שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסע בזמן: 150 שנה לארץ הפלאות
    שלוש גרסאות כתב לואיס קרול לסיפור המופלא על אליס בארץ הפלאות, שלא מפסיק להיכתב מחדש עד היום. לכבוד חגיגות 150 שנה לצאת המהדורה הראשונה: מה הושמט מהסיפור ומה נשאר בו כדי שיתאים לילדים, כיצד התגלגל החתול המחייך לעלילה, מה באמת קרה בין אליס לזחל, ומהו הטון האמיתי שאליו התכוון המחבר?

    אילו התהלכת עכשיו בפורט מדאו שבאוקספורד, אנגליה, עיניך היו וודאי מתמלאות עונג אביבי: מצדו האחד של הנהר עומדים להם יחדיו פרות, עגלים וסוסים מלכחים בהנאה עשב ירוק-ירוק. בצדו השני, היכן שהיו נעוצות רגליך, אפשר היה לעצור רגע, להתבונן במים, ולראות כיצד הרוח מזיזה קלות את מימיו הנוצצים של נהר האיזיס - אחד מיובלי התמזה.

     

    ברבור וודאי היה חולף על פני המים, אחריו אולי סירת חותרים. ואילו העמקת צעדיך לתוך האחו, היית רואה בצדי שביל הדשא הרחב, ארנבים וארנבונים מקפצים בזריזות לכל עבר. זנבם הקטן נעלם בתוך אחת המחילות הפעורות באדמה הלחה.

    איור צבע של "אליס בארץ הפלאות" מתוך "אליס של חדר הילדים" ()
    איור צבע של "אליס בארץ הפלאות" מתוך "אליס של חדר הילדים"
     

    כאן, במקום הזה שט לו צ'רלס לוטווידג' דודג'סון, מרצה למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד, המוכר יותר בשם העט לואיס קרול, יחד עם חברותיו הקטנות לורינה, אליס ואדית לידל, ב-4 ביולי 1862. וכאן התחיל להיכתב לו "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שבמובן מסוים ממשיך ונכתב עד היום. לואיס קרול בלבד כתב שלוש גרסאות שונות לסיפור המופלא, אותו ממשיכים לספר עד היום באופנים שונים לילדים ולמבוגרים, ובעיבודים ושכתובים שונים ומשונים, לספרות, לתיאטרון, לקולנוע, ולמבעים רבים נוספים.

     

    את אליס לידל, בתו של דיקן כרייסט צ'רץ', הקולג' שבו קרול גר ולימד, הוא פגש כשהיתה בת שלוש. כבר אז היו לקרול חברות ילדות רבות אותן נהג לצלם, באישור הוריהן, ועמן שמר על קשר במכתבים. בכדי לרדת לעומקם של קשרים אלה, יש להבין טוב יותר את החברה הוויקטוריאנית וכמו כן את חייו ונפשו של לואיס קרול - אך על כך אולי נרחיב בפעם אחרת. רק נאמר כי מיומניו עולה שקשריו עם חברותיו הקטנות היו חשובים לו עד מאוד, אך הקשר המרכזי והארוך ביותר היה חברותו עם אליס לידל.

     

    לשוט אל הפלאות

    אותו שיט מפורסם על נהר האיזיס הוליד את גרעין הסיפור על אליס וקורותיה בארץ הפלאות. לסיפור זה קדמו סיפורים רבים אחרים מטיולים קודמים שערך קרול עם בנות לידל, אולם הפעם אליס אהבה את הסיפור כל כך, שביקשה מקרול שוב ושוב להעלות אותו על הכתב עבורה

    שיט לצד פורט מדו. הטבע נכנס אל תוך הסיפור ()
    שיט לצד פורט מדו. הטבע נכנס אל תוך הסיפור
    .

