שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אדום עולה: שירים לחג הפועלים
    אייל גולן תפס טרמפים כדי לקנות לך יהלום, אריק איינשטיין בשיר אהבה לעבודה ופורטיסחרוף קפצו לשאנז אליזה כדי למתוח ביקורת כלכלית-חברתית חריפה. לקראת חג הפועלים שיצויין מחר, יגענו ומצאנו כמה שירים אדומים כחול-לבן שדחפו את האמנים שמאחוריהם לקדמת הבמה. שלוש-ארבע להאזנה

    ה-1 במאי, יום חגו של הפועל, יבוא עלינו בעוד שעות ספורות אולם במציאות היומיומיות של ישראל פוסט המחאה החברתית - מצוקתו של הפועל קְשה היום נוכחת תמיד. המצוקה הזו נוכחת במוזיקה הישראלית מזה שנים רבות, בבלדות ובהמנונים  של אמנים רבם ששרו אודות מעמד הפועלים - בין אם במודע ובין אם לא. אחדים ביכו את סבלו של הפועל, אחרים ביקרו את אלו שמעליו ויש גם כאלו שצעקו נבואות זעם מולחנות, כמו ידעו שנים רבות לפני כי מעמד הפועלים עתיד רק להתרחב ולגדול.     

     

    אייל גולן - "לקנות לך יהלום"

    בימים בהם הוא לא היה דורש סכומים של 160 אלף שקלים להופעה בערב יום העצמאות, עשה לנו אייל גולן מנגינות ושורות כמו "אם אין לחם אין אהבה" וא הצליח שלא להישמע תלוש ומזויף. גולן של תחילת שנות התשעים, זה של אתניקס והלהיט "לקנות לך יהלום", שר את מה שבקלות יכול היה להיות המנון מעמד פועלים קלאסי -  על אלו שנאבקים כדי לגמור את החודש, יודעים שאם אין לחם אין אהבה וכל שהם רוצים זה לרכוש לאהובתם תכשיט יקר.

     

     

     

    בקליפ שליווה את הקליפ נראה גולן הצעיר כשהוא תופס טרמפים על רקע נוף מדברי, לבוש בגופיה ונושא עמו תיק עם חפציו, במסע לחפש לו ולאותה אהובה עתיד. "לקנות לך יהלום" רלוונטי ללא מעט מאוכלוסיית ישראל כיום, אלא שלא בטוח כמה גולן עצמו יכול להזדהות עם שורות כמו " כמה זמן אפשר לחיות בלי עבודה' זמן לא עוזר לי ".

     

     

    רמי קלינשטיין - "אין לי חוץ ממך כלום"

    "לצאת ביחד למרכז המסחרי, להתבונן בחלונות המטופחים, למתנ"ס שליד המזבלה לקחת את הילדים, לים לרדת, להסתכל בגלים, רוח לא עולה כסף, גם לא חלומות, רק שהרוח תקרר אותי ואין לי כסף לתרופות, וחלומות הילדים לא יאכלו". על השורות הללו חתום רמי קלינשטיין, גם הוא היום נמנה עם הזמרים המצליחים והפופולאריים בישראל. כמו ב"יהלום" של אייל גולן, גם כאן קלינשטיין מבכה את מצבו הכלכלי הרע אך מברך על האהבה בחייו.

     

     

     ב"אין לי חוץ ממך כלום", מצוקת האבטלה והדוחק הכלכלי נוכחים באופן בולט, כמעט מדי, בפזמון השיר, ובו שורות כמו "המפעל נסגר, הבנק סגר, הכח נגמר והלב נשבר, אין לי חוץ ממך כלום". לפחות יש לו עם מי להתעלס בשירותים של הקולנוע, או המרכז המסחרי החדש. ואף מילה על השורה ההיא על הארץ המתפתחת כמו ה-#$% שלו.

     

    מיכה שטרית - "אינתי עומרי"

    "מסמרים ונוצות", אלבום הסולו המצוין של מיכה שטרית מ-98', נשא תמה ברורה מאוד של מה שיכול היה להיחשב כמשבר אמצע חיים קלאסי. הוא צייר דיוקן של זוגיות שחוקה ומתפרקת, בדידות איומה, השלמה עם ילדות שלא תחזור ו"אינתי עומרי" אחד, שיר שקיבל גם את השם "סוגרים את המפעל" בסוגריים, גם הוא כמו שני קודמיו ברשימה, מציג את מאבקם של זוג נוכח קושי האבטלה.

     

     

    "סוגרים את המפעל, בואי נלך הביתה, זה לא משתלם, לא משתלם... לא משתלם", שר שיטרית במה שהיה לאחד הלהיטים הגדולים שלו. "זה עניין של כלכלה, של פוליטיקה, עניינים שברומו של עולם אבל לא בעניין, לא בעניין שלנו". שטרית סיפר כי כתב את השיר לאחר שקרא כתבה אודות זוג שעבד במפעל "פולגת" בקרית גת ונאלץ להתמודד עם סגירתו. זו, לדבריו, גרמה לו להיזכר באמו, עובדת מפעל בעצמה.

     

    אריק איינשטיין - "שלוש ארבע לעבודה"

    היש ישיר יותר ממילותיו של "שלוש, ארבע לעבודה", שירו של אריק איינשטיין שכתב לו שם טוב לוי? "הבוקר בא, אז תגיד תודה", נכתב שם. "אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה. אתה חייב לשפוך הרבה זיעה", בהמשך תופיע שם גם ההבנה הכואבת ש" אתה חייב לשכוח מי אתה". כמה נורא.

     

     

    כמו ברוב שירי הפועל הפשוט הכורע תחת עול העבודה (או האבטלה - בשלב זה כבר לא ברור מה מביניהם הוא הגרוע יותר), מזכיר איינשטיין גם הוא את אותה אהבה שלשמה הוא עושה זאת. "האהבה, האהבה - היא תציל אותך. שלוש ארבע, שלוש ארבע - אז תאהב אותה". את העבודה, כן?

     

    טיפקס - "בתוך נייר עיתון"

    יש שרואים ב"בתוך נייר עיתון", הקלאסיקה של טיפקס מ-1993, כלא פחות מנבואת זעם של קובי אוז וחבריו ללהקה. נבואה על עתיד חברתי וכלכלי קודר, רווי שסעים ופערי מעמדות הולכים וגדלים.

     

     

    קובי אוז מדבר על אנשים קופצים מבניינים, חיים בתוך שמיכה ליד רמזור, מתחת איזה קו. האם מדובר בקו העוני? יתכן מאוד, והוא הולך ומתרומם מעל שכבות שלמות באוכלוסייה. "אה, יה, לא עלינו, הנה זה בא, הנה זה בא גם אלינו", מזהירים טיפקס, ובצדק, כי כמות קשיי היום-יום רק הולכת וגדלה.

     

    פורטיסחרוף - "יהלומים לנצח" ו"יומו של העכבר"

    "1900?" של רמי פורטיס וברי סחרוף ראה את הצמד עוסק לא מעט, במודע או לא, בנושאים חברתיים-כלכליים שנשארו רלוונטיים גם היום. כמו בשיר "נעליים", בשאנז אליזה עדיין אוכלים סלמון מעושן והיפנים עדיין מפתחים אדם מתוחכם, אבל שני שירים באלבום עסקו כמעט באופן ישיר בקפיטליזם חזירי מצד אחד - ובשגרת יומו הסיזיפית של העכבר הקטן במבוך המציאות.

     

    "יומו של העכבר", ידבר על מציאות אפרפרה (אפור עכבר?) ושוחקת, במסגרתה העובד הפשוט "חוזר הביתה הרוס מהחיים, פותח דואר מופצץ מהמיסים, האישה צורחת, הסירים גולשים, השכנים מלמעלה דופקים שטיחים".

     

     

    "יהלומים לנצח" מדבר על "זהב על הקיר וזהב בנחיר, קונים עוד בית ועוד מכונית, ועוד קוקר ספנייל (ועוד מכונית)", כשהיהלומים הם לנצח אבל ללחם אין מחיר. כמעט מפתה לקשר בין היהלומים והלחם האלו ליהלומים והלחם מהשיר של אייל גולן, שניהם מסמנים את נקודות הקיצון של העולם הקפיטליסטי ואת החלוקה הגסה מדי בין שפע למחסור.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אליעד לוי, סער יעקב לע"מ
    איינשטיין וסחרוף. שלוש ארבע - לעבודה!
    צילום: אליעד לוי, סער יעקב לע"מ
    הטבות למנויים
    הטבות למנויים
    מומלצים