ג’אז ישראלי, הצלחה עולמית

עם קטן אנחנו, ועדיין, עם שעושה הרבה רעש. מדינה קטנה שבין סכסוך למשבר מצליחה לייצא הרבה מאוד שיאים. הייטק, טכנולוגיה, תרופות, פורמטים, וממש כאן לידינו מעצמת ג'אז ישראלית רצינית. "מדובר באחד מגורמי הייצוא הגדולים של התרבות הישראלית", מספרת שירן מוסטויוי, מנהלת תכניות ואירועים קהילתיים ב-IAC. "יש המון מוזיקאים ישראלים מוכשרים ומלומדים. בשלהי שנות ה-90", היא מסבירה, "היה גל של מוזיקאים שפתחו את הדלת וכדי להיחשב הצלחה עבדו מאוד קשה. הם ניגנו כאן מהסאבוי ועד בתי הספר ונלחמו לפתוח דלתות. הם תקעו יתד בסצנה כאן, הראו את ההשכלה שיש להם בתחום והעבודה הקשה ובכך איפשרו לרבים לחלום את אותו חלום". שירן מדברת בעיקר על אמנים דוגמאת עומר אביטל, הקונטרבסיסט אבישי כהן והטרומבוניסט אבי ליבוביץ' שהגיעו לניו יורק לסצינה ישראלית דלה, ולא היה מי שיעזור להם להתברג בסצינה המקומית. ההצלחה המרשימה שלהם יצרה שם טוב לג'אז הישראלי, ומה שהיום הפך למוניטין ישראלי מוצק, רחוק מאוד מהסצנה הדלה ולא פופולארית בישראל. "הקהל בישראל מאוד דל. כאן לעומת זאת יש תחושה של הזדמנות להציג את העשיה והיצירתיות של האמנים הישראלים בתחום".

ערן סאבו, 24, הגיע לכאן לא רק בגלל שניו יורק זו ניו יורק, אלא במידה רבה הוא עשה את המעבר בגלל הדלת שנפתחה לאמנים ישראלים. "ידעתי שיש את אותם אמנים חלוציים שפתחו לכולנו את הדרך. את מרגישה שיש ריספקט לאמנים ישראלים. פעם מישהו בבית הספר ניו סקול אמר לי שאם אני ישראלי אני בטח מדהים כאמן ג'אז".

סאבו עשה מסלול שרבים בתחום הגיעו דרכו לכאן. הגיע לבית הספר לאמנויות תלמה ילין כרוקיסט, ובלית ברירה מאחר והאפשרות היחידה הייתה מגמת ג'אז, הצטרף, והתאהב. "זה היה מימד חדש של מוזיקה. זה הווייב שמחלחל, האנשים שמלמדים בתשוקה והמרחב שהסגנון מאפשר". במקביל נפתחה בישראל שלוחה של ניו סקול עם תכנית ג'ז מיוחדת ואחרי שסיים אותה, עבר ללימודים בניו סקול כאן בניו יורק. "חלמתי על ניו יורק כי רציתי לנגן עם האמנים הכי טובים ולחוות את הג'אז מהשורש, כאן זו הבירה של העולם".

נדב רמז

נדב רמז, שם מוכר לחובבי הג'ז, עבר מסלול דומה. "התחלתי לנגן רוק עד רוק כבד כמו כולם ורק אחרי תלמה ילין ירד לי האסימון שהגא'ז הוא כבר השפה שלי. זו מוזיקה שהיא לא סגנון מוזיקלי, זו גישה לחיים של אלתור, של זרימה. זה לדעת להיות ספונטני כשהבסיס רווי ידע והתמצאות. הבקיאות בהיסטוריה ובסגנונות השונים מאפשרת ספונטניות ויצירתיות והישראלים שמגיעים לכאן מגיעים מלומדים וממשיכים ללמוד. זו תקשורת שהיא מעבר למילים".

רמז, רק בן 30 אבל עובד כבר על אלבום שני וזכה לעבוד כאן עם אמני ג'אז מהגדולים ביותר. גרג טארדי, ג'ייסון לינדנר, נייט ווד ועוד. "הרוב הגדול של האמנים כאן הוא אמריקאי אבל מספרית מיד אחריהם עמוק בסצינה זה ישראלים, ולא סתם. זה בגלל שושלת של נגנים שיצאו מהמוסדות בארץ. זה גשר קפיצה שממנו בדרך כלל ממשיכים כאן לניו סקול, או כמו שאני הלכתי לברקלי בבוסטון ומשם למאסטר". רמז מצטנע, אך חשוב לו להבהיר שיש משמעות גדולה להצלחה הישראלית בסצינה אייקונית שכזן. "אתה בחוויה וההוויה. אתה במקום שבו השינויים נעשים והקלאסיקות מתעצבות. אנחנו כובדים כאן קשה לא בשביל תהילה, האמנות מניעה אותנו. מנסים להיות.. אני לא אגיד חלק מההסטוריה, אבל חלק מההוויה".

נדב מופיע בימים אלו במספר הרכבים. הוא יופיע בחודש הבא בסנטרל פארק במסגרת מופעי הקיץ של העיר, הוא יצטרף לטור בחודש אוגוסט ולפני זה יספיק גם להציג עם הלהקה שלו פרויקט מחווה שעיבד לשיריה של אסתר עופרים במסגרת הפסטיבל הגדול למען ישראל ב-31 במאי. אוצרת ההופעה מספרת ששעתיים שלמות יוקדשו במהלך היום למופעי ג'אז. " היה לי חשוב לתת להם את הבמה הזאת כדי שישראלים מקומיים יהיו מודעים לסצינה המוצלחת, יתגאו ויגלו אולי כמה הם יכולים להתחבר לסגנון הישראלי בג'אז. הקטעים שיועלו ע"י כל האמנים הם שילוב עם ים תיכוניות והרבה שירים שישראלים מכירים ואוהבים".

ערן סאבו

"יש לנו מסורת של מוזיקה, השפעות מגוונות שמאפשרות גמישות וורסטיליות", מסביר אורן אטקין, ממובילי הסצינה, את היתרונות הישראליים. עם 3 אלבומים מוצלחים, מסעי הופעות בינלאומיים ויצירות שהיו חלק מאלבומים זוכי גראמי, הוא גאה היום להעביר את הידע שלו לילדים מקומיים. "בניתי את תכנית טינבלולו, כי מוזיקה בכלל וג'אז בפרט זן שפה. בשלב שילדים לומדים שפה הם לא משתמשים בחוקים אלא האזנה חוש וחיבור. זו הופעת לדרך תקשורת והלימוד הוא אבסולוטי". רגע לפני שיוצא אלבומו החדש בספטמבר, אטקין ממשיך להופיע וברביעי הקרוב אף ייקח חלק בפסטיבל הג'אז הישראלי בשיקאגו.

"ישראלים פתוחים ברובם לשילוב תרבויות, אבל לדעתי", טוען ערן סאבו בעודו מפלס את דרכו באימפריה הישראלית המתהווה ועובד גם הוא על הופעה חדשה בקיץ, "היתרון הישראלי זה האופי, המוטיבציה, הדחפנות, אנחנו עובדים על נטוורקינג, כל חידושים, אנחנו נתנסה בכל מיני סגנונות והרכבים, באים לעבוד".

"בארץ זה כמעט בלתי אפשרי”, מסכם רמז. קשה לג'אז לפרוח קודם כל בגלל שהוא בקושי פונקציה בחלוקת התקצוב בתרבות. זה פלות מעשירית מהסטנדרט. אם היה תקצוב, הרבה יותר נגנים היו נשארים ומתפתחים שם".

אורן אטקין