שירה: "תסלח לי השפה העברית"

עד הודעה חדשה

לְאַט מְגַלֶּה הַגּוֹלֶה אֶת פַּרְצוּפָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל אֵירוֹפָּה

הָאַדְרִיכָלוּת הַגּוֹתִית זוֹקֶרֶת אֶת צְרִיחֶיהָ, מֻשְׁחָזִים כְּכִידוֹן

תַּבְלִיטֵי קְדוֹשִׁים קוֹדְרִים מִקִּירוֹת הַקָּתֶדְרָלוֹת

דִּין דּוֹן אַדִּיר מְנַעֵר אוֹתִי: "דִּיר בַּאלַק יְהוּדוֹן

אַל תַּעֲמִיד לְמִבְחָן חוֹזֵר אֶת סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַנָּאוֹר״

עִם דוּדָה לְשָׁחֹר וְיָדַיִם בַּכִּיסִים אֲנִי פּוֹסֵעַ בְּסִמְטְאוֹת

הָעִיר הָעַתִּיקָה. לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב עַמּוּדֵי פָּנָסִים מִתְקַמְּרִים כְּחַכּוֹת

וְהַתּוֹלַעַת הִיא הָאוֹר

סִכּוּם בֵּינַיִם:

- אָחִי בַּחֲדַר כֹּשֶׁר תָּנָכִי

- אִשְׁתִּי קוֹשֶׁרֶת לְכַלּוֹתִי

- הָרַיְן לֹא נִשְׁפָּךְ לַכִּנֶּרֶת וְרוּחִי טִיפִּין טִיפִּין

תַּחַת הַרְרֵי הַשֶּׁלֶג נִקְבֶּרֶת

אוּלָם אֶל מוּל כָּל אֵלֶּה, לְבַדּוֹ יַעֲמֹד הַתּוֹר. טוּר אָדָם

מְדֻגָּם לְתִפְאֶרֶת — סֵדֶר מוֹפְתִי

כָּךְ שֶׁלְּעֵת עַתָּה וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה, פֹּה קָבוּעַ בֵּיתִי

תמצית מרוכזת

סָלוֹק הִסְתַּלֵּק צֵל צִלוֹ שֶׁל סָפֵק

קָטוֹנְתֶּן עָלַי, שְׁנוֹת הַפֶּרֶךְ

עַל כָּפּוֹתַי הַפְּשׁוּטוֹת עָנָן הַנָּאחְס יִשָּׁבֵר

וְאֶשְׂמַח בּוֹ בּוֹכֶה, כְּרוּעַ בֶּרֶךְ

וְהָיִיתִי תַּמְצִית מְרֻכֶּזֶת

יֵשׁ לִי שִׁיר מִשֶּׁלִּי, ז'וֹנְגְלֶר שֶׁל מִלִּים

וְצַלֶּקֶת-סָפֵק, לְמַזְכֶּרֶת

האח החלוּם והסוד שרצה להתגלות

חָלַמְתִּי וְהִנֵה אָחִי הַצָּעִיר מֵת

וּמִכָּל הַצְּעָרִים שֶׁהִצְטַעַרְתִּי

כִּרְסֵם בִּי סוֹד תּוּגָתוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא גִּלָּה לִי

וְקִלַּלְתִּי עַל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁאַלְתִּי בֶּאֱמֶת

וּמִכָּל הַגַּעְַגּוּעִים הִתְגַּעַגַּעְתִּי

לַסְּטַנְגָה בַּשְּׁכוּנהָ בְּפֶתַח תִּקְוָה

רְחוֹב הַצּוֹעֲרִים 1 ב'

וְדִבַּרְנוּ פִילוֹסוֹפְיַת מַסְטוּלִים - תְּמוּרוֹת אֹפִי

בִּרְאִי מַסֶּכֶת הִסְתָּאֲבוּת: 'מֵעֶלֶם חֲמוּדוֹת צָנוּם לְגַרְגְּרָן כְּפִיָּתִי'

וּמִכָּל הַפּוּלְמוּסִים שֶׁהִתְפַּלְמַסְנוּ חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'אָחִי,

אֲנִי שָׂמֵחַ לַאַלְלָה שֶׁשַּׁבְתָּ מִן הַמֵּתִים לִשְׁתּוֹת כָּאן אִתִּי'

צִלְצֵל אָחִי הַבְּכוֹר

״רָצִיתִי לְוַדֵּא שֶׁאַתָּה חַי״, סָתַם, וְעַל הַדֶּרֶךְ

הוֹכִיחַ אוֹתִי עַל שְׂפַת הָרְחוֹב הַמְּגֻחֶכֶת בְּשִׁירַי

מִקֵּץ יַמְבָּה לַהַג הִתְנַתַּקְנוּ לְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם

עַל עִנְיַן הַסּוֹד, הִפְנַמְתִּי, הוּא כְּבָר לֹא יִשְׁאַל

גַּם לֹא בַּחֲלוֹם

למות מבושה

לָמוּת מִבּוּשָׁה מִתַּחַת אִשָּׁה

הִזַּעְתִּי בַּחֹשֶׁךְ, רוֹעֵד וְעְרְיָה

״כֵּיף גַּם כָּךְ״, הִיא שִׁקְּרָה

״וְעַד אָז, אֶלְחַשׁ עַל אָזְנֶיךָ שִׁירָה״

לְהִתְאַהֵב מִלְּחִישָׁה מִתַּחַת אִשָּׁה

אַגָּנָהּ נָע וָנָד

תְּשׁוּקָתִי בִּזְקִיפוּת הַקּוֹמָה נֶעְתְּרָה

תַּיֶּרֶת לְלַיְלָה, יָפָה עַד דְּקִירָה

לִפְעָמִים עוֹד חוֹזְרִים

הַקּוֹלוֹת, עַל אָזְנַי עוֹד נִלְחֶשֶׁת שִׁירָה

אשתי, לטיפולךְ

בְּלֶכְתֵּךְ שָׁם יִהְיוּ צְעָדַיִךְ בְּטוּחִים וּמַבָּטֵךְ יָשִׁיר

וְלִבֵּךְ בָּךְ הוֹלֵם בְּקֶצֶב הַשִּׁיר. בְּלֶכְתֵּךְ תִּהְיִי לְבִיאָה -

הָעֲרָבוֹת לְפָנַיִךְ, שָׁמַיִךְ פְּתוּחִים

הַפַּחַד הָאָרוּר כְּנָחָשׁ יִזְחַל אֵלַיִךְ מִצִּנּוֹרִית הָעֵרוּי

יָטִיל אֶל דָּמֵךְ אֶת בֵּיצֵי הַחֲרָדָה הַמְּיַסֶּרֶת. וְתַגִּידִי לוֹ

אַתָּה הַפַּחַד שַׂחְקָן רָאשִׁי בְּקוֹלְנוֹעַ סוֹכְנֵי הַבִּטּוּחַ

אֲבָל אֲנִי חַבּוּבּ, לֹא אוֹכֶלֶת אֶת הַסֶּרֶט. כֵּן יָא מִזְדַּיֵּן

נִתְקַלְתָּ בַּלְּבִיאָה הַמִּתְנַזֶּרֶת

וּמִיהוּ הָרוֹפֵא אֲשֶׁר יַרְהִיב עֹז לִקְצֹב לִי שָׁנִים,

לִגְזֹל אוֹתִי מִגּוּרַי הַקְּטַנִּים?

אָז תָּקוּמִי מֵרִבְצֵךְ וּלְפָנַיִךְ עֵשֶׂב הָעֲרָבוֹת מְצַמֵּחַ פֶּרֶא

וְעֵדֶר אַנְטִילוֹפּוֹת מְפַנֶּה לָךְ אֶת הַדֶּרֶךְ

וְצִפּוֹר עֲלוּמָה תָּשִׁיר, לְאָזְנַיִך בִּלְבַד

בִּגְרוּב לֹא אִטִּי, לֹא מָהִיר

בְּלֶכְתֵּךְ שָׁם, בְּנִיעַ זָנָב, לְקֶצֶב הַשִּׁיר

סליחות

תִּסְלַח לִי הַשָּׂפָה הָעִבְרִית

אֲבָל לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן עִם שָׂפָה נָכְרִית

בְּתַרְגּוּם חָפְשִׁי צוֹעֵד לִי דּוּךְ לַנֶּפֶשׁ

בִּשְׂמֹאל יָמִין בָּאוֹת אוֹת אוֹת

לְהַלְלוּיָּה מִסְתַּדְּרוֹת

וּקְלִפָּתִי נִבְקַעַת חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ

מֵהַקֻּפָּה כַּרְטִיס יָחִיד

כַּדּוּר אָדֹם כִּנְטוֹת הַיּוֹם שׁוֹקֵעַ

יִסְלְחוּ לִי דָּוִד וְהַשְּׁמִינִית*

וְהַמְּצוּדָה הַכְּנַעֲנִית

אֲבָל אוֹת רָעָב מִקֵּבָתִי בּוֹקֵע

לְעוֹלֵה הָרֶגֶל שֶׁבְּרֶגֶל שְׂמֹאל

רוֹמֵס כָּל זוּגִיּוּת נִרְאֵית לָעַיִן

יִסְלַח לִי הַגִּלְגּוּל הַזֶּה

אֲבָל יֵשׁ בְּקִיעִים בַּמַּחֲזֶה

הַבֵּט אֵלַי! אֲנִי לְבַד עֲדַיִן...

*כלי נגינה בעל שמונה מיתרים, המוזכר בתהילים. כנראה נבל או כינור

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "בפוזת בן חורין", שראה אור לאחרונה בהוצאת ספרי עתון 77.