זוּכּה מרצח אורגיל בן ה-17: "לא דקר בלב"
3 שנים אחרי שהיה מעורב עם נערים נוספים בדקירתו למוות של הנער אורגיל מואטי, הורשע הנאשם המרכזי בהריגה ולא ברצח. השופטים: "לא הייתה החלטה להמית. מדובר בדקירה בודדת, לא באיבר רגיש כמו החזה או הלב"
"מדובר בדקירה בודדת, ודקירה זו הייתה בבטן ולא באיבר רגיש מאוד כמו החזה או הלב. ככלל, די בהתקיימם של שני נתונים של אלה כדי שבית המשפט לא ירשיע בעבירת רצח". כך כתב השופט רמי אמיר בהכרעת הדין בעניינו של צעיר שהואשם ברצח הנער אורגיל מואטי (17) במאי 2012 ברחובות. הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בלוד, בראשות אב בית הדין מנחם פינקלשטיין והשופטים ליאורה ברודי ואמיר, זיכה היום (ב') את הצעיר מעבירת רצח והרשיע אותו בהריגה.
בכתב האישום שהוגש נגד שלושת המעורבים במותו של מואטי כחודש לאחר המקרה נטען כי שני נערים שעמם הקורבן היה מסוכסך קשרו קשר עם נער נוסף כדי לפגוע בו. השניים היו מצוידים בסכין יפנית ובסכין מטבח, יצאו עם הנער השלישי כדי למצוא את מואטי, ואיתרו אותו בגן ציבורי.
אחד הנערים חתך את מואטי בפניו באמצעות סכין יפנית, ולאחר שהמנוח ניסה להימלט מהמקום המשיכו שניים מהנערים לרדוף אחריו עד שהיה תשוש וחסר כוחות. בשלב זה פנה מואטי לשני הנערים והתחנן בפניהם שלא יפגעו בו, אך חרף תחנוניו חתך אותו הנער עם הסכין היפנית כמה פעמים נוספות. בזמן שמואטי ישב על חומה בגן הציבורי פצוע וחסר אונים, נעץ הנער השני את סכין המטבח בחוזקה בבטנו.
בינואר 2015 גזר בית המשפט 11 שנות מאסר על אחד הצעירים שהורשע בהריגת מואטי. הנאשם השלישי, שסייע לשני חבריו להימלט לאחר המעשה, הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע וריצה חצי שנת עבודות שירות במסגרת הסדר טיעון שאושר ב-2013. הנאשם המרכזי, שדקר את הקורבן בבטנו, המשיך לנהל את המשפט בעניינו במשך שלוש שנים, והיום הוכרע דינו.
השופטים ציינו בהכרעת הדין כי "אין חולק כי הנאשם דקר את אורגיל דקירה קטלנית בסכין מטבח וגרם למותו, אולם זהו היסוד העובדתי". התביעה מצדה טענה שהנאשם דקר את מואטי בכוונה לגרום למותו, ולכן יש להרשיעו ברצח. מנגד, ההגנה טענה כי הנאשם דקר את מועטי שלא במודע ולכן יש לזכותו, או לחלופין להרשיעו בעבירת המתה פחותה בחומרתה.
המחלוקת העיקרית בתיק הייתה ממוקדת ביסוד הנפשי. לדברי השופטים, הנאשם מסר במשפטו ארבע גרסאות שונות לעניין המודעות והכוונה שלו לדקור את מואטי ולהמיתו – אולם אף אחת מגרסאות אלו לא התקבלה.
השופט אמיר ציין בהקשר זה כי "מדובר בעדויות כזב, שאותן בדה הנאשם מלבו כדי לסייע לו לחמוק מאחריות למעשיו. הוא ראה את אורגיל מפסיק את ריצתו, ויושב באפיסת כוחות בסמטה, כשחולצתו ספוגה בדם. הוא היה מודע, לאובדן הדם המסיבי של אורגיל בעקבות דקירתו. הנאשם ברח מהסמטה בהותירו את אורגיל במצב הזה, כשהוא לבדו בסמטה וללא עזרה מיידית. במצב דברים זה, המוות כתוצאה מהדקירה ומאובדן הדם המסיבי נראה כתוצאה אפשרית ומסתברת. וחזקה על הנאשם, כמי שהיה מודע לנסיבות, שיהא מודע גם לאפשרות זאת".
עם זאת, במהלך קביעת הכרעת הדין עמדה לנגד השופטים ההכרעה בשאלה המשפטית האם ניתן לייחס לנאשם "כוונה תחילה" לצורך הרשעתו בעבירת הרצח. בית המשפט קיבל את עמדת
ההגנה ביחס לאופן התרחשות האירוע לעניין מיקום ואופן הדקירה והשלב שבו נעשתה.
השופט אמיר ציין בהכרעת הדין כי "בנסיבות העניין שלפנינו, של דקירה בודדת בבטן בעומק 7 סנטימטרים, ותוך כדי תנועה...לא יהא זה נכון להחיל על הנאשם את חזקת הכוונה, ולקבוע שהוא דקר את אורגיל בכוונה להמיתו, ולכל הפחות, זכאי הנאשם שלא ייקבע כך מחמת הספק".
מנגד כתב השופט כי "הנאשם הוכיח בהתנהגותו המאוחרת את יחסו האמיתי לאפשרות מותו של אורגיל: שוויון נפש מוחלט. כשהנאשם ברח מהסמטה תוך הפקרתו של אורגיל פצוע ושותת דם, וכשהוא נמנע מלקרוא למד"א, הראה הנאשם באופן פוזיטיבי, שהוא אדיש לחלוטין לאפשרות מותו של אורגיל. הנאשם גם לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו במשפט, ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת להתנהגותו זו, ולו להימנעות מקריאה של עזרה".
סנגורו של המורשע, עו"ד מוטי אדטו, מסר בתגובה כי "תיק פלילי זה לקה באישום יתר שהתבסס על חקירה משטרתית מגמתית ושטחית של צוות החקירה תוך התעלמות ממצאים פורנזיים חד-משמעיים. צוות החקירה העדיף עדי שקר תוך עיוות תמלילים, התעלמות ממצאים, אובדן שיטתי של ראיות, חקירות ללא תיעוד והסתרת חקירות מההגנה. בית המשפט בנסיבות אלו העדיף את גרסת ההגנה לאירועים".
לפנייה לכתב/ת 