    קרול שמע בקולה של חברתו הקטנה, שתהפוך במהרה למוזה של יצירתו הגדולה, ובמשך מספר חודשים כתב והרחיב את עלילת הסיפור. רק אחרי שנה וחצי, בדצמבר 1864, הגיש לאליס את המחברת המאוירת כמתנת חג מולד תחת השם "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה". גרסה זו ידועה בשם "גרסת המחברת", שבה מסופר רוב רובו של הסיפור המוכר אודות אליס ההולכת בעקבות ארנבון בעל שעון ואפודית, ונופלת במחילתו מטה מטה אל ארץ פלאות מוזרה ולעתים רבות, בלתי נעימה, הקיימת מתחת לאדמה.

     

    את גרסת המחברת פיתח קרול במשך שנה וחצי נוספות; חידד, השחיז, הוסיף דמויות ודקלומים ובסופו של דבר נתן את הספר למאייר הסאטירי ג'ון טניאל. הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" יצא לאור החודש, לפני 150 שנה בשנת 1865, ושינה את פני ספרות הילדים הבריטית בפרט, והעולמית ככלל.

     

    גרסה זו של אליס, שיועדה לקריאה ציבורית ולא רק לזו הפרטית של אליס לידל, נחשבת בספרות המקצועית לטקסט אמביוולנטי. הכוונה היא, לפי חוקרת ספרות הילדים זהר שביט, שספר זה מאז ומתמיד נקרא על ידי שתי קבוצות קוראים: ילדים ומבוגרים, ובכל אחת מקבוצות אלה הוא מתפקד באופן שונה.

    מסיבת התה באיור המקורי בשחור-לבן ()
    מסיבת התה באיור המקורי בשחור-לבן
     

    אני בטוחה כי מי מביניכם שקרא את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" תהה לא אחת האם זהו ספר המיועד לילדים. קריאה עכשווית בספר, מלאה כמובן בחורים ובפערים הנעוצים במרחק הזמן והתרבות שבין קורא בן זמננו לבין קורא בן זמנו של קרול. ייתכן שחלק מהדברים שללא הסבר יחלפו מעל ראשו של הקורא העכשווי, לא חלפו מעל ראשי הילדים של העת ההיא. לדוגמא, הדיקלומים אשר אותם משבש קרול במהלך הספר, נלמדו אז בבית הספר או היו שירי ילדים מוכרים. על כן לפחות חלק מהצחוק הובן על ידי ילדה שקראה את הפרפרזה של קרול על "כבר זקנת אבי" או על "היאך דבורה קטנה תרחש".

     

    ייתכן שילדה זו גם הבינה חלק ממשחקי המילים או מדוע מחייך חתול הצ'שייר (בגלל האימרה המפורסמת האנגלית, "לחייך כמו חתול צ'שייר", כמובן). אך חלקים נכבדים מהספר חלפו מעל ראשה של ילדה בת זמנו של קרול, כגון אותה שיחה פילוסופית אלמותית בין אליס לבין החתול.

     

    ההבדלים בין "גרסת המחברת" לבין הספר המלא, כגון הוספת הפרק "חזרת ופלפל" בבית הדוכסית שבו התינוק הופך לחזיר, או מסיבת התה המשוגעת וכמו כן הוספת דמותו של חתול הצ'שייר, מדגישים את האמביוולנטיות של הטקסט. מדובר בסצנות, דיאלוגים ודמויות שבאופן ברור - משרתות רובד פארודי וסאטירי של הסיפור שאינו מגיע אל הילדים, ולמעשה נועד למבוגרים. גם הבחירה במאייר סאטירי מוכר כמו ג'ון טניאל, מחדדת את פנייתו של המחבר לקהל מבוגר יותר מהקהל הרשמי של הספר.

     

    רקוויאם לחלום

    כמו שאליס משנה את גובהה לאורך הספר, כך גם שינה הטקסט המופרע והמופלא את גובהו לאורך השנים. הגרסה הכי פחות מוכרת של קרול לספרו האהוב היא האחרונה שהוציא לילדים קטנים והיא "אליס של חדר הילדים" (The Nursery Alice). גרסה זו ראתה אור ב-1890 כעשרים וחמש שנה לאחר צאתו של הספר המלא, וכשמונה שנים לפני מותו של לואיס קרול עצמו.

    כתב היד של גרסת המחברת, מאת לואיס קרול ()
    כתב היד של גרסת המחברת, מאת לואיס קרול
     

    מטרתו של ספר זה היתה להביא את סיפורה של אליס לילדים קטנים בגילאי אפס עד חמש. למהדורה זו נבחרו לעטר את הספר עשרים מאיוריו המקוריים של טניאל, והפעם הופיעו בה איורים גדולים יותר וצבעוניים. אך אלו לא היו השינויים היחידים שהספר עבר בכדי להתאים לפעוטות. בהחלט לא. הטון הממזרי של המספר, כמו גם השיחות של אליס עם עצמה - הוחלפו בטון דידקטי מרגיז הפונה ישירות אל הקורא מלמעלה, ובמסירה ישירה של המתרחש. קרול השמיט בגרסה זו את הפארודי והסאטירי והעלים את הטשטוש המכוון בין הפנטסטי לריאלי - ובראש ובראושנה הפך את הכל לחלום.

     

    מעניין כי האופן שבו סיפרו את "אליס" לקטנטנים בסוף המאה ה-19, נשאר עד לא מזמן האופן בו מספרים אותה לקטנטנים היום. בעיבודים שונים של הספר לילדים, ניתן לזהות השמטות ושינויים שונים. עיבוד חדש ששמו "אליס בארץ הפלאות הנפילה לתוך מאורת הארנב" מאת ג'ו רטיגן וצ'רלס נורנברג, מטפל תחילה באורך הטקסט, שקוצר מאוד.

    "אליס בארץ הפלאות" בגרסה של מודן. נגישה לילדים (איור: בתיה קולטון) (איור: בתיה קולטון)
    "אליס בארץ הפלאות" בגרסה של מודן. נגישה לילדים(איור: בתיה קולטון)
     

    הספר מגולל את קורותיה של אליס עד פגישתה עם הזחל. אין בו לא חתול, לא דוכסית מכוערת ולא מסיבת תה. הסיפור נמסר לקורא הקטן באופן תמציתי ומחוייך, וללא שיחות של אליס עם עצמה. גם הפגישה עם הזחל מאוד מרוככת בספר זה. במקור מתרחשת שיחה לא קצרה עם הזחל העצבני הכוללת דיקלומים והיעלבויות, ואילו כאן שיחתם קוצרה מאוד: "פתאום ראתה פטריה ענקית ועליה רובץ זחל כחול. 'אכלי את הפטריה,' אמר הזחל. 'צד אחד שלה יקטין אותך והצד השני יגדיל אותך.'" אליס נוגסת - וכאן נגמרת האינטרקציה עם הזחל.

     

    עיבוד ישן יותר של אליס מאת יוסי בכר "עליסה בארץ הפלאות" (הוצאת ישרא-תו), המיועד לילדים מעט גדולים יותר, מביא את תמצית סיפורה של אליס כולל הדוכסית המכוערת ומסיבת התה, ללא הפיכתו של התינוק לחזיר. אך גרסה מחורזת וסכרינית זו, דואגת לרכך בדרכים אחרות את הסיפור לקוראיו הקטנים. ראשית כל מודגש כי ארץ הפלאות הינה חלום של אליס: "במצב כזה של שיעמום/ לא קשה לעבר למצב של נמנום!/ ובמצב של נמנום, עוברים לחלומות,/ ובחלום מגיעים לארץ פלאות."

     

    בנוסף, בעיבוד זה חתול הצ'שייר לא מופיע ובמקום שבו היתה אמורה אליס לפגוש בו, בין בית הדוכסית למסיבת התה, ישנה פסקת הרגעה שאומרת: "...זה הזמן לעשות הפסקה קצרצרה,/ ולהסביר שאין טעם לשאול איך ומה/ ושלא כדאי לנסות להבין את המהומה./ הרי הכל מתרחש בארץ פלאות/ ושם, כאמור הכל יכול להתרחש,/ הכל יכול לקרות!/ בספור מסוג זה הכל מותר/ וזה מה שהופך אותו כל כך נהדר!" - וזוהי אינה פסקת ההרגעה היחידה בעיבוד זה.

    אליס בגרסה של קלרק. טון מספר שונה ונעים (איור: אמה צ'יצ'סטר קלרק ) (איור: אמה צ'יצ'סטר קלרק )
    אליס בגרסה של קלרק. טון מספר שונה ונעים(איור: אמה צ'יצ'סטר קלרק )
     

    לעומת זאת, מעניין לשים לב לעיבודה של המאיירת וסופרת הילדים הבריטית אמה צ'יצ'סטר קלרק (הוצאת כנרת זמורה-ביתן). מדובר בגרסה ארוכה יחסית לקטנטנים - אך שבה הצליחה קלרק לשמר באופן חלקי את שיחותיה של אליס עם עצמה, וכמו כן להכיל את המפגש המורכב עם הדוכסית המכוערת והתינוק שהופך לחזיר, את הפגישה עם חתול הצ'שייר, את מסיבת התה ואפילו את הסיפור סוחט הדמעות על הצב לא-צב שתורגם בעיבוד זה לצב-שווא. הדבר המרכזי ששונה כאן, בנוסף להשמטת הדיקלומים, הינו הטון של המספר. זה אינו הטון המרוחק והלעתים מלגלג של קרול בספר המקורי. זהו טון נעים ומחוייך.

     

    יתרה מזאת, האיור הסוגר את הספר הוא של אליס מחובקת בידי אחותה הגדולה בחיבוק

    נעים ואימהי, המזכיר את האופן שבו יושב הורה לקרוא בספר עם ילדו. איור זה כמו אומר, אפשר לקרוא לילדים קטנים גם דברים מוזרים ביותר, כל עוד זה נעשה בחיבוק חם.

     

    בימים אלו, כחלק מחגיגות מאה וחמישים שנה של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" רואה הספר במלואו תרגום חדש תחת סדרת "הרפתקה" של הוצאת מודן. על התרגום הנגיש והזורם אחראית עטרה אופק, אשר אביה, אוריאל אופק, העמיד תרגום נפלא של "אליס" עבור ילדים קוראי עברית בשנות ה-80.

     

    על תרגומה שלה, מעידה אופק באחרית דבר, כי הוא מיועד לקריאה לילדים. ומשהו בו בהחלט מחזיר את הסיפור המלא של "אליס" בעבור הקוראים הקטנים, סיפור שהופקע בעשורים האחרונים מרשות קריאתם של ילדים, לעולם המבוגרים. 

     

    מעניין לחשוב עד כמה היה שונה פורט מדאו לפני מעט יותר ממאה וחמישים שנה, כשמתבוננים בו היום. היו בו יותר עצים שנכרתו עם השנים. סירות החותרים וודאי היו נראות אחרת. האנשים שפנו שמאלה לשער העץ, ביניהם קרול, והלכו בשביל המוביל ל”Perch” לשתות את הפיינט היומי, היו לבושים שונה מהאנשים שעושים דרך זו כיום לאותו הפאב.

     

    אולי היו מנידים יותר בראשם, או מורידים מגבעתם לברך לשלום אחד לשני. רובם גברים מעונבים תלמידי או מרצי האוניברסיטה היוקרתית השוכנת לא רחוק משם, על שלל מבניה המרהיבים. אז, כמו היום, וודאי אהבו המשוטטים בפורט מדאו את ההרגשה שבמרחק פסיעה מהאווירה המהוגנת וממגדלי השן, נולדה בעקבות שיט קצר, ענוג ובלתי נשכח על מי האיזיס: ארץ של פלאות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים