או”ם שמום?

ב-11 במאי 1949, הצטרפה ישראל לאו"ם והפכה לחברה ה-59 בארגון. כמה שנים מאוחר יותר, המתח עלה לכותרות כאשר קיבע בן גוריון את המושג "אום שמום" כשבעת דיון סוער על סיפוח רצועת עזה ביטל את החשש שעלה מתגובת האו"ם באומרו "רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא החלטת 'או"ם-שמום".

אז למה באמת כולנו גדלנו על תחושת ניכור שזורמת מתןך הארגון הזה? אם הבינלאומיות קצת השתלטה עליכם ויצא לכם לשכוח, אנחנו כאן כדי להזכיר לכם כמה מהאירועים המכוננים והמעצבים ביחסי ישראל והאומות והמאוחדות.

זה התחיל בהחלטה שנתקבלה ב-22 בנובמבר 1967, חמישה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, כשקיבלה מועצת הביטחון את החלטה 242, על פיה השכנת שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון תושג באמצעות פינוי הכוחות הישראליים משטחים שנכבשו במהלך העימות וסיומו של מצב הלוחמה וכיבוד הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינות האזור, וזכותן להתקיים בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים. כמו כן קבעה ההחלטה כי יש לערוב לחופש השיט, לפתור את בעיית הפליטים ולמנות שליח מיוחד שינסה לפתוח בתהליך מדיני ליישוב הסכסוך.

היום אנחנו מבינים שהחלטה 242 מגלמת במידה רבה תפקיד משמעותי בתהליך המדיני הסבוך בין ישראל לשכנותיה. עיקר המחלוקת היתה על הביטוי "פינוי כוחות ישראליים משטחים". ישראל פירשה זאת בכך שלא חלה עליה חובה לסגת מכל השטחים שנכבשו, אך הערבים דרשו נסיגה כוללת. כמו כן אין הכרה בזכות הפלשתינית להגדרה עצמית, דבר שגרם לאש"ף לא להכיר בהחלטה.

נקודת השבר מהמשמעותיות ביותר ביחסים בין ישראל לארגון הגיעה לקראת סוף 1975. הגוש הערבי והמדינות הבלתי מזדהות ניסו לסלק את ישראל מהארגון, אך לא הצליחו. עם זאת, הם הצליחו להעביר החלטה שנחשבה להישג גדול מבחינתן. ב-17 באוקטובר אותה שנה קיבלה הוועדה השלישית של עצרת האו"ם החלטה המגדירה את הציונות כצורה של גזענות ואפליה. שבועות ספורים אחר כך, עלה בכעס לבימת העצרת הכללית שגריר ישראל באו"ם, חיים הרצוג, ונשא נאום תקיף.

"הצבעה של כל משלחת תרשום בהיסטוריה את העמדה של המדינה הניצבת מאחוריה בכל הנוגע לגזענות אנטישמית ולאנטי-יהודיות", אמר הרצוג לנוכחים. "אתם עצמכם תשאו באחריות לעמדתכם בפני ההיסטוריה, מפני שההיסטוריה תשפוט אתכם בתור שכאלה. אנחנו, העם היהודי, לא נשכח". מיד לאחר מכן אחז הרצוג את הצעת ההחלטה וקרע אותה אל מול העצרת. למרות הנאום הנוקב והאמוציונלי תמכו בהצעה 72 מדינות, 35 התנגדו ו-32 נמנעו. החלטה קשה זו היוותה מעין יריית פתיחה לשלל החלטות והגדרות שנחשבו לאנטי ציוניות לאורך השנים.

רק ב-16 בדצמבר 1991, בעקבות האווירה האופטימית של ועידת מדריד, ולאחר מלחמת המפרץ, מחקה עצרת האו"ם את ההגדרה וקבעה ברוב של 111 מדינות מול 25 כי הציונות אינה גזענות.

התקופה אולי הכי רומנטית ביחסינו עם האומות הייתה בשלהי 1993, בעקבות הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף ובעקבות הסכם השלום בין ישראל וירדן בשנת 1994, אז שונתה השפה בהחלטות העצרת הכללית השנתית כך שהצטמצמה הביקורת על מעשיה של ישראל. במהלך תקופה זו, מועצת הביטחון גם גינתה את הטרור נגד ישראל בפעם הראשונה. באוקטובר 1993, בפעם הראשונה מאז 1981, המדינות הערביות לא ניסו לבטל את מושבה של ישראל בעצרת הכללית.

בבוקרו של ה-6 באפריל 1994 התרחש אחד מפיגועי ההתאבדות הראשונים, כאשר מחבל פוצץ מכונית תופת ליד תחנת אוטובוס בעפולה וגרם להריגתם של שמונה בני אדם.מזכ"ל האו"ם, בוטרוס בוטרוס גאלי יצא אז הודעת גינוי ראשונה אי פעם לטרור נגד ישראלים. בהמשך, בסיועה של ארה"ב, פרסם נשיא מועצת הביטחון, שגריר ניו-זילנד, הודעת גינוי לטרור נגד ישראלים וקריאה להמשך ההתקדמות בתהליך השלום.

הקבוצות האזורית באו"ם נוצרו בשנת 1961 והרוב ממנו נהנו מדינות ערב בתוך קבוצת מדינות אסיה איפשר להן לחסום את כניסתם של ישראל לקבוצה. במשך עשרות שנים, ישראל הייתה אחת המדינות היחידות שאינן חברות בקבוצה ומצב זה מנעה את השתתפותה של ישראל בפעילות משמעותית באו"ם.

בשנת 2000, ישראל התקבלה ל־WEOG (קבוצת מערב אירופה ואחרות), ובכך התאפשר לה להציג מועמדים לבחירות לגופים שונים של האו"ם, אך ישראל חברה מטעם WEOG רק בסניף ניו יורק של האו"ם. בשאר הסניפים (ז'נבה, ניירובי, רומא, וינה) ישראל היא במעמד של משקיפה בלבד, ללא זכויות חברות מלאה בקבוצה ולפיכך דיוני האו"ם על זכויות האדם, גזענות ומספר נושאים אחרים במשרדים אלו נשארו חסומים בפניה.

גם בשנים אלו, ועל אף גינויים מאופקים לעיתים נגד ישראל והפעולות השונות, ניכר ש66 שנה ודבר לא השתנה. ישראל שולחת את מיטב נציגיה לעמוד איתנים אל מול ההתנגדויות הגורפות ולספק, למעטים שמוכנים לשמוע כמה שיותר פרטים על מצבה של ישראל ועמדותיה. מי שכנראה בעיקר שומעת היא האחות הגדולה ארה"ב שגם כשלא תמיד מסכימה, לאורך השנים טרם איכזבה. לכבוד ציון היום ההיסטורי הכינה משלחת ישראל לאו"ם ברשתות החברתיות בכל יום צילומים וסיפורים של רגעים משמעותיים ב-66 שנות "חברות".

שנזכה לשנה הבאה.