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים תואר ראשון ושני בהצטיינות. בהמשך הוא גם למד ספרות עברית, ספרות השוואתית ורוסית - באותה אוניברסיטה.

     

    "הוא תרגם מיידיש את שלום עליכם, מגרמנית את ברכט, מרוסית את מאיקובסקי ומאנגלית את גרטרוד שטיין", מספר עליו גלוזמן, "והרשימה עוד ארוכה. הרשב תרגם גם יצירות של אברהם סוצקבר, שירים ופואמות מיידיש, ומבחר תרגומים מהשירה המודרניסטית. בכל תחומי פעילותו, הרשב היה יכול לנוע בצורה מופלאה בין ספרויות ותרבויות".

     

    "הוא היה לא רק חוקר גדול אלא אדם שמעורב מאוד בעשייה הספרותית בארץ, בראש ובראשונה בכך שהיה שותף בחבורת 'לקראת', שהחלה לפעול ב-1951, ושינתה את פני השירה העברית. הוא היה התיאורטיקן של החבורה, והכיר לבני החבורה (כגון משה דור, אריה סיון, נתן זך, יהודה עמיחי) את הספרות האירופאית האוונגארדית. היה לו את השילוב הנדיר של רוחב יריעה לשוני ותרבותי, ומעורבות עמוקה בספרות של ההווה, והוא היה איש של עשייה וחזון".

     

    גלוזמן מתייחס בין השאר להקמת החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. "לחוג שהקים היתה פרוגרמה מהפכנית, ושמו הלך לפניו בכל העולם", הוא מבאר, ואכן הרשב שימש כפרופסור באוניברסיטאות ברחבי העולם, בין השאר היה חבר במרכז לתארים מתקדמים בספרות עברית באוניברסיטת אוקספורד, פרופסור לבלשנות וספרות יידית באוניברסיטת קולומביה ופרופסור אורח לספרות השוואתית באוניברסיטת ייל. קצרה היריעה מלפרוש את מגוון התפקידים ששימש בהם בארץ ומחוצה לה, וגם הספרים שכתב, בהם "משקל וריתמוס בשירה העברית החדשה" ו"אמנות השירה", הקנו לו מקום של כבוד.

     

    בשנת 1987 עזב את אוניברסיטת תל אביב ועבר לאוניברסיטת ייל לשמש כפרופסור לספרות השוואתית, וחמש שנים לאחר מכן מונה לפרופסור ללשונות סלאביות בייל, מינויים שבהם החזיק עד מותו. לסיבת השפעתו ומרכזיותו של הרשב בתחום חקר הספרות נדרש פרופסור מנחם פרי, עורך "הספריה החדשה" וחוקר ספרות: "בסוף שנות ה-50, בתקופה שבה הכתיבה על ספרות בארץ היתה חובבנית ולא שיטתית, החל בנימין הרשב לפתח גישה משלו בהשפעת הפורמליסטים הרוסיים ורומן אינגרדן. הרשב הקדים בעשר שנים ומעלה את התפנית הקוגניטיבית במדעי הרוח, ואת מחקר הטקסט כתלוי בפעילות הקורא. עבודתו היתה מצד אחד בניואנסים מצומצמים, כמו הצלילים בשירה, ומצד אחר בתחום של תיאוריה חובקת כול".

     

    פרי מוסיף כי "בשנות ה-60 התקבצה בירושלים מסביב להרשב שורת תלמידים, וביניהם יוסף האפרתי ואני, ושלושתנו עברנו מן האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת תל-אביב והקמנו את החוג לתורת הספרות הכללית, את כתב-העת 'הספרות', את מכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה, ואת כתב-העת הבינלאומי Poetics Today. הרשב עמד בראש כל אלה, ובראש האסכולה הידועה בעולם בשם 'אסכולת תל-אביב בפואטיקה', שאת ייחודה נהוג לתאר כגישה פונקציונלית לתופעות הספרותיות, הלשוניות והתרבותיות. לפי גישה זו, יש לאפיין את התופעות האמורות רק באמצעות תפקודן כלפי קולטיהן. לכן הרשב אינו עוד חוקר חשוב, אלא אחד הישראלים היחידים בתחומו שיש להם תרומה ומעמד מובילים בעולם".

     

    דרור בורשטיין, סופר, עורך, מרצה וחוקר ספרות, פרסם בבלוג שלו, "מתחת לשולחן", רשימה בעקבות פטירתו של הרשב. הוא מציין את הרשב

    כמי שהיה בכוחו וביכולתו להוביל אנשים ללמוד ולחקור ספרות. "המסר הסמוי אך הברור לאנשי אקדמיה, הוא לא 'להשחית' את זמנם ואת כתיבתם בכתיבה לציבור הרחב. אין כמובן איסור על כך, אבל אין גם קרדיט על כך, ובעולם האקדמי התחרותי די בכך: המרצה ההגיוני לא יתרום דבר למוספים הספרותיים, לא יתרגם ספרות, לא יכתוב ספרות. בנימין הרשב ז"ל פעל אחרת.

     

    "לצד מחקריו הוא גם כתב וכינס שירה ותרגם הרבה מאוד והנגיש את תרגומיו במובאות. אני יכול לדמיין סטודנט שקורא את תרגומיו של הרשב ל'סיפורי רכבת' של שלום עליכם ואומר לעצמו, כן, אני רוצה ללמוד את זה ברצינות - ובא ללמוד ספרות יידית אצל המתרגם, שהוא גם מרצה".

     

    הרשב לא היה רק חוקר, עורך ומתרגם, אלא גם משורר. הוא כתב שירים ביידיש עוד לפני עלייתו לארץ, ובעברית כתב תחת שם העט גבי דניאל. פועלו של הרשב היה נרחב ועשיר, שזיכה אותו בפרסים רבים והותיר חותם בל יימחה "הוא היה איש נדיב, שגידל הרבה מאוד תלמידים וידע לזהות אינטלקט חד", מסכם פרופסור גלוזמן, "ללא ספק, איש יוצא דופן בנוף של האקדמיה הישראלית".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך ויקיפדיה
    בנימין הרשב. פרידה מחוקר ספרותי גדול
    מתוך ויקיפדיה
    לאתר ההטבות
    מומלצים